מדי שנה, כשאלפי צעירים מתגייסים, כמה מאות מחליטים ששלוש שנים זה לא מספיק. בתנועות ובארגוני הנוער, במכינות הקדם-צבאיות, הם נותנים את אחת השנים היפות בחייהם כדי לתת עוד קצת. אלא שהשנה, התקופה הזו הולכת להתקצר: בעקבות המלחמה, החליטו בצה"ל להקדים את הגיוס של כ-850 חניכי מכינות ומשרתי שנות שירות - אך לא את של בני ישיבות ההסדר.
אלא שמהר מאוד עלו טענות על החלוקה הצפויה, שכוללת גיוס תלמידי מכינות גם בשנתם הראשונה - לעומת גיוס פחות תלמידי ישיבות הסדר, ורק החל משנתם השנייה, מה שעורר את זעמם של תלמידי מכינות ושנת שירות, שטוענים לחוסר שוויון בנטל.
עומר בר שירה הוא צעיר בן 18 מאלוני אבא שעושה את שנת השירות שלו בכפר נוער עתיד על שם יוענה ז'בוטינסקי. בשיחה עם ynet הוא ביקש שלא יקטעו את שנת השירות החשובה שנפלה בחלקו. "אנחנו עובדים עם עולים חדשים שהמשפחות שלהם בארץ וגם עם נוער נעל"ה שעלו ללא ההורים", סיפר. אני מאמין במה שאני עושה ולכן אני נמצא פה. אני מרגיש שאני מכוון את הנוער הזה קדימה כדי להיטמע בחברה הישראלית ולהתגייס כי אני מאמין בזה, אבל אני מבקש שלא יקטעו לי את שנת השירות".
"כשסיפרתי לחניכים שיש לי צו גיוס על הפרק. התגובה שלהם הייתה קשה", הוא סיפר. "היה בכי והם ביקשו 'אל תתגייס, אל תעזוב אותנו'. אם אלך, הם נשארים לבד עד תחילת שנה הבאה. אני אמור ללוות אותם במשך שנה".
מחאה בזמן נאומי אורית סטרוק ויצחק הרצוג בכנס המכינות הצבאיות
(צילום: מחאת גיוס הוגן 24׳)
"הם הגיעו לכאן כדי לקבל תעודת בגרות ישראלית ולהתגייס", סיפר בר שירה על התפקיד שלו. "במסגרת ההתנדבות שלי אני נותן את המענה הרגשי ושם לכל דבר שהם צריכים, במטרה להיות להם אח גדול. אני עושה להם מגוון פעילויות, ואנחנו מדברים על ערכים של ישראל ועל גיוס צה"ל. אני אישית ליוויתי חניך ליום סיירות. אנחנו עושים הכנה לצה"ל כי הם רוצים שירות קרבי ומשמעותי ולהיות חלק מהחברה, ואני שם בשביל שזה יקרה".
בר שירה מתוסכל מחוסר השוויוניות: "הייתי שמח אם הדברים היו מתבצעים בצורה שוויונית. בסוף זה פוגע בי ובחניכים שלי. תנו לי לסיים את השנה הזו בבקשה, ואחרי זה אני מבטיח שאתגייס ואתן מעצמי, כי זה מה שאני מאמין בו ומה שאני מחנך אליו". עם זאת, הוא מוסיף, "בסוף, מתי שהצבא ייצטרך אותי, אתגייס. אני כולי תקווה שהצבא כן ייתן לי לסיים את השנת שירות שלי ולהתגייס בסופה".
"מעדיף להתגייס עם אנשים שמשרתים מתוך רצון"
רן רוזנברג (19) מכפר אורנים נמצא במכינת רבין. הוא מוכן להתגייס בכל מחיר, גם כשיש חוסר שוויוניות ברקע: "לפני חודש וחצי קיבלתי צו גיוס לגבעתי, אני צריך להתגייס ב-9 באפריל. לא הייתי מאוד מוכן לזה, כי הייתי באמצע מיונים לטיס ולסיירות. אני הראשון מכל המכינה שקיבל צו גיוס. לא עברתי את המיונים לטיס, והבנתי שכרגע אני מיועד לגבעתי, ואני בסדר גמור עם זה".
"במכינה מחנכים אותנו לערכים של מנהיגות, של חלוציות, של הגשמה אישית. המציאות הזו נכוחה להזכיר שההגשמה והמנהיגות הן לקחת את הצעד שאחרים לא רוצים לקחת", ציין רוזנברג. "יכולתי לדחות את צו הגיוס, או להוריד פרופיל. החלטתי לא לעשות את זה".
לדבריו, "יש בהחלטה שלי אלמנט מאוד חזק של 'אני לוקח את הגורל של עצמי בידיים'. ברגע שהתחילו להודיע על הגרלות שייבחרו בהן חניכי מכינה שיתגייסו מוקדם, הכול היה עטוף בחוסר ודאות גדולה ואנשים לא יודעים לאן הם מתגייסים. כל מה שאפשר לעשות זה לחכות. החלטתי שאני לא הולך לעשות את זה ולא מוכן שהגורל שלי יופקד בידי מישהו אחר. החלטתי שאני לא רוצה לחכות ולראות אם ייתנו לי לסיים את שנת השירות או לא".
רוזנברג סיפר כי יש צורך לאומי בגיוס דווקא של חניכי מכינות, והוא מוכן לקראתו: "חניכי המכינות הם נכס עצום לצה"ל, בין אם הם סיימו את השנה ובין אם לא. אחרי שבעה חודשים במכינה אני הרבה יותר מפותח ובוגר ממה שהייתי לפני. לימדו אותי במכינה לקיחת אחריות, בניית פרויקטים וניהול מערכות יום-יומיות. חיי היום-יום במכינה הכינו אותי לצבא ומאוד חשוב לי להתגייס. אני שמח שאני מתגייס עכשיו וזה הדבר הנכון לעשות כרגע, בין אם זה הוגן ובין אם לא. זה צריך לקרות עכשיו, צריך להראות נכונות וסולידריות עם החברה שלנו".
אף שחוסר השוויון הוא על חשבונו, רוזנברג לא מוטרד: "אם יש אוכלוסיות שמעדיפות לא להתגייס, זה בעייתי, אבל הייתי מעדיף לשרת ולהתגייס עם אנשים שמשרתים מתוך רצון. אני לא כועס על חוסר השוויון למרות שזה לא הוגן. יש זמן ומקום למלחמות האלה".
פורסם לראשונה: 00:00, 18.02.24
