אנחנו נמצאים בעיתוי רגיש. החלטות אסטרטגיות שמקבלת בימים אלו הנהגת המדינה - בראשות ראש הממשלה - יקבעו את עתידנו באופן כמעט גורלי. מצד אחד, צה"ל רושם הישגים צבאיים מרשימים, באמצעות מלחמה נחושה, אומץ לב ואחדות מטרה. אך מצד שני, ללא אסטרטגיית יציאה, אנו עלולים להיקלע לשדה מוקשים של כישלונות חמורים - שמקורם ככל הנראה בהתגברות הפוליטיקה הקטנה על האסטרטגיה הגדולה.
ראש הממשלה הצהיר בעבר - כולל מעל במת האו"ם - כי בכוונתו להוביל מדיניות נחושה שתמנע מהרפובליקה האיסלאמית של איראן, שקוראת להשמדת ישראל, להפוך למדינה בעלת נשק גרעיני. אלא שכבר כיום, לפי ראש פרויקט הגרעין האיראני לשעבר, איראן היא מדינת סף גרעין - ובכפוף להחלטת מנהיגה, יכולה להפוך לבעלת נשק גרעיני בתוך זמן קצר. דבריו אלה נתמכים באופן בלתי תלוי על ידי הצהרות מטרידות של מנכ"ל הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, וכן בדברים שאמרו קברניטי מערכת הביטחון האמריקאית לשעבר - שטענו כי איראן יכולה לבנות נשק גרעיני תוך חצי שנה, ולהגיע תוך שבועיים לאורניום ברמת העשרה של 90 אחוז, שהיא הרמה הנדרשת לייצור נשק גרעיני. וכך, ההיסטוריונים יציינו את ראש הממשלה כמי שבניגוד להצהרותיו הנחרצות - נכשל במניעת הצטיידות איראן בנשק גרעיני.
ראש הממשלה נשבע פומבית שיחסל את חמאס, אך במקום זאת תמך בחמאסטן מוחלשת ומורתעת, כחלק ממאמץ למנוע תהליך מדיני מול הפלסטינים. התוצאה היא טרגדיה נוראה בדמות 7 באוקטובר
אותו דפוס ניתן לזהות גם ביחס לחמאס. ראש הממשלה נשבע פומבית שיחסל את חמאס, אך במקום זאת תמך בחמאסטן מוחלשת ומורתעת, כחלק ממאמץ למנוע תהליך מדיני מול הפלסטינים. התוצאה היא טרגדיה נוראה בדמות 7 באוקטובר.
דברים אלה נכתבים כדי להזהיר מפני כישלונות אסטרטגיים נוספים. אין למדינת ישראל אסטרטגיית יציאה מהמלחמה הנחושה והמרשימה בעזה, וכתוצאה מכך אנחנו כבר נמצאים במסלול חיכוך - ואף יותר מכך - מול ארצות־הברית, מול העולם החופשי ומול מדינות ערב מרכזיות שהשלום עימן הוא עמוד תווך מרכזי בביטחון הלאומי שלנו. ואם ישראל לא תשתף פעולה עם יוזמת ביידן, חס וחלילה, היא עלולה למצוא את עצמה נגררת לשלטון ישיר בעזה - אזור מצוקה שמחייב שיקום מסיבי מן היסוד. כיבוש ישיר של עזה יהפוך לנטל כלכלי, מדיני ובינלאומי בלתי נסבל, ועלול לסכן גם את יחסינו עם מדינות ערב. לכך יש להוסיף שרים מסוימים שמנסים להחליש ואף להרוס את הרשות הפלסטינית ושואפים לנצל את הרמדאן כדי להצית עימות בינינו לבין העולם הערבי והעולם המוסלמי.
1 צפייה בגלריה
נתניהו, אבו מאזן, וביידן
נתניהו, אבו מאזן, וביידן
נתניהו, אבו מאזן, וביידן
(צילום: אלכס קולומויסקי, GHANAIM / PPO / AFP, AP Photo/Evan Vucci)
אין צורך בתבונה יוצאת דופן כדי להבין שהעדפת שיקולים פוליטיים צרים על פני אסטרטגיה רחבה, שבסבירות גבוהה תוביל ליצירת ציר אסטרטגי על בסיס מדינות ערב החזקות, בהובלת ארצות־הברית - עלולה להביא להחלשת ישראל. אם נתניהו לא ישנה את מדיניותו, הוא עלול לגרום לכך שבהתנגדותו למדינה פלסטינית - רעיון שלא הוצב בתור תוכנית קונקרטית בפני ישראל - הוא עלול להוביל לכך שהעולם, בחסות ארצות־הברית, יתאחד סביב רעיון המדינה הפלסטינית ברמה העקרונית, באופן שיחזק את החלופה הזו, ויהפוך אותה למציאות קודרת.
חיזוקה של הרשות הפלסטינית, לפי חזונו של נשיא ארצות־הברית, היא תהליך שעלול להימשך שנים ארוכות, בשל חולשתה. מכאן עלולה להיסלל הדרך להתאהבות של העולם ברעיון המדינה הפלסטינית, שיוצג כאלטרנטיבה יחידה - מבלי שיתקיים דיון בשאלה מה יהיו פניה של הרשות הפלסטינית. זאת ועוד, לשיקום עזה נדרשים עשרות מיליארדי דולרים - ולישראל אין את הכסף לכך. לכן, אם ניגרר לשליטה בשטח, ניחלש ביכולתנו להתמודד עם האיום האיראני המתעצם, הן באיראן והן בשלוחותיה כמו סוריה ותימן.
ישראל ניצבת על פרשת דרכים, ועליה לבחור בין נתיב הפוליטיקה הצרה בהשראת גורמים קיצוניים שמשנתם ההזויה תוביל להיחלשותנו, או לקחת את הזדמנות הפז בדמות יוזמת הנשיא ביידן, שתאפשר לישראל לחסל את יכולותיו של חמאס וליצור חלופה של שגשוג ועוצמות אסטרטגיות משולבות במזרח התיכון. עוצמת צה"ל ושיתופי הפעולה האסטרטגיים עמדו למבחן ב־7 באוקטובר – ואין להם חלופה. עוצמתה האסטרטגית הכוללת של ישראל תלויה בעוצמתה הצבאית ובתבונתה המדינית־אסטרטגית. זו העת להחלטה.
פורסם לראשונה: 00:00, 21.02.24