חגיגה של דמוקרטיה, כך נהוג לכנות את הימים שבהם יוצאים לקלפיות ומשלשלים את פתק הבחירה. אלא שעל החגיגות של הבחירות לרשויות המקומיות שנערכו שלשום (יום שלישי) העיבה המלחמה, והדמוקרטיה הייתה באופן חלקי בלבד. ניכר שהתושבים ברחבי הארץ העדיפו להישאר בבית או לצאת לטייל – דבר שבא לידי ביטוי בשיעורי הצבעה נמוכים יחסית שהסתכמו בכ-50 אחוזים בלבד. מדובר בעשרה אחוזים פחות מהבחירות בשנת 2018, אז עמד אחוז ההצבעה על כ-60%. ובכל זאת, לקראת פרסום תוצאות האמת, כבר אפשר להצביע על כמה מגמות מעניינות.
בין הארצי למקומי
ההישגים והמפלות של המפלגות
הפוליטיקה הארצית מחלחלת היטב לתוך הבחירות המקומיות, שהיו הפעם "מלוכלכות" למדי בדילים ובקומבינות.
עוצמה יהודית, נעם והמחנה הממלכתי הציבו לראשונה מועמדים שלהן בבחירות לרשויות וציפו לצבור את כוחן בגזרה המקומית כהכנה לבחירות הארציות הבאות, בהנחה שיהיו כאלה בעתיד הלא רחוק. אולם, בעוד שבמחנה הממלכתי המשיכו במירוץ עם הרשימות שלהם בלבד עד יום הבחירות, בעוצמה יהודית הבינו שאת ההצלחות יקטפו רק אם יחברו לסיעות אחרות. כך למשל, בצפת, העניק בן גביר תמיכה למועמד ש"ס – דבר שסייע לנצחונו ולהפכיתו לחרדי הראשון שמכהן כראש העיר הצפונית.
בתל אביב לעומת זאת, מעוז החילונים הליברלים, חבירתה של עוצמה יהודית לליכוד עם מסרים של "שכחתם מה זאת יהדות?" ו"גירוש עכשיו", לא סייעה לה והיא לא הצליחה להכניס למועצת העיר אף לא חבר אחד. למרות ההפסד של אורנה ברביבאי, במפלגת יש עתיד ובמפלגת תקווה חדשה הצליחו לרשום הצלחות מרובות, כולל ראשי ערים שנבחרו בהוד השרון, קריית־אונו, כפר תבור, כוכב יאיר, גדרה ועוד. בליכוד דווקא ציפו להתאכזב לאור מצבה של המפלגה בסקרים מאז המלחמה, אך לבסוף שמרו על יציבות והגדירו את התוצאות מרחבי הארץ כהפתעה משמחת.
הליכוד שמרו על כוחם ואף הגיעו להישגים בערים נוספות כמו חולון, עכו, רחובות, ירוחם ועוד. מנגד, הפסידו בליכוד בבית שאן, אבן יהודה וחצור הגלילית.
גורל הוותיקים
ההדחות המפתיעות של הבחירות
הבחירות הללו התאפיינו בכמה הדחות דרמטיות של ראשי רשויות ששמרו על הכיסא במשך שנים ארוכות. כך למשל בחולון הודח ראש העיר מוטי ששון לאחר 30 שנה על ידי שי קינן. ברחובות הודח ראש העיר רחמים מלול שהיה 15 שנה בתפקיד ובגדרה הודח יואל גמליאל גם הוא אחרי כהונה של 15 שנה. לעומתם, היו גם ראשי רשויות ותיקים במיוחד שהמשיכו לקדנציה נוספת: יחיאל זוהר בנתיבות, בתל אביב-יפו רון חולדאי, בנתניה מרים פיירברג, אילן שדה במועצה מנשה, יעקב גוטרמן במודיעין עילית ועוד. מי שעדיין לא אמרו את המילה האחרונה ועומדים כעת בפני סיבוב שני הם חיים צורי בקריית אתא ומשה פדלון בהרצליה.
ליברלים מול שמרנים
הקרב על צביון העיר
הנגב התרחק מהליברלים: בעוד שבבאר שבע נשאר ראש העיר דנילוביץ' ובעומר נשמרה הרוח המשפחתית של ראש העיר היוצא פיני בדש, עם זכייתו של אחיינו ארז בדש, במצפה רמון, ירוחם וערד נראה שהבוחרים שינו כיוון.
במצפה רמון אליה וינטר, שהיה בעברו פעיל בגרעין התורני החרד"לי בעיר ומזוהה איתו, זכה ב-57% מהקולות. וינטר רץ מטעם הליכוד אך יש שמייחסים לו שייכות למפלגת נעם, לאחר שזכה לתמיכת מנהיג הגרעין, הרב צבי קוסטינר וחבריו. בערד ראש העיר מיש עתיד הודח לאחר שיאיר מעיין הדתי-לאומי, גרף את מרבית הקולות.
בירוחם זכתה עו"ד נילי אהרון מהליכוד עם 52.3% מקולות המצביעים. היא הצליחה לנצח את ראש המועצה טל אוחנה, לשעבר פעילה במפלגת העבודה ובכולנו.
בחירה באיש אחד
מועמדים ללא מתחרים
זה נראה כמו בחירות, זה מרגיש כמו בחירות, אבל יש רק מועמד אחד: בבחירות הנוכחיות היו יותר רשויות שבהן המודד אדם אחד, ללא כל מתחרים.
בשנת 2018 היו 24 מועמדים בודדים בבחירות המקומיות והפעם המספר קפץ דרמטית ל-36 ראשי רשויות שלא הייתה להם שום תחרות. בין הרשויות שבהן היה מועמד יחיד נמצאו בירת הנגב באר שבע שם רוביק דנילוביץ' ימשיך לעוד קדנציה, במודיעין מכבים רעות יו"ר השלטון המקומי חיים ביבס, בנהריה רונן מרלי במועצה אזורית גזר רותם ידלין ועוד רבים שהרוויחו עוד חמש שנים בכיסא בלי הרבה מאמץ.
ד״ר אריאל פינקלשטיין, ראש פרויקט שלטון מקומי במכון הישראלי לדמוקרטיה מסביר כי "התרחבות התופעה של מועמד יחיד יכולה ללמד על בעיה עקרונית בדמוקרטיה. תחרות פוליטית היא מסימני ההיכר הבסיסיים ביותר של משטר דמוקרטי. ללא תחרות בבחירות, נמנעת מן הבוחרים האפשרות להביע את העדפותיהם ולהשתתף בהליך דמוקרטי באופן מהותי באמצעות השפעה על זהות הנבחרים".
בחירות בצל המלחמה
כוננות המעטפות הכפולות
החשש הגדול של משרד הפנים לקראת יום הבחירות לא היה אחוז הצבעה נמוך במיוחד, אלא דווקא כמות מעטפות כפולות שתדרוש היערכות מורכבת ואיחור בפרסום תוצאות האמת. החששות נבעו בשל מספר משרתי המילואים הגבוה בזמן המלחמה והקלפיות שהוצבו לראשונה בבחירות המקומיות בבתי החולים. הצפי היה כ-400 אלף מעטפות כפולות, ולכך שכרו במשרד הפנים את שירותיה של חברה לוגיסטית חיצונית. בסופו של דבר המציאות הייתה שונה – מספר המעטפות הכפולות הסתכם ב-118 אלף בלבד (כרבע מהתחזיות) ולא השפיע במיוחד על התוצאות ברחבי הארץ, ודאי לא באחוזים שהביאו למהפך.
קרבות החרדים
הספרדים מול האשכנזים
אנשי הציבור החרדי יצאו בהמוניהם לבחור את ראשי הרשויות שלהם לחמש השנים הקרובות. בדומה למערכות בחירות קודמות, לחרדים יש בבחירות אחוזי הצבעה גבוהים כי הם לא מגיעים רק בגלל החובה האזרחית, אלא מהקריאה של הרבנים לצאת להצביע. בנוסף, במשך ימי המלחמה, העסקנים החרדים המשיכו לנהל שגרת בחירות לצד מאבקים בתוך הסיעות: בין סיעת הספרדים (ש"ס) לאשכנזים (אגודת ישראל ודגל התורה).
בבני ברק למשל, המועמד של ש"ס אוריאל בוסו הפסיד למועמד אגודת ישראל חנוך זייברט, תוצאה שהייתה די צפויה לאור הרוב האשכנזי בעיר. משכך, היה זה הפסד שאריה דרעי לקח בחשבון. מנגד, אלעד "הוחזרה" לידי הספרדים, אחרי שמועמד ש"ס יהודה בוטובול הביס את בנו של השר מאיר פרוש, ישראל פרוש, שכיהן שתי קדנציות רצוף.
באשר לקרבות על זהות הערים, באשדוד וירושלים הסיעות החרדיות התחזקו משמעותית במועצות העיר ובעיר צפת לראשונה נבחר ראש עיר חרדי. (לכתבה המלאה על הישגי החרדים - לחצו כאן).
פורסם לראשונה: 00:00, 29.02.24
