זמן קצר לפני שנרצחה בטבח בפסטיבל נובה, דיברה הילי סולומון ז"ל עם אחותה טל בטלפון. "השיחה הזו היא טראומה שתרדוף אותי כל החיים", טל מתארת, "השיחה האחרונה שלנו הייתה ב-08:18. שמעתי אותה נסה על חייה וירי ברקע. הפחד שהיא חוותה ברגעים אלה, לצד הידיעה שיכלו להוציא אותה משם, ואף אחד לא בא – זה מרסק אותי".
לצד ההתמודדות הבלתי נסבלת עם התחושה שאחותה הופקרה, מאז 7 באוקטובר מרגישה טל שהיא שקופה, כמו אחים רבים נוספים של נרצחים. "אין שום התייחסות אלינו מהממשלה, שום הטבות, שום דבר שיכול לעזור לנו לעבור את התקופה הזו", היא אומרת, "שרים לוקחים משכורות שמנות הביתה, ולנו אין ממה לחיות כי אנחנו לא מסוגלים להרים את הראש מהמיטה. אנחנו מנסים להיות חזקים גם בשביל ההורים שלנו וגם בשביל הסביבה, אבל מרגישים לבד. יש לנו אחד את השני, בזמן שאנחנו בעצמנו שבורים. זה מעגל אכזרי של כאב שלא נגמר. גם החמלה כלפינו נדמה שהתנדפה".
פער של שש שנים היה בין הילי וטל, אבל הן היו בלתי נפרדות. "גדלנו יחד", היא מספרת, "ליווינו אחת את השנייה בכל שלב בחיים, אז לא רק איבדתי את אחותי, איבדתי את החברה הכי טובה שלי, ואני שקופה. היא באמת הייתה האדם הכי קרוב אליי בעולם. מאז שנרצחה אני לא מסוגלת לעבוד, לא מסוגלת להיות בקרבת אנשים זרים. הייתי מצפה שתהיה לנו תמיכה כלכלית, לפחות בשנים הראשונות. אנחנו נלחמים על התנאים הבסיסיים ביותר. הופקרנו בכל כך הרבה דרכים, ואנחנו מופקרים עד היום. אני לא יכולה לדמיין להמשיך לחיות במדינה שההנהגה שלה מפנה עורף ותוקעת סכין בגב לאנשים שאיבדו את היקר להם ביותר".
בני משפחות של נרצחי המסיבות בדרום מנהלים מאבק על המענים שניתנים להם מהמדינה, שרחוקים מלהיות תואמים את הצרכים בשטח. בתוכם, קהילת האחים והאחיות שאין להם כמעט זכויות, מלבד טיפול נפשי שניתן להם פעם בשבוע. "יש לנו צורך בשני עולמות סיוע מרכזיים", אומרת סתו קיפר, אחות של סביון ז"ל שנרצחה במסיבת הפסיידאק, "הראשון הוא הליווי. הבשורה מגיעה, החיים מתפרקים ובעצם מאותו רגע, אני כאחות, וספציפית אני שנותרתי אחות יחידה לטפל בהורים, כל הכובד בכל המישורים – הבירוקרטיים, הנפשיים, השיקומיים, התפעוליים – נופל עליי".
קיפר מדגימה: "ביטוח לאומי מציעים נציגה מטעם אגף שיקום. היא מציגה למשפחות מה מגיע להן ודואגת שיקבלו את זה - המענקים הראשוניים והתגמול, אבל בפועל זה לא מספיק. חסר לי שאין מישהו שעומד בקשר רציף עם ההורים שלי, שישאל אותם מה הם צריכים: אם הם מצליחים לחזור לעבוד? מה מצבם הנפשי? המישור השני הוא הכלכלי. אני לא חזרתי לעבוד. צריך לסדר לנו מערכת תמיכה פיננסית לפחות לחצי השנה הראשונה, רק כדי לעמוד על הרגליים. בכלל, איך יכול להיות שלאחים לא מגיע כלום? אנחנו לא נסחוב את האבל כל החיים? לא איבדנו בן משפחה שהיה כל עולמנו? זה הכעס הכי גדול שיש לי. כמעט חמישה חודשים אחרי, אין מנהלה ייעודית שמטרתה להבין שקרה פה משהו גדול, שיש משפחות שמפוזרות בכל רחבי הארץ, וצריך לאסוף אותן ולהקשיב להן. גם אני צריכה מעטפת שיקומית, רחבה ועמוקה".
יואב יואב, אחיו של מיכאל יואב ז"ל שנרצח בנובה, אומר ש"אני לא מקבל שום דבר מהמדינה חוץ מטיפול פסיכולוגי פעם בשבוע. אני לא מזלזל בזה, אבל זה לא מספיק כדי לחזור למסלול. לפני 7 באוקטובר הרווחתי משכורת מסוימת, והיום זה לא מתקרב לשם. אנחנו אחים שקופים, לא מכירים בנו. אין לנו זכויות".
יממה לאחר שקם מהשבעה על אחיו מיכאל, נפטרה אימו של יואב מסרטן. "ביום שבת אז ישבנו על כיסאות מחוץ לבית ופשוט חיכינו לו. עברו חמישה ימים עד שבישרו לנו שהוא נרצח. הוא היה אחי הגדול, גדלנו בלי אבא, אז הוא היה כמו אבא בשבילי, גם חבר, העוגן של הבית. כל מוות הוא טרגי, אבל הפתאומיות, הדרך שזה קרה - זה מלווה אותנו כל יום. אני לא מצפה שכל אח שכול יקבל קצבה חודשית לכל החיים, אבל כן אפשר לסייע לנו בתקופה הראשונה".
בכל הזמן שעבר, הממשלה מעכבת החלטה לפיה יעברו יותר מ־15 מיליון שקלים למשרדי הממשלה שאמונים על טיפול בנפגעי הטבח. "עברו כמעט חמישה חודשים, ורק לאחרונה חזרתי לעבוד", אומרת נטע ספילמן, אחות של אילן משה ז"ל שנרצח בנובה, "לא כי אני מרגישה שאני יכולה, אלא כי פשוט אין לי ברירה, וגם חשוב לחזור לשגרה. אבל מערכת תמיכה מסביב כל כך חסרה, אין לנו משאבים שעוזרים לנו להתרומם. חוץ מביטוח לאומי אף אחד לא פנה אלינו. הייתי מצפה שידברו איתנו, שייקחו את קבוצת האחים וישבו איתנו, שישאלו מה אנחנו צריכים ויתחילו לדאוג לצרכים שלנו. זה היה מחדל של המדינה, ולכן המדינה צריכה לדאוג לנו. במקום זה אנחנו מרגישים בודדים במערכה, נבגדים. ההורים שלי לא מתפקדים, והתפקיד שלי הוא לעזור להם ולאחים שלי, ובנוסף לממן טיפול נפשי לילדים שלי שאיבדו את דוד שלהם ברגע. המעטפת הכלכלית הזאת חשובה. בנוסף, חשוב שיאפשרו טיפולים על ידי מטפלים שהם לא רק של ביטוח לאומי. אין מספיק כאלה, ויש כל כך הרבה נפגעים".
פורסם לראשונה: 00:00, 01.03.24
