בעולם נורמלי, הנושא שהעלה שלשום יו"ר האופוזיציה במליאת הכנסת היה זוכה לכל הפחות לדיון מעמיק: מי זה שמאיים עלינו בהכרה חד־צדדית במדינה פלסטינית. האם ההצעה הזאת נמצאת על איזשהו שולחן? האם יש על כך מסמך רשמי? על פי לפיד התשובה היא לא. לעומת גורמים בקואליציה, שטוענים שאי־אפשר להגיד שאין אף גורם בעולם שאמר את זה, כששר החוץ הבריטי, למשל, אמר את זה בקולו.
לזכותו של נתניהו צריך להגיד שלא כל אחד יכול לגייס 99 חברי כנסת להצביע נגד איום, שלפחות לטענתו של לפיד הוא איום דמיוני. והנה, במליאה אושרה החלטה הצהרתית, לפיה ישראל מתנגדת להכרה חד־צדדית במדינה פלסטינית.
נתניהו מתאושש. הוא חזר להיות הספינולוג שהכרנו, כשהצליח לגרום לכך שבמשך יממה שלמה אף אחד לא דיבר על חוק ההשתמטות או על שלטי החוצות
נתניהו מתאושש. הוא חזר להיות הספינולוג שהכרנו, כשהצליח לגרום לכך שבמשך יממה שלמה אף אחד לא דיבר על חוק ההשתמטות, על תקציב מושחת, על שלטי החוצות "אתה הראש אתה אשם", שמוציאים את משפחת נתניהו מהדעת.
הדעה במערכת הפוליטית היא שגם אם אין שיח, ישראל צריכה להתמודד עם השאלה, וטוב שנתניהו עשה את זה. בהצבעה של בעד או נגד, אומר מישהו, נתניהו הצליח לחדד את תודעת העולם לכך שלא מדובר רק בו שמתנגד להכרה חד־צדדית. זו כל מדינת ישראל. עמדה כזו מחזקת אותו ותקל על ישראל לגבש התנגדות למהלך בקונגרס.
ההצעה להצביע בעד או נגד עברה כמה גלגולים. מאלקין, שחשב להביא את זה כהצעה לסדר ביום שני השבוע, ועד לליברמן, שהודיע שהוא יביא הצעה מטעמו שמתנגדת למדינה פלסטינית בכלל.
נתניהו נבהל. הוא הרי מנסה לג'נגל עם כל הכדורים. מצד אחד להעביר החלטה נגד הכרה חד־צדדית, ומצד שני לא לחסום שום קימבון אמריקאי־סעודי שעשוי להיות על הפרק. לפיכך הוא ביטל את הדיון ביום שני והלך למסלול אחר, שבו הממשלה היא שהביאה את הנוסח שבו ניתן היה להצביע רק בעד או נגד הסכם חד־צדדי.
גם על פי נוסח ההצהרה וגם על פי נאומו של נתניהו באנגלית, ניתן להבין שממש לא ירדה מהפרק האפשרות של מדינה פלסטינית. נתניהו פשוט מנסה להגיד לעולם שלא יעשו את זה באופן חד־צדדי. תנו לנו ולפלסטינים להגיע לזה יחד.
יש רק בעיה אחת: נתניהו מוכר את הקונספציה הזאת לעולם כבר 20 שנה. ואין אפילו בן אדם אחד, כולל הוא עצמו, שמאמין שהוא והפלסטינים יכולים להסכים על משהו.
ההצהרות המביכות של גנץ
ההצהרות של יו"ר המחנה הממלכתי, גם האופטימיות הזהירה שלו בעניין עסקה עם חמאס וגם כשיצא אל המפגינים מול ביתו והבטיח להם שהוא "מאמין" שידע מתי לצאת מהממשלה הן, איך לומר, קצת מביכות. בערך מהחודש השני לכניסתו לממשלה, נראה גנץ כמי שאו־טו־טו מתפטר. הוא מזכיר את מוכר הארטיקים בים, שמאיים על המתרחצים: "אני הולך".
אבל גנץ נשאר, ונשאר עוד קצת, ועוד קצת. אולי כי הוא מאמין שיצליח למכור לנו עוד כמה ארטיקים.
גנץ נשאר, ונשאר עוד קצת, ועוד קצת. אולי כי הוא מאמין שיצליח למכור לנו עוד כמה ארטיקים
אבל הדברים הכי בעייתיים שאמר, היו למפגינים. "נגיד שאני מחר בבוקר ראש ממשלה", הוא אמר להם, "מה אני עושה?", ואז המשיך וענה: "אותו דבר. משחרר את החטופים וממשיך את הלחימה".
מוזר לשמוע מישהו שמתיימר להחליף את ראש הממשלה, מודה שאין לו שום אג'נדה. ואם אין לו אג'נדה, גם אין לו גם עילה לפרוש מהממשלה. אלא אם הסקרים יוכחו שכבר לא כדאי לו.
3 צפייה בגלריה
מוזר לשמוע מישהו שמתיימר להחליף את ראש הממשלה, מודה שאין לו שום אג'נדה. בני גנץ
(צילום: שלו שלום)
מבחינה זאת הוא שונה מאיזנקוט, שמנהל מאבק על התוכן, כפי שאפשר היה לראות במסמך שכתב לקבינט המלחמה ושפירסם ירון אברהם. במסמך הטיח איזנקוט ביקורת על המונח "ניצחון מוחלט" של נתניהו והעביר ביקורת נוקבת על הקבינט ועל כך שכבר שלושה חודשים לא התקבלו בו החלטות קובעות ומשמעותיות. כל זה מוביל, לדבריו, לקושי הולך וגובר בהשגת מטרות המלחמה, ומאיים על מצבה האסטרטגי של מדינת ישראל.
הדעות של איזנקוט לא מפתיעות. אבל גם הוא לא יכול להיות פטור מביקורת. אם זה מה שאתה חושב על הקבינט, מה אתם נשארים שם.
אבל הבעיה המרכזית עוד לפניהם. מילא, נשארתם בממשלה שהצביעה על תקציב שערורייתי. מילא, נשארתם בממשלה שהפרה איתכם הסכם על החלפת נציבת שירות בתי הסוהר. הבעיה המרכזית שמחכה לכם זה חוק הגיוס, הידוע בשם חוק ההשתמטות. בגלל המלחמה ונטל המילואים, החוק יהיה נגד הסנטימנט של רוב הציבור. עד כדי כך, שאפילו החרדים היו מוכנים לוותר עליו עכשיו בגלל האווירה הציבורית, ובטח גם נתניהו, שקיווה שהסוגיה תמתין עד לקץ הימים.
אבל בג"ץ והיועצת המשפטית לממשלה הכריחו אותם להיכנס לאירוע בעיתוי הכי גרוע, ולאור הפסיקה הם לא יוכלו להמשיך ולהתגלגל בלי פתרון. ופתרון בחקיקה במצב הקיים זהו חומר נפץ פוליטי.
גנץ לא רוצה לריב עם החרדים. הוא הרי בונה עליהם. מצד שני, הפעם זה לא יוכל להיגמר בכך שהוא מתנגד והחוק עובר. זה יהיה עבורו הרבה יותר מזיק מאשר לא להצביע נגד התקציב.
גנץ, לפניך.
טיפשות, יהירות וחוסר רגישות
דבריו של סמוטריץ' השבוע, על כך שהחזרת החטופים זה לא הדבר הכי חשוב, מעידים יותר מכל על טיפשות, יהירות וחוסר רגישות. אם לסמוטריץ' יש בכלל רגש, הרי שהוא רגש תת־קרקעי. הוא יכול היה להגיד: אני לא עושה תחרות של מה יותר חשוב, זה חשוב וזה חשוב.
3 צפייה בגלריה
לא צריך להיות מופתעים אם בבחירות הבאות הוא ירוץ ברשימת הליכוד. סמוטריץ'
(צילום: אלכס קולומויסקי)
עם זאת, צריך לזכור לטובתו שבעסקה הראשונה הוא עשה את מה שפוליטיקאים לא עושים, ובניגוד להצהרות ולרוח הבייס שלו – תמך בעסקה באופן גלוי ושילם על כך מחיר פוליטי יקר. במילים אחרות: סמוטריץ' במצוקה.
לא צריך להיות מופתעים אם בבחירות הבאות הוא ירוץ ברשימת הליכוד. הוא מתנדנד על ארבעה מנדטים, בן גביר לא יעמיס אותו יותר על כתפיו ונתניהו ידע לעשות את החשבון. סמוטריץ' עתיר ניסיון בהתעלקות על מפלגות אחרות. פעם בנט ושקד, פעם בן גביר.
פעם שלישית: ליכוד.
פורסם לראשונה: 00:00, 23.02.24
