שש וחצי בבוקר, תחנת תל אביב האוניברסיטה. בין הנוסעים טרוטי העיניים שעולים לרכבת לירושלים ביום שני האחרון אפשר לזהות אותם, את אלה שהאדרנלין שבגופם לא קשור לשעה או לקפאין. הם עולים בקבוצות ובבודדים, לובשים מעילי יוניקלו או סווטשירטים חלקים, על הגב תיקים גדולים, על הראש כובע גרב, על הצוואר דיסקיות.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למנויים:
בתחנות הבאות מצטרפים נוסעים נוספים כאלה. כשהם נפגשים בקרון חלקם מהנהנים, חלקם מתחבקים בטפיחות גב רמות. תכף הם יעלו יחד בשקט מופתי ומחשיד במדרגות הנעות לעבר עיר הקודש. לא ממש ברור מה מחבר בין הגברים והנשים האלה, המבוגרות והצעירים, עד שהם מתקבצים בחניה של בנייני האומה. או אז יוצאים מהתיקים דגלים, מוטות, רמקולים ואלונקות, ובצד מחליפים לחולצות בירוק זית שעל גבן כתוב ״ישראל תהיה טובה יותר. באחריות״ ומקדימה, באזור הלב, ״אחים.יות לנשק״. האוויר הצונן של הבירה מתערבב באדרנלין מוזר של פעולת גרילה מסתורית.
״אנחנו לוקחים איתנו אלונקות״, מסביר אחד מהאחים לקהל שמקיפים אותו, ״בכל אלונקה שלושה אנשים, יש רגל חסרה שמסמלת את החברים כאן שלא סוחבים איתנו את האלונקה. אנחנו הולכים לבקר חבר יקר, את גולדקנופף. אנחנו לא עושים פרובוקציות, לא באנו לריב עם אף אחד, באנו לשים זרקור על מה שקורה כאן. אנחנו רוצים שהיום מדינת ישראל תתעסק בנושא השוויון בנטל״.
9 צפייה בגלריה
נוה בהפגנה נגד הרפורמה המשפטית. "אנחנו מנסים לאחד, ויש אנשים שמנסים לייצר שבר" (צילום: טל שחר)
השיירה יוצאת לדרך, הדגלים - דגלי ישראל ודגלי התנועה שהפכה למזוהה עם המחאה שקדמה למלחמה ועם העשייה האזרחית במהלכה - מונפים באוויר, ובאלונקות אכן חסרה כתף רביעית. ״כל העם נכנס תחת האלונקה״, צועקים ברמקולים, ושלוות העיר הבלתי שלווה גם ככה - מופרת.
מכוניות מצפצפות בהזדהות, חלק מהנהגים גם מוסיפים איזו קריאת "כל הכבוד". זה מפסיק כשהשיירה נכנסת לשכונת מאה שערים, בדרך לביתו של יו״ר יהדות התורה. מאחד החלונות צועקים ״בזכות התורה אתם חיים״. במעבר החציה נשמע ״דרך ארץ קדמה לתורה!״ ולמרגלות המתחם היוקרתי שבו שוכן השר, שמול שעריו העמידו שני תמרורים עם הכיתוב "צו שמונה", שכן מראה לאחד מהמפגינים את תעודת החוגר שלו. ״למה אתם מכלילים?״ הוא שואל; ״אני 14 שנה עושה מילואים״.
תלמידות סמינר לצד תלמידי ישיבות עוצרים ובוהים בחבורה שצועקת לשר מול המרפסת. מחלונות המתחם מציצים פנים קטנות של ילדים סקרנים. אישה מבוגרת שעוברת מבקשת מבנות הסמינר להפסיק להתעניין במתרחש. ״אל תדברו איתם, הם לא יהודים״, היא פוסקת.
גולדקנופף לא יוצא למרפסת, והשיירה ממשיכה להפגנה גדולה מול בג״ץ בדרישה לשוויון בנטל. מולם קומץ של חרדים שאוחזים בשלטי ״לא אתגייס לצבא השמד״ ו״לא לחוק הגיוס״. זה רשמי: המחאה, יחד עם השבר העמוק בחברה הישראלית, חוזרת לרחובות.
״מה שהיה לא יכול להמשיך, וזה התחדד מחדש ב-7 באוקטובר״, פוסק רון שרף, 52, מהמייסדים והמובילים של אחים לנשק, הייטקיסט תל-אביבי ואבא לשלושה שכבר שלושה עשורים עושה מילואים בסיירת מטכ"ל; ״זה קו פרשת המים. אם נפספס אותו הילדים והנכדים שלנו לא יוכלו להתמודד עם זה. ייצאו שני מיליון איש לרחוב על השוויון בנטל, ואנחנו נהיה ראש החץ״.
״אם החרדים לא יתגייסו, בעוד 20 שנה אנחנו לא נסחב את הנטל הזה יותר. ועכשיו אחרי האסון זה הכרח, צריך עוד סד"כ", ממשיך איל נוה, 48, גם הוא מהמייסדים ובמקור מנכ"ל של חברת חללי עבודה משותפים ואב לשישה. "האירוע הזה מזקק בדיוק את תרבות ה׳יהיה בסדר׳. זה שלא פתרו את הנושא של גיוס חרדים במשך שנים ולא ניסו בכלל לגייס אותם מראה איזו הנהגה חלשה יש לנו, הנהגה שלא מסוגלת להסתכל על טובת כל המדינה״.
זה לא התחיל בשלטון הנוכחי, זה עוד מימי בן-גוריון.
נוה: ״אבל מה שקורה כרגע זה שהצבא מבקש לגייס אותנו לעוד ימי מילואים, להאריך את השירות הסדיר, להאריך את משך השירות לקצינים. צריך להבין מה יקרה לחייל שיזמנו אותו ל־120 ימי מילואים בשנה. מה זה יעשה לזוגיות שלו, לעבודה שלו, איזה מעביד יקבל אותך לעבודה כשאתה שליש מהשנה לא נמצא. צריך להפסיק עם האפליה בין דם לדם, והכמות של האנשים שהיו פה בבוקר מראה שאנשים לא יוותרו״.
9 צפייה בגלריה
איש התנועה מול חרדים במאה שערים השבוע. "פתרון עקום, כמו כל דבר בממשלה הזו" (צילום: אלכס קולומויסקי)
״במקום הפתרון שאמור להיות מאוד ברור - לגייס את הציבור שלא מתגייס - המדינה מגדילה את הנטל על חלק אחד של הציבור״, מחזקת מיכל ביניש, ממובילות הארגון תוך כדי היותה סטארטאפיסטית ואמא לשלושה (וגם הבת של ביניש אחרת, דורית, לשעבר נשיאת בית המשפט העליון). "זה פתרון עקום, כמו כל דבר שעושים בממשלה הזו".
נוה: ״מחודש יוני אין חוק והמדינה חייבת לגייס אותם. המשמעות היא שכרגע יש אברכים שהם עבריינים כביכול״.
אז מה הפתרון?
שרף: "או לחוקק חוק חדש, או צו ביניים מבית המשפט, או לגייס. אני גם רואה פה מעבר לרבדים הפרקטיים של כמות חיילים: יש פה צו מוסרי והשכבה הזו של העם שנושאת בנטל מבינה שזה לא עובד יותר. אני מסתובב בבני-ברק, בשכונות כאן בירושלים, והם לא באירוע".
וכשהולכים וצועקים במאה שערים, או מקימים לשכת גיוס מאולתרת בבני-ברק ומחלקים לחרדים ברחוב גרביים - זה משכנע? זו הדרך?
נוה: "זה מעלה את הנושא לדיון ציבורי. אני דווקא חושב שבקרב החברה החרדית יש המון שרוצים להתגייס, אבל זו הנהגה ועסקנים שהסגירות של החברה הזו מייצרת את הכוח האלקטורלי שלהם. אנחנו מנהלים שיחות עם חרדים בשולחנות עגולים וכולם אומרים לנו ׳אנחנו רוצים׳ אבל הם עוד לא גילו את האומץ האמיתי ללכת לרבנים ולמנהיגים ולהגיד, ׳די, זה נגמר׳. 7 באוקטובר הוכיח לכולם שאנחנו חייבים לשנות את החברה הישראלית מקצה לקצה. זה לא ימין ושמאל, זה מדינת ישראל לטובת מדינת ישראל״.
אפשר להכריח חרדים להתגייס?
שרף: ״אפשר להכריח מישהו שהוא לא חרדי? שני נערים גדלים, אחד אפשר לגזור לו את הראסטות ואחד אי-אפשר להתקרב אליו? השאלה צריכה להיות הפוכה״.
ביניש: ״זה עיוות שהתחיל כל כך מזמן, כשהמספרים היו זניחים. זה לא קשור למציאות שלנו יותר״.
נוה: ״אני חושב שצריך לשנות את השיח כי הם כבר לא מיעוט. יש מיליון 300 אלף חרדים, הם צריכים להיות שווי זכויות ושווי חובות. אתם לא קטנים ולא חלשים, אתם מגזר חזק והגיע הזמן שתהיו חלק מאיתנו על אמת״.
9 צפייה בגלריה
שרף ואנשי אחים לנשק בירושלים, ביום שני השבוע. ״זה קו פרשת המים" | צילום: אלכס קולומויסקי
בהפגנה מול ביתו של גולדקנופף דיברתי עם שתי נערות חרדיות, שאמרו "אם הצבא היה חרדי כמובן שהיינו מתגייסות, אבל אנחנו רואות מה קורה למי שמתגייס מהחרדים. הם פוגשים ביצר הרע והופכים לחילונים אפילו יותר מכם״. יש כאן פחד אמיתי.
ביניש: "זה קשור למה שאיל אמר על האינטרס של ההנהגה שלהם, לשמור אותם רחוקים ולא להיטמע בחברה. אבל הצבא יודע להביא פתרונות, גם לחרדים״.
נוה: ״הכוונה שלנו היא לא לחלל אותם, אבל למאמץ האדיר של המדינה, גם הצבאי וגם הכלכלי, צריך להצטרף״.
במחאה נגד הרפורמה היו קריאות לאי-שירות, לסרבנות. במוסף האחרון עמית סגל כתב בטורו ש״הדרישה לגיוס לכל מוצדקת מאין כמותה. רק קצת מוזר שהיא נשמעת דווקא ממי שהשתמש באי-שירות כנשק לקידום מטרותיו. מי שלא בא לצבא למען מה שהוא תופס כדמוקרטיה יתקשה להיות נסער ממי שלא בא לצבא בגלל מה שהוא תופס כיהדות״.
נוה: ״יש אנשים שרוצים להמשיך לפלג אותנו ולקרוע אותנו. המאמר הזה הוא שערורייה, אנחנו בעולם של אחדות, של למצוא את המשותף, של לאחד את החברה. אלה כל מיני אנשים שמנסים לייצר קו שבר. מיותר לציין שמעולם לא קראנו לסרבנות, דיברנו על אי-התנדבות".
שרף: ״יש לנו זכות מוסרית מלאה, כולנו שולחים את הילדים לצבא, לכל מי שנושא בנטל יש את הזכות לצעוק את הצעקה הזו״.
נוה: ״שמונה חודשים יצאנו לרחובות עם פטריוטיות ואהבה וצרחנו ודיברנו. במארס 23׳ הוצאנו מודעות שיהיה אסון מטורף, הגשנו בג״ץ על זה שהקבינט לא מתכנס. כשעבר חוק עילת הסבירות אמרנו, ׳אנחנו מפסיקים להתנדב׳. עשינו את המחאה הכי לגיטימית ונקייה״.
לצאת לשכונות חרדיות עם דגלים וזמבורות זו לא בדיוק קריאה לאחדות. גם זה יוצר פילוג.
שרף: ״לפעמים פרובוקציה צריכה להיות לבטן״.
נוה: ״אנחנו הולכים לראשים. לאותו אדם שאמר, ׳מה רע לנו פה? מה הקשר של הממשלה למלחמה?׳ אני מרגיש שבציבור החרדי כן יש התעוררות של משהו״.
יש נתונים? רואים את ההתעוררות הזו בבקו"ם?
שרף: ״זה לא בא לידי ביטוי במספרים״.
נוה: ״חסר בציבור החרדי אומץ״.
ביניש: ״בסדר, הם בפוזיציה מאוד נוחה, המדינה צריכה להיכנס ולעזור להם״.
נוה: ״כולנו ציפינו שאחרי 7 באוקטובר יהיה שינוי, אבל הם לא חושבים לא על האחריות שלהם ולא על תיקון. אין לנו ברירה אלא לפעול״.
המחאה מול בג״ץ מסתיימת והמפגינים מתפנים לקפה ארומה. חלקם עוצרים להתעמת עם קבוצת החרדים שצועקת מאחורי מחסום בצומת ״נמות ולא נתגייס״. ״בושה!״ צועקת מפגינה בסגול ״הבת שלי בעזה!״ השוטרים מפנים אותה משם. שפת הגוף משדרת אמפתיה. בשבת לפני כן, בהפגנה של ארגוני מחאה אחרים בתל־אביב, זה נראה אחרת לגמרי. שוטרים על סוסים, ריסוק איברים, וגם מכת"זית אחת לעבר חטופה לשעבר. ״לאן כל הדבר הזה הולך?״ אני שואלת את נציגי אחים לנשק, ״חוזרים לקפלן?״
״קפלן זה אמצעי, לא המטרה״, אומר נוה, ״גם לחסום את איילון זה אמצעי ולא המטרה״.
שרף: ״אנחנו לא חוסמים את איילון, זעם ציבורי חוסם את איילון. ואם הזעם הזה ייבנה, זה יקרה. אנחנו מקווים שלא. אנחנו מקווים שלחץ ציבורי יפעיל את חברי הכנסת שיעשו את השינוי, אבל אם לא - יהיו מיליונים ברחובות״.
יש אנשים שסבורים שגם לכם יש אחריות במחדל 7 באוקטובר. יש שקוראים לטבח ״טבח קפלן״.
שרף: ״זה מגוחך״.
נוה: ״יש אנשים שרוצים לפלג. הילדה שלי בת חמש יודעת לקחת יותר אחריות מהמנהיגים״.
"המטרה היא בחירות בהסכמה כמה שיותר מהר. הציבור רוצה משהו חדש, חלק יגידו שהקואליציה צריכה להתחלף, חלק יגידו שכל ה-120. יש סט של כלים להגיע לזה. הרחוב והלחץ הציבורי הם חלק מזה.
אבל יש צד שבאמת מאמין שאתם אחראים.
ביניש: ״הוא מאמין בזה בגלל מכונת הרעל״.
שרף: ״זה בעיקר עצוב לי. אין פטריוט יותר ממני. לא האמנתי שנגיע לזה״.
אמרו שהחלשתם את הטייסים, את הכשירות, שייצרתם אצל האויב תחושה שזה הזמן לתקוף את ישראל.
ביניש: ״לייצר את הסימטריה הזו בין אזרח והמדינה שלו זה כמו לייצר סימטריה בין הורים לילדים״.
שרף: ״אנחנו לא היינו על ההגה. הם היו על ההגה והם אחראים לתאונה. אנחנו ישנו מאחורה, התעוררנו וצעקנו ׳זהירות׳״.
ביניש: ״יש מנעד. יש ציבור שלם שמאכילים אותו במשהו ויש את מכונת הרעל, אנשים שעובדים בזה באופן מלא שיש להם אינטרס להשחיר אותנו, לייצר את השנאה כלפינו. עושים הכל כדי לשמור על השלטון, לנרמל את האסון הכי גדול שהיה בישראל מאז השואה, והאחריות שלנו היא לעמוד מול זה״.
מכונת הרעל הזו פוגשת אתכם באישי?
נוה: ״עכשיו כשהלכתי פה קיללו את אמא שלי שנפטרה. גם עשו לי הפגנה מחוץ לבית״.
שרף: ״אני הודפסתי כאייכמן תלוי על העמוד. יש הרבה כאלה. גם תקפו אותי בסופר. בחור די גדול פנה אליי ושאל אם אני מאחים לנשק, אמרתי בנימוס כן והוא התחמם וטען שבגללי נרצחו חברים שלו בשדרות. אנשים הזמינו משטרה. אמרתי לו, 'אחי זה לא הזמן, בוא נוציא את הכעס אחרת, בוא נלחץ יד, בוא נתחבק, כולנו כואבים'״.
נוה: ״אנחנו נפגשים עם אנשי ליכוד, אנשי ציונות דתית, חרדים, ואנחנו מגלים שיש המון מהמשותף. בסוף מה יש למכונת הרעל לעשות? לקלל ולגדף. אנחנו צריכים להביא תקווה, לעורר את הציבור״.
שרף: ״ועדיין, אני בעיקר עצוב מאוד שאני לא יכול להסתובב בכל מקום בחופשיות. אני יותר דרוך״.
נוה סבור שלצד אי־לקיחת האחריות, קודקודי השלטון איבדו גם את שרירי האמפתיה. ״אני שואל את עצמי באיזה עולם המנהיגים לא מסוגלים לרדת לעם ולחבק אותו. באיזה עולם משפחות החטופים צריכות לצאת למסע עם אלונקות, איך לחבק את משפחות החטופים לא נמצא בקונצנזוס הישראלי?״
גם בתוך משפחות החטופים יש ויכוח. יש כאלה שמרגישים שאתם משתלטים על המחאה שלהם.
שרף: ״אנחנו כל כך מכבדים את הספייס שלהם, אני בא לכל עצרת חטופים כאיש פרטי, כי להחזיר אותם זה הדבר הכי חשוב. אחים לנשק ממש לא בזירה הזו״.
9 צפייה בגלריה
הפגנה לשחרור החטופים. ''מכבדים את הספייס שלהם, אחים לנשק לא בזירה הזו''
(צילום: טל שחר)
עובדה שבפעילויות של משפחות החטופים, למשל הצעדה הגדולה לירושלים, הרחיקו אל מחוץ לפריימים דמויות מוכרות מאחים לנשק.
שרף: ״אני הייתי בצעדה, לא לבשתי את החולצה. זה לא היה כאחים לנשק. לטענה הזו אין בסיס עובדתי״.
ביניש: ״לא היה שם שום זיהוי של אחים לנשק״.
אז המחאה, שנעצרה ב-7 באוקטובר, עושה קאמבק. איך היא תיראה עכשיו? אני שואלת את מוביליה, הרי לא נראה שהמילואימניקים שחזרו מהלחימה מציפים את הרחובות.
״את עושה את הטעות שכולם עושים״, פוסקת ביניש, ״אנחנו כל הזמן מנסים להסתכל אחורה ולגזור ממה שהיה לאיך שיהיה. מה שהיה עד 6 באוקטובר היה משהו שצמח מעצמו, של ציבור שלם שהתעורר. הציפייה הזו למתי חוזרים לקפלן זו ציפייה ללכת למקום המוכר. אנחנו במצב חדש, כל המדינה במצב חדש״.
אז מה המטרה של המחאה עכשיו?
"המטרה היא בחירות בהסכמה כמה שיותר מהר. הציבור רוצה משהו חדש, חלק יגידו שהקואליציה צריכה להתחלף, חלק יגידו שכל ה-120. יש סט של כלים להגיע לזה. הרחוב והלחץ הציבורי הם חלק מזה. אנחנו הופכים כל אבן בדרך למטרה הזו של לתת לציבור הישראלי אפשרות להעניק את המנדט לממשלה שהוא מאמין שהיא ראויה״.
נוה: ״בחירות יורידו את הווליום של הקיטוב. קבעו מועד מוסכם לבחירות, שזה אמצעי לריפוי ושיקום. שאחרי הבחירות תהיה פה הנהגה שתרפא ותאחד את העם״.
שרף: ״הבחירות יהיו על ביטחון ועל אחדות, ומי שלא יידע לעשות את זה - הציבור ייפרע ממנו״.
אתם צופים שיהיו בחירות בשנה הקרובה?
שרף: ״אני משוכנע בזה. לא יתחיל שיקום ואיחוי כל עוד ההנהגה והממשלה הנוכחית בשלטון. צריך להעיף אותה השנה״.
גלנט במקום נתניהו בראשות הליכוד, אתם חותמים?
שרף: ״גלנט לא מעניין, נתניהו לא מעניין״.
מי מעניין?
שרף: ״מי שייקח אחריות ויפעל לאחדות ולביטחון. הוא היחיד שמעניין״.
הנה, עכשיו גלנט דורש להגיע למתווה מוסכם לגיוס.
נוה: ״אנחנו שמחים על הדברים שגלנט אמר, אבל צריך מעשים ולא דיבורים. השנה הזו הוכיחה שכולם יודעים לדבר, עכשיו הוא יצטרך להוכיח. מה שמפתיע זה השתיקה של אבי דיכטר, של ראש הממשלה. בסוף יש 120 איש שצריכים לעבוד בשביל המדינה. היום זה אדם אחד שמלהטט אבל שום דבר לא עמוק, לא עד הסוף, לא אמיתי. צריך לשנות פה את כל הסיסטם״.
9 צפייה בגלריה
''שמחים על מה שגלנט אומר, אבל צריך מעשים לא דיבורים''
(צילום: אריאל חרמוני, משרד הביטחון )
יש מישהו מהאופוזיציה שמתאים לנהל את המדינה?
שרף: ״אנחנו לא מתעסקים בזה״.
נוה: ״העם חכם, הוא יבחר את האנשים״.
ביניש: ״אנחנו מקווים שתצמח מכל הדבר הזה מנהיגות ראויה וחדשה, אם מהשחקנים הקיימים ואם מאנשים שיצטרפו״.
בינתיים אזרחי ישראל לא התעניינו מספיק אפילו כדי להצביע בבחירות המוניציפליות.
נוה: ״המצב הנפשי של האומה הוא כזה שהיה לאנשים קשה לצאת מהבית להצביע. אם מסתכלים על המצב של החרדים הם יצאו להצביע בלי בעיה, אבל לציבור הישראלי יש גם דיכאון, גם עול אדיר, המצב הכלכלי, כל התסבוכת הזו סביב המלחמה מורידה את הקשב לדברים. יחסית לכל זה, אני חושב שהייתה כמות יחסית טובה של מצביעים, זה היה מאוד קרוב ל-2018. אנחנו תמכנו בכל המפלגות הליברליות וקמה תנועה חדשה שעודדנו שנקראת ׳חוזה חדש׳ שנכנסה למועצות ב־26 ערים״.
בייניש: ״התוצאות של הגוש הליברלי לא מייאשות״.
נוה: ״בסוף יש בריחה מהקיצונים, המון מפלות לבן גביר. אם נסמן את זה כדרך לבחירות הארציות - אנחנו רגועים״.
בחזרה ל-7 באוקטובר. ישראל עולה בלהבות וקודקודיה מתקשים להגיב. בתוך הכאוס ההוא אחים לנשק עוברת מטמורפוזה - מתנועת מחאה לארגון סיוע אזרחי חובק כל, ראש החץ של ההתעוררות האזרחית שנכנסה לוואקום שהשאירה המדינה. ״כבר בשמונה וחצי בבוקר של אותה שבת הוצאנו הודעה לכל האחים והאחיות, והקמנו חמ״ל שמטרתו לעזור לצה״ל לנצח, לעטוף את משפחות העוטף, את המשפחות השכולות ומשפחות החטופים״, משחזר נוה.
ביניש: ״מהר מאוד אנחנו מבינים שיש פה אירוע של מפונים, עקורים, פליטים, והפוקוס הלך גם לשם. הכוח של החמ״ל היה שבכל מקום היה לנו נציג, בכל מלון של מפונים. המהירות שבה ידענו לסגור מעגל לבקשות של אנשים הייתה כמו קסם״.
נוה: ״השלב הראשון היה יותר צבאי, חילוצים, נעדרים. העורף והחזית התערבבו ותוך ימים אנחנו מביאים עשרות אלפי אפודים קרמים והצבא מבין שאנחנו יכולים לסייע לו. אחר כך הוצאנו עשרות אלפי ארוחות ביום, ציוד לכולם כי אנשים ברחו בלי כלום, בלי דאודורנט. אנשים עזבו בבהלה, קנינו מכשירי שמיעה לבני 80, הבאנו משקפיים לצלפים כי הם שכחו אותם בבית.
״עזרנו בכל דבר שאפשר. זה הגיע לרזולוציות שאת לא מבינה. אנחנו יורדים קבוצה לדרום, רואים מחבל אזוק ושואלים את השוטר, ׳מה לעשות איתו?׳ השוטר אומר, ׳אתה יכול לעשות לי טובה ולהעביר אותו לתחנת משטרה?׳ אז היה גם רגע שהסענו מחבל לתחנת משטרה.
"הגיעו אלינו בכל שבוע 15 אלף איש להתנדב. הכנסנו לשיקום העוטף עשרות מיליוני שקלים מפילנתרופיה. יהדות העולם והישראלים בעולם היו מדהימים, הם היו המדינה ה-51 שלנו״.
ביניש: ״הפילנתרופים הגדולים נתנו כסף וחלק מהקהילות ארזו מזוודות, ארגזים ומשטחים של ציוד, מציוד עזרה ראשונה דרך גרביים ותחתונים. אחרי שבוע הייתה לי קבוצת ווטסאפ של יהדות קהילות חו״ל שכולן מתואמות ביניהן״.
נוה: ״בעיניי זה סיפור מדהים כי הקהילות הפכו להיות שלוחה שלנו, חלק אינטגרלי אחרי שנים של נתק. נצטרך אנחנו להגן עליהן כשתהיה אנטישמיות״.
זה מדהים אבל גם נורא עצוב.
שרף: ״בימים הראשונים היה פער אמיתי. כשהתאילנדים נעלמו, בזכות יוזמה של כמה חבר'ה מעולים תוך כמה ימים היו אלפי מתנדבים קוטפים. ושר החקלאות לא דיבר חודש, הקשקשן הזה״.
נוה: ״המדינה לא הייתה באירוע. חילצנו 3,500 משפחות, אנשים מתוך ממדים. עד היום השמיני הממשלה לא כרזה להם ואמרה, ׳אפשר לצאת מהבתים׳. ביום השמיני מצאנו בחור בשדרות שמחכה בממ״ד עם טורייה. איפה המדינה שתגיד האירוע נגמר? שתחלק מצרכי מזון?״
וזמן למילואים נשאר לכם?
שרף: ״אני הייתי במילואים בסיירת בעוטף בפעילויות פינוי ותמיכה אזרחיות, ותמכנו ביחידה הסדירה שהתחילה להתכונן לתמרון הקרקעי״.
נווה: ״הייתי הרמטכ״ל האזרחי של ישראל בזמן הזה. בשבוע הבא אלבש את המדים בפעם הראשונה מאז 7 באוקטובר״.
מה למדתם מהתקופה הזו?
נוה: ״שברנו חומות. היום אנחנו פועלים בשדרות, אופקים, קריית-שמונה, ירוחם, הם אמרו לנו שהפכנו מאחים לנשק ל׳מלאכים לנשק׳״.
הם הופתעו מכם?
ביניש: ״מאוד. למרות שאצלנו שום דבר לא השתנה. גם בחמ"ל וגם במחאה. עשינו מה שחשבנו שהכי טוב למדינה לפני 7 באוקטובר והמשכנו גם אחריו. הדבר הזה לובש צורות אחרות, אבל הליבה לא השתנתה״.
שרף: ״העשייה קצת סוגרת את החור הענק שנוצר בלב״.
אולי היה צריך להזמין גם את יאיר נתניהו לראות את מה שעשיתם בחמ״ל האזרחי.
שרף (צוחק): ״זה מקרה אבוד״.
נוה: ״הוא צריך לבוא לארץ קודם, לא?״
ואולי כל העשייה הזו היא אבן דרך, מדרגה לקראת המעבר לפוליטיקה? האחים שומרים על עמימות. לא מאשרים ולא מכחישים. ״כרגע אין לי תוכנית כזו״, אומר שרף, ונוה מוסיף ״אני מאוד מקווה שמיכל תיכנס״.
טוב, אתה מתחמק.
נוה: ״פוליטיקה זה אמצעי ולא מטרה. היום היעד של הפוליטיקאים זה לשבת עם החליפה שלהם ולשמור על הכיסא. זה לא מעניין. צריך קונסטלציה נכונה כדי שנהיה שם. כרגע התשובה היא לא".
ביניש: ״אני רואה את עצמי כחלק ממה שצריך להניע את המערכת. אם זו תהיה אני או איל - לא יודעת להגיד״.
אז תקימו מפלגה? תחברו למפלגה קיימת?
שרף: ״אעשה כל דבר שיאפשר לאשתי לא לדאוג לילדים שלי, לחיות בביטחון. אנחנו כן רוצים שישתלבו בפוליטיקה אנשים מהמחאה, שאנשים ליברלים יתעוררו לזירה הפוליטית, אבל בשלב הזה אין לנו מפלגה בתוכנית״.
נוה: ״יש פה אנשים שהייתי רוצה שילכו לנקודות ההשפעה. אני לא יודע אם זה דרך מפלגה, אבל אנחנו רוצים שאנשים טובים ילכו קדימה. החמ״ל האזרחי שהקמנו הופך להיות הגוף האזרחי החברתי הגדול בישראל".
ביניש: "החמ״ל, שהתחיל מצרכים מאוד בסיסיים לחיילים ולמפונים, ממשיך לפעול. נכנסנו להרבה תוכניות בכל יישובי המפונים, כמעט בכל מלון מפונים יש גנים שהקמנו וחלק מהעיריות ביקשו שיחזרו איתם הביתה. מעבר לזה אנחנו ממשיכים לתמוך בתעשייה ובחקלאות״.
נוה: ״הקמנו יחד עם הסוכנות היהודית קרן שנותנת מענקים לבעלי עסקים, הקמנו מערך שתומך בנשות המילואימניקים שיכולות לבקש עזרה באוכל, הנדימן, הסעות. העשייה לא נגמרת. אנחנו באמת בונים את הארגון לשנים ארוכות, מסתכלים כמה שיותר רחוק. אנחנו חייבים להיות מעורבים בכל דבר, בוועד הכיתה, בהסתדרות, בכל מקום לחזור לנקודות השפעה כי נרדמנו״.
ביניש: ״זה יכול להיות בנתיב של עשייה אזרחית כמו שאנחנו עושים היום, דרך השפעה ציבורית, משרדי ממשלה, שירות ציבורי. הפקרנו את השירות הציבורי״.
שרף: ״אשתי פסיכולוגית בשירות הציבורי ואני מעריץ אותה על זה. אני חושב שכל מי שיכול צריך לעבוד בשירות הציבורי״.
בהסתכלות אחורה יש משהו שהייתם עושים אחרת מבחינת ההתנהלות?
שרף: ״לא יודע אם זה משהו שהיינו עושים אחרת, אבל היום אנחנו יותר מדברים עם אנשים ועושים יותר חריש עמוק משעשינו״.
נוה: ״הלכנו לנחם אדם בבית אל שהבן שלו נהרג ונורא דאגנו בהתחלה, נכנסנו חפויי ראש, והוא אמר לנו ׳שבו, אני רוצה לשמוע אתכם׳. אמר לנו מול הקהל, ׳אני לא מסכים איתכם בכלום אבל כל מה שעשיתם, עשיתם כי אתם אוהבים את המדינה׳. דיברנו, בכינו יחד והפכנו לחברים. זה בדיוק הדבר הזה שמחבר. אז נכון שהוא מדבר באידיאולוגיות אחרות, אבל בערכים פגשנו בן אדם. אנחנו עם מחשבות עומק על איך עושים יחד. כי קל להתקטב״.
ביניש: ״אבל לא התבלבלנו. עשינו מה שהאמנו בו ואנחנו עדיין מאמינים בו, ואין חרטה״.
נוה: ״הערכים הליברליים והדמוקרטיים יצוקים״.
שרף: ״מי שהרים את היד על הערכים שבנו את המדינה זו הממשלה. אנחנו קמנו להגן ואנחנו מאוד שלמים עם מהלכי ההגנה שלנו. המודל שלי זה 'ארבע אמהות'. כל יום אני אומר לאשתי ׳ארבע אמהות', זה מה שאני רוצה להיות״.
