בעוד המגעים להסכם שישיב את החטופים והחטופות נמצאים תחת ערפל סמיך, אך ככל הנראה ללא פריצת דרך, הלחץ הצבאי של צה"ל ברצועה מניב התפתחויות מעניינות. הראשונה נוגעת ליעד הכי נחשק כרגע, יחיא סינוואר. לדברי שר הביטחון יואב גלנט, שביקר אמש בפיקוד הדרום כחלק מההיערכות לפעולה ברפיח, חמאס "מחפש מחליף" לסינוואר ברצועה ו"תחנת עזה של חמאס אינה עונה". מעבר לניסוחים הנחרצים והבוטחים - שאותם מקפיד השר לשאת מדי כמה ימים - בישראל מזהים בשטח ממצוקה אמיתית של חמאס ומאובדן אמון של הדרגים הזוטרים בפיקוד, על רקע הכרעה של 18 מתוך 24 גדודי הארגון והכרעה בפועל של חטיבת חאן יונס, שחדלה לתפקד כמסגרת צבאית.
במערכת הביטחון אומרים כי יחיא סינוואר נמנע מיצירת קשר לא רק עם הנהגת החוץ בנושא המשא ומתן על השבת החטופים והחטופות, אלא גם עם הדרג הכפוף לו בניהול הלחימה. "יש מכרז מי ינהל את עזה, אין גורם ששולט ואין גורם שפועל", אמר גלנט וכִיוֵּון שגם המפקדים בחמאס וגם התושבים ישמעו ויפנימו.
לפי מפקדים בצה"ל שנלחמים בחאן יונס האויב מותש, כמעט שאינו נלחם, ונכנס בהיקפים גדולים רק לבית החולים נאצר שם פועלת חטיבת הקומנדו. גם זה לא עזר להם: כ-200 מחבלים הסגירו עצמם ועוד מאות חוסלו בפעולות מדויקות של הכוחות, שאליהם צורפו גם לוחמי שייטת 13. עד כה לא נמצאו מתחת לנאצר מנהרות אסטרטגיות, אולם בחמאס ידעו מה לעשות גם בלי זה: סא"ל א', מפקד פלגת לוחמים בשייטת 13, אמר כי "בית החולים שהיה אמור לשמש מחסה הומניטרי התגלה כמרחב לחימה רווי באמל"ח, תשתיות תקשורת ופעילים של חמאס".
בתוך הרצועה, בעיקר בצפון, המוני תושבים התנפלו על סיוע הומניטרי שהגיע לעיר עזה והקרבות על המזון אלימים. ברקע נשמעות יותר ויותר קריאות של תושבים נגד הנהגת חמאס. בהפגנות ספונטניות של תושבים ברצועה הם מביעים את מורת רוחם מהנהגת חמאס, ש"הביאה אותם לאסון".
ההתפתחויות הללו קשורות במישרין ובעקיפין לשאלת הפעולה ברפיח. בביקור בפיקוד הדרום הוצגו לגלנט התוכניות המבצעיות להמשך הלחימה מול גדודי חמאס שם וגם במחנות המרכז.
כפי שנכתב כאן בשבוע שעבר, למרות ההצהרות המיידיות של ראש הממשלה והשר בני גנץ, הפעולה ברפיח אינה קרובה, ולפניה צה"ל יפעל נגד שני הגדודים של חמאס במחנות המרכז. במקביל, צריכה להתקבל החלטה כיצד להניע את האוכלוסייה מרפיח, ולאן, האם לחאן יונס או למקומות אחרים. זו פעולה שתיקח זמן רב וצפויה להתקיים גם תוך כדי חודש הרמדאן, שייפתח במארס.
בישראל מנצלים את הרגישות הדתית כדי להגביר את הלחץ לקדם הסכם חטופים, כפי שעשה אתמול השר גנץ, כשאיים שללא הסכם ישראל תפעל ברפיח גם במהלך הרמדאן. יש הצדקה מלאה לשגר איום שכזה מול אויב שניצל באכזריות את שמחת תורה, אולם במקביל אין סיבה להעמיס עוד יותר על המערכת באמצעות הלהטת הרוחות סביב הר הבית.
בהקשר הזה קיים ויכוח סביב סוגיית ההגבלות על כניסת ערביי ישראל להר הבית ועל נהלי פריצה לתוכו. השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, דרש לאשר למשטרה לפרוץ להר הבית בכוחות גדולים אם יונף דגל חמאס או פלסטין - אך דרישה זו לא התקבלה בדיון. בן גביר גם דרש להטיל הגבלות על עצם כניסת ערביי ישראל להר במהלך הרמדאן, אולם בניגוד לפרסומים נתניהו לא קיבל את עמדתו והעביר את ההחלטה למערכת הביטחון.
המלצת שב"כ הייתה לאפשר עלייה כמעט ללא הגבלה, מתוך מחשבה שכך ניתן יהיה למנוע תסיסה בקרב ערביי ישראל, שהתנהלותם המתונה של רובם המוחלט עד כה היא מנקודות האור של התקופה הקשה. יחשוב הציבור הישראלי - האם זה הזמן והמקום לשחק באש, ומה מנסים להשיג אלה שמתעקשים ללכת עם גפרורים לכל מקום.
פורסם לראשונה: 00:00, 19.02.24