על פי החלטה מקוממת של שר החינוך יואב קיש, בוטלה השנה ההענקה המסורתית של פרס ישראל בכל תחומי המחקר והתרבות. במקומם, ברוח הימים הללו, יוענקו פרסים בקטגוריה אחת: "תקומה - גבורה אזרחית וערבות הדדית". הענקת פרסים אלו היא מוצדקת מאין כמוה, אך אין לה מקום כמחליפה את האחרים.
מאז 1953, ובמשך למעלה מ־70 שנה, מוענקים מדי שנה במוצאי יום העצמאות ובנוכחות צמרת מנהיגי המדינה פרסי ישראל לאנשי מופת שתרמו לחוזקה הפיזי והרוחני של מדינת ישראל ושל העם היהודי, והוציאו את שמה ברבים כמעצמה מובילה. בשל עושרם המדעי, התרבותי והרוחני של תושבי המדינה וחוסר היכולת לכסות את כל התחומים באחת, הפרסים מוענקים מדי שנה בתחומים מתחלפים: מדעי היהדות, החיים, החברה, הרוח, והרפואה, המדעים המדויקים, מדעי ההנדסה, ומדעי המחשב והטכנולוגיה, ועוד. אך הפרס לא מוענק רק על הישגי מחקר, אלא מכסה גם את שאר שטחי החיים המהווים את הבסיס לחוזקו של עם - כמו תרבות, תיאטרון, שירה, אומנות, ספורט, אדריכלות ותקשורת.
חשוב גם מועד חלוקת הפרס: מוצאי יום העצמאות. מייסד הפרס, שר החינוך דאז בן־ציון דינור, אמר על כך: "מתן פרסי ישראל ביום העצמאות בא להדגיש את הקשר הפנימי האורגני בין עצמאות מדינית ובין עצמאות רוחנית. קביעת הטקס ביום העצמאות באה להזכיר לעם חזור והזכר כי עצמאותו של עמנו תלויה בעוצמתו הרוחנית ואין עוצמה רוחנית לעם אם אין העם שוקד על עצמיותו".
דווקא בימים אלו של מלחמה, חשוב להזכיר שוב ושוב כי הניצחון שלנו בקרב מגיע גם מתוך רצון להגן על ערכי תרבות ורוח שנוצרו כאן במשך אלפי שנה. אין לקרב ולהקרבת החיים הקדושים קיום והצדקה ללא מטרה ברורה זו, ולכן להמשכיות המסורת של פרס ישראל חשיבות רבה. הפסקה הפותחת את מגילת העצמאות אומרת זאת מפורשות: "בארץ־ישראל קם העם היהודי, בה עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית, בה חי חיי קוממיות ממלכתית, בה יצר נכסי תרבות לאומיים וכלל־אנושיים והוריש לעולם כולו את ספר הספרים הנצחי". גם נביאינו הקדמונים הבינו זאת, אלפי שנים לפנינו, וכך נכתב בספר זכריה: "לא בחיל ולא בכוח כי אם ברוחי אמר השם צבאות".
אין כל מניעה להוסיף שטחים חדשים לתחומי הפרס - תקנון הפרס מאפשר זאת ביד רחבה. למשל, בשנת 1972 נוסף הפרס על מפעל חיים ותרומה ייחודית לחברה ולמדינה. התפתחות שטחים חדשים במדעים, כמו מדעי המחשב, הרחיבה את היריעה גם בשטחי המדע. ואין ספק שהוספת פרס בקטגורית התקומה הגבורה והערבות ההדדית היא ראויה ביותר בימים אלו, בצד הפרסים המסורתיים שהתקומה, הגבורה והערבות נועדו לקיימם. אין אלו קיימים בלי אלו.
בצד יוקרתו, ובשל היותו פרס הניתן על ידי המדינה, לוותה במשך השנים ההחלטה על מתן פרס ישראל גם במחלוקות רבות, חלקן הגיעו לפתחו של בית המשפט. רוב המחלוקות היו על רקע פוליטי, בשל אמירות או דעות של חתני הפרס שההחלטה על הענקתו להם התבססה רק על הישגיהם, אל מול השקפת עולמם של שר החינוך והממשלה באותם ימים. ראוי היה לשרים ולממשלה לשמור את הפרס מעל למחלוקות אלו, או לוותר על הבעלות עליו ולהעבירה לסמכות ממלכתית כמו נשיא המדינה.
והנה, באבחה אחת, קטע השר קיש מסורת בת שנים ארוכות, וניתק בשר מבשרו של העם היהודי ושורש מהשורשים שהיכה בארצו
והנה, באבחה אחת, קטע השר קיש מסורת בת שנים ארוכות, וניתק בשר מבשרו של העם היהודי ושורש מהשורשים שהיכה בארצו. לא זה המקום למנות את כישלונותיו הרצופים של השר בניהול מערכת החינוך בישראל, והם רבים מאוד. אך זה כן המקום לפנות אליו בקריאה, המצטרפת לקריאתה של האקדמיה הישראלית למדעים, לחזור בו מן ההחלטה שלא להעניק השנה פרס בתחומים שקיימו את העם היהודי לדורותיו והביאו לעצמאותו. חלוקתם של אלו, בצד פרסי התקומה, הגבורה והערבות, רק יעצימו את חשיבותו ויוקרתו של הפרס וישמשו בבואה נאמנה לעצם מהותה של מדינת ישראל.
אהרן צ'חנובר הוא חתן פרס ישראל לחקר הביולוגיה לשנת תשס"ג, וחתן פרס נובל לכימיה לשנת 2004
פורסם לראשונה: 00:00, 18.02.24
