גולדה מאיר אמרה על צ'רלי ביטון שהוא לא נחמד. היא צדקה. באותם ימים רחוקים, כאשר ביטון וחבריו התחילו באחד מגלי המחאה הבולטים ביותר בתולדות מדינת ישראל, הם לא היו נחמדים. הם הרגיזו. הם הטרידו. והם חדרו לתודעה. זה היה בשנות ה־70 המוקדמות. שנים של אופוריה, שלאחר מלחמת ששת הימים. אופוריה מזויפת, שהסתיימה במלחמת יום כיפור.
ביטון היה המנהיג הבולט ביותר של הפנתרים השחורים. הוא הוביל שורה של מחאות, כמו גניבת בקבוקי חלב מבתי עשירים, בימים שבהם בקבוקי חלב היה מחולקים בבקרים בכניסות הבתים. בשנת 1977 הוא רץ לכנסת, במסגרת חד"ש, שהייתה שילוב בין רק"ח לבין הפנתרים. זוכרים לו בעיקר את האירוע שבו קשר את עצמו לדוכן באולם המליאה. ולמרות שרץ עם מפלגת שמאל קומוניסטית, וגם נפגש ב־1980 עם יאסר ערפאת, הוא היה ביחסים מצוינים דווקא עם מנחם בגין, שכינה אותו "סר צ'רלס".
בימים שבהם היו מתעשרים חדשים, בימים שבהם הפערים גדלו, ביטון וחבריו לפנתרים הזכירו לציבור שככה אי־אפשר להמשיך. הם דרשו צמצום פערים, ומחו גם על ההטבות שקיבלו עולים מברית־המועצות של אותם ימים. מדוע החדשים מקבלים בלי סוף והישראלים הוותיקים נותרים מאחור, הם שאלו. הם דרשו השקעות בפריפריה. והם היו מחוברים בעיקר לארגוני שמאל, שתמכו בהם בתחילת הדרך. החיבור הזה יצר את אחת הסיסמאות החברתיות הבולטות של שנות ה־70 וה־80: "כסף לשכונות ולא להתנחלויות". אבל החיבור עם השמאל השאיר את הפנתרים ללא תמיכה ממשית בקרב המזרחים, שלמענם הם הפגינו.
אבל לא הפיקנטריה ולא הפרובוקציות היו העיקר. צ'רלי ביטון היה דובר נאמן של המצוקה החברתית. ולא רק דובר. הפנתרים הצליחו להשפיע על המדיניות החברתית והכלכלית של ממשלות ישראל בשנות ה־70 וה־80. לביטון ולפנתרים היה קשר הדוק עם מי שהיה באותם ימים מנכ"ל הביטוח הלאומי, פרופ' ישראל כץ, שב־1977 התמנה לשר הרווחה. חקיקה חברתית באותן שנים הושפעה מפעילותם של הפנתרים בכלל ושל ביטון בפרט, במסגרת פעילותו בכנסת.
הכרתי את ביטון רק בשנות ה־90. הוא היה שונה לחלוטין מהתדמית המוכרת שלו. גיליתי איש חביב, נשוי לאשכנזייה, עם גישה מעשית לשינוי חברתי. באותן שנים הוא החל להתנתק מהשמאל הקיצוני. הוא לא הפך לאיש ימין, אבל הוא נתן ביטוי לאכזבתו מהאלימות הפלסטינית בכלל ומערפאת בפרט.
מה נזכור מצ'רלי ביטון? בעיקר את העובדה שהמחאה שהוביל גרמה לשינוי חברתי. ישראל עברה הרבה שינויים מאז אותה מחאה. צ'רלי ביטון היה הגשר שעליו זכו רבים למוביליות חברתית. הוא היה סוס פרא בתחילת דרכו, משום שזו הייתה הדרך להעיר את המנהיגים. והוא היה סוס אציל בהמשך הדרך, כאשר ידע גם לשנות חלק מעמדותיו. יהי זכרו ברוך.
פורסם לראשונה: 00:00, 25.02.24
