כולם מכירים את חמשת שלבי האבל של קובלר־רוס: הכחשה, כעס, מיקוח, דיכאון וקבלה. בניגוד לפרשנות הפופולרית, השלבים אינם תמיד נחווים זה אחר זה, וכל אדם חווה אותם בקצב שלו. יש גם כאלה שיחוו רק חלק מהשלבים. עם זאת, המחקרים הרבים שנעשו מאז פרסום המודל מלמדים שהוא מייצג אמת קולקטיבית הנכונה למרבית בני האדם. המחקרים גם גילו שרק במקרים בודדים שלב ההכחשה נעדר. גם אם לא יופיע בראשית תהליך האבל אלא בהמשכו וגם אם יהיה בעוצמה נמוכה, קשה לדלג מעליו. גם לא ממש כדאי. ההכחשה היא מנגנון הגנה שמסייע לנו להסדיר נשימות כשהריאות עדיין מדממות והחמצן באוויר מועט. היא מאפשרת לנו להמשיך לתפקד באמצעות הרחקת עוצמת האסון והתנגדות להפנמתו.
אף שקשה להשליך על חברות אבחנות שהולמות פרטים, נדמה שהחברה הישראלית סיימה רק לאחרונה את תקופת ההכחשה שלה לגבי האסון שאירע לנו ב־7 באוקטובר. בחודשים שחלפו מאז אותו יום מקולל היינו עסוקים בהדיפת האויב משטחנו, בכיבוי השריפות שנותרו ברחובותינו, במעבר ללחימה בעזה ובלבנון, בהשבת חטופינו ובניסיון להסדיר שגרת חיים למאות אלפי המפונים מבתיהם. העיסוק באיך בכלל קרה לנו האסון נדחק לקרן זווית, למרות ניסיונות בעלי אינטרס להעצימו. ההמונים, שהיו עסוקים בניסיון (שהצליח) לעצור את הדימום הכללי, לא התפנו לכך. רק עכשיו, כשאחרוני חוסמי העורקים הוסרו מגוף האומה, אנו מתחילים לקלוט מה בדיוק קרה לנו ומתקשים להבין איך זה לעזאזל בכלל היה אפשרי?
ההתעוררות הפעם משלב ההכחשה כואבת במיוחד גם בגלל עוצמת זוועות האסון וגם - ואולי בעיקר - משום שאף הסבר אינו מניח את הדעת. אלה שתולים הכל במחדל המודיעיני הנורא מתקשים להסביר את הכישלון המבצעי בהגנה על המכשול גם בהינתן היעדר התרעה. אלה שטוענים שזו אשמת הממשלה שהסיטה כוחות לשטחים לשמור על סוכת ח"כ סוכות, לא מצליחים לענות על השאלה כיצד מאות החיילים שכן נשארו בעוטף לא הצליחו לבלום ולו בלימה זמנית את הפולשים, כשהם אלה שמצויים בעמדות השליטה העדיפות. מי שתולה את הכישלון בהפסקת התנדבות ה"אחים לנשק" שהובאה לידיעת האויב והביאה לאי־כשירות של חיילים וטייסים רבים לא מנפק בכך הסבר לכך שדווקא בשעות הראשונות של הקרבות השמיים היו ריקים ממטוסינו, כשאת הכוננויות מחזיקים אלה שלא חתמו על המכתבים.
אלה רק מקצת ההסברים. גם אם נצרף את כולם יחד וגם אם נניח שכולם קרו בו־זמנית, עדיין גודל ההישג החמאסי לא הגיוני. במיוחד לנוכח העדיפות המוחלטת והאיכות של לוחמינו בקרבות עד כה, כשבמקרים רבים לוחם אחד הורג עשרות מחבלי נוח'בה. בסדר, הייתה הפתעה ותפסו אותנו עם המכנסיים למטה - אבל כמה זמן לכל הרוחות לוקח לצבא משובח שכזה להרים אותן ולצאת מההלם?
עלינו לעשות כל מאמץ כדי לנפק כבר עכשיו הסברים לאשר אירע באותו בוקר ארור. גם אם עודנו אחוזים במלחמה, ברור ששלב ההכחשה הסתיים
בהיעדר תשובות צומחות קונספירציות שמספקות רגיעה לנפשות חרדות באמצעות השבת מעין היגיון לחייהן. לכאורה עדיף להאמין שקבוצת בעלי כוח היא שהניעה את מהלך העניינים כדי להשיג רווח, מאשר להתמודד עם מצב דברים לא הגיוני. וכך נטען שנתניהו הוא שאירגן הכל כדי לקבל מלחמה שתסייע לו להמשיך את שלטונו לאין־קץ או שאהוד ברק וקפלניו הם מחוללי העל של האירוע כדי לקבל סיכוי סוף־סוף להחליף את נתניהו בשלטון, וכך הלאה.
הבעיה המרכזית עם קונספירציות היא שקשה להפריכן משעה שהן נולדות. הנטייה האנושית הידועה להתמקד בנתונים שתומכים בעמדתנו ולהתעלם מאלה שסותרים אותה, מחזקת אותן במצבים נעדרי היגיון. לכן עלינו לעשות כל מאמץ כדי לנפק כבר עכשיו הסברים לאשר אירע באותו בוקר ארור. גם אם עודנו אחוזים במלחמה, ברור ששלב ההכחשה הסתיים - וכדי שהשלבים הבאים במודל לא יעשו בנו שמות, אין לנו עוד ברירה: הגיעה העת להתחיל במלאכת חשיפת האמת. כעת אנו חזקים דיינו להתמודד איתה.
