אתמול קיים בג"ץ דיון דרמטי בנושא גיוס בני הישיבות. נושא חשוב. נושא שיש בעניינו רוב בציבור, כולל הציבור הדתי, אבל רוב הפוך בקואליציה. זהו אחד הנושאים, ולא היחידים, שבהם ישראל היא מיעוטוקרטיה. כך גם בעניין תקצוב החינוך החרדי, עוד נושא חשוב שגם בעניינו יש רוב ברור בציבור, שרוצה לימודי ליבה שיאפשרו השתלבות חרדים בשוק העבודה, אבל המיעוט, ולא רק בקואליציה הנוכחית, כופה את דעתו.
העניין הוא שבנושא החינוך, לא רק הממשלה מחליטה. גם הרשויות המקומיות מחליטות. והיום יום הדין. יום הבוחר ויום הבחירות. ומי שלא מצביע, מפקיר את הדמוקרטיה ומחזק את המיעוטוקרטיה. הרשויות המקומיות נכנסו להילוך גבוה יותר בעקבות 7 באוקטובר. אבל הן היו עם החלטות על אופי המרחב הציבורי גם לפני 7 באוקטובר. קצת שכחנו, אבל הנושא המרכזי בימים שלפני מתקפת הטרור הגדולה ביותר שידעה ישראל היה תפילה במתחמים ציבוריים, כמו בכיכר דיזנגוף, בהפרדה או ללא הפרדה. אנחנו כבר מתגעגעים לוויכוחים ההם. והם יחזרו.
ישראל נמצאת על פרשת הדרכים הדרמטית ביותר בתולדותיה. רוצים בחירות עכשיו. רוצים הכרעה. הפגנות הרחוב נגד הקואליציה הנוכחית חזרו. כבר לא מחכים לסוף המלחמה, ולא ברור מתי הסוף הזה יגיע. העניין הוא שהבחירות מתקיימות גם היום. אין צורך להמתין. דווקא ברשויות המוניציפליות מתגבשת החלוקה בין המחנות. בתל־אביב, למשל, הליכוד רץ ברשימה משותפת עם עוצמה יהודית. האם זה הליכוד החדש? הליכוד שפעם החרים את כהנא אבל סוגד לממשיכי דרכו? בהחלט יכול להיות. אפשר לתמוך בשילוב הזה. אפשר לסלוד ממנו. אבל דבר אחד אי־אפשר: להפקיר את הזירה החשובה הזאת ולהישאר בבית.
הרשויות המקומיות הפכו בעשורים האחרונים לחממה לשחיתות. כמות כתבי האישום שהוגשו נגד ראשי ערים קצת מפחידה ובוודאי מטרידה. הפרדוקס הוא שחלק מאותם חשודים, נאשמים ואפילו מורשעים זוכים לאהדה בלתי מבוטלת בקרב ציבור המצביעים. כך, למשל, נגד יצחק הוכברגר הוגש כתב אישום בזמן שכיהן כראש העיר. בג"ץ הוציא אותו לנבצרות, אבל התיר לו להתמודד שוב. הוא התמודד — וניצח. מדובר ביישוב מבוסס, רמת השרון. האם זו הייתה הצבעת אי־אמון ברשויות לאכיפת החוק? יכול להיות. אבל כאשר הדיון על שלטון החוק טילטל את ישראל בשנה שעברה – צריך לזכור שהרשויות המקומיות הן הזירה החשובה ביותר. לא הכל סובב סביב הרפורמה של יריב לוין והמשפט של בנימין נתניהו.
בחיי היום־יום, כדאי לזכור, הרשות המקומית משפיעה עלינו הרבה יותר מאשר הקואליציה. עם כל הכבוד להחלטות מלמעלה של שרי החינוך, הביצוע נתון בידי מנהלי בתי הספר, שאותם ממנה הרשות המקומית
בחיי היום־יום, כדאי לזכור, הרשות המקומית משפיעה עלינו הרבה יותר מאשר הקואליציה. עם כל הכבוד להחלטות מלמעלה של שרי החינוך, הביצוע נתון בידי מנהלי בתי הספר, שאותם ממנה הרשות המקומית. וכל ההפחדות על אינדוקטרינציה מטעמו של אבי מעוז, שמונה לסגן שר לצורך העמקת החינוך היהודי – הן חסרות משמעות בנוגע לבתי הספר. משום שהרשות המקומית והמנהלים הם אלה שבסופו של דבר מחליטים אילו תוספות יגיעו בפועל למערכת הלימודים. מעוז קיבל תואר מפוצץ וגם תקציבים מיותרים. הביצוע בידי הרשות המקומית. יש עוד אינספור נושאים חשובים ברמה הארצית, שהיישום העיקרי שלהם הוא דווקא ברמה המקומית.
אז עם כל הכבוד לבחירות לכנסת, ויש כבוד, הבחירות שנערכות היום יכריעו לא פחות, וכנראה יותר, בשורה של תחומים שעוסקים במרחב הציבורי של כולנו. צאו מהאדישות. צאו מהבית. ובכלל, זו חזרה כללית לקראת הבחירות לכנסת. זו הזדמנות להשפיע ולשנות. אסור להפסיד אותה.
