בזמן שהמערכת הפוליטית עוד סוערת לאחר הצהרתו של שר הביטחון יואב גלנט, לפיה לא יגיש את "חוק הגיוס" ללא הסכמה של כלל מרכיבי הקואליציה, בצבא מגבשים את הנתונים שיסבירו עד כמה בעיית כוח האדם דרמטית ואין לה שום קשר לפוליטיקה או לדרישה לשוויון בנטל: המצב פשוט לא טוב ולא תואם את מפת האיומים.
במטכ"ל מציינים, כפי שמתפרסם הבוקר (שישי) לראשונה ב-ynet וב"ידיעות אחרונות", כי הצבא זקוק בדחיפות לתוספת של לא פחות מ-7,000 חיילים וחיילות, כמחציתם בתפקידי לחימה. חשוב להבהיר: המספר הוא בנוסף ללוחמים שכבר מיועדים להתגייס במחזורים הקרובים. בנוסף, הצבא דורש תקנים לעוד 7,500 קצינים ונגדים, בעוד שכרגע האוצר מאשר רק 2,500. מדובר במספרים חסרי תקדים, המעידים על הזעזוע שפקד את צה"ל בעקבות כמעט 150 יום של לחימה, שהחלה באבדות קשות ב-7 באוקטובר.
כ-582 חיילים נפלו בקרבות וישנם עוד אלפי פצועים בגוף ובנפש, באופן שלא יאפשר להם לחזור לתפקידיהם. בקרבות נפלו גם מפקדים רבים, שהלכו כמצופה מהם בראש הכוח, וגם את מחליפיהם יש להכשיר. שיתוף היחידות המיוחדות בלחימה ישפיע גם על מצבת הלוחמים שם, שכן ההכשרה שם ארוכה ומורכבת יותר.
הסיבה השנייה והחשובה מאחורי הצרכים של צה"ל היא התאמה בלתי נמנעת למצב החדש שנוצר. בין השאר, קיים תכנון להקים אוגדה "קלה", כלומר נטולת שריון ואמצעים אחרים, שתספק מענה מהיר לאיומים ותורכב מתמהיל של חיילים וחיילות בסדיר ובמילואים. גם הסבה של אוגדה "קלה" ל"כבדה" נמצאת בתהליכים, ובה כבר יהיו טנקים, נמ"רים ועוד. הגבולות הרגישים בצפון ובדרום מחייבים עוד שני גדודים שיחזיקו את הקו בקביעות, בדומה לפריסה בגבולות ירדן ומצרים. גם הגדודים החדשים יהיו מעורבים, גברים ונשים.
הצהרתו של גלנט
(צילום: לע"מ)
חיל ההנדסה, שתרומתו להצלחות בעזה רבה מאוד, יחוזק בגדוד נוסף. כמו כן, פלוגות מילואים שהחליפו פלוגות סדירות בכל חטיבה בחיל השריון יחזרו להיות על טהרת חיילי החובה. בהקשר הזה אין מנוס מלהזכיר שבזמן אמת היו מח"טים שהתלוננו על הצמצום, הזהירו מפני ההשלכות שלו ואף הגיעו לעימות עם הרמטכ"ל הקודם, רב-אלוף (במיל') אביב כוכבי. אותו הם לא הצליחו לשכנע, אבל למרבה הצער המלחמה עשתה זאת במקומם.
גם בחיל האוויר נערכים להתרחבות, בעיקר במערך ההגנה האווירית, עם כמה סוללות כיפת ברזל חדשות. לצד זאת תחוזק גם ההגנה הקרקעית על הבסיסים מפני מתקפות פתע: זהו אחד הלקחים מהבנת ההיקף, העומק והתעוזה של פעולת חמאס ב-7 באוקטובר. ובעוד הציבור שומע בעיקר על צורכי המערך הלוחם, גם המערכים האחרים זקוקים לא רק לשדרוג בכוח האדם, אלא גם בהבנת התפקיד שלהם בשדה הקרב. אגף הלוגיסטיקה, למשל, חולש על תחומים קריטיים כגון רפואה, אוכל, ניידות, חימוש ואחזקה. המפקדים והחיילים בתפקידים הללו מפגינים מקצועיות ואומץ ברמת סיכון גבוהה מאוד, אך לא זוכים להכרה הראויה.
חיל הרפואה, למשל, איבד 38 רופאים, פרמדיקים וחובשים במלחמה. לכן, ראש אגף הלוגיסטיקה, אלוף מישל ינקו, דרש להכיר בכל תומכי הלחימה שנמצאים בתוך עזה מהיום הראשון כתומכי לחימה קרביים, הגדרה הגוררת איתה שינוי בשכר. התוכניות הללו, שידרשו מהציבור הקרבה, שכן הכסף שיממן אותן לא צומח על העצים, מעידות גם על הכישלון הנורא שהביא אותנו עד הלום. הכוונה היא לאו דווקא ל"קונספציה" מול חמאס (שהייתה גם הייתה), אלא לתפיסת הצבא הקטן והחכם. כל גוף חוקר שיעסוק במלחמה יידרש לכך ויש לומר ביושר שהאחריות נופלת על ההנהגה הפוליטית והצבאית מאז תחילת העשור הקודם, שם יצאו לדרך תוכניות קיצוץ וקיצור שירות.
לא מיותר לציין שראש הממשלה ברוב השנים הללו היה בנימין נתניהו, ותחתיו כל שרי הביטחון והרמטכ"לים, כולל הנוכחי, שהסכימו לתוכניות כאלה ואחרות שפגעו ביכולת של ישראל להתמודד עם מהלומת הפתיחה של חמאס, ומקשות עליה מאוד במלחמה רב-זירתית. אבל עכשיו צריך לא רק לחקור ולהפיק לקחים, אלא לפעול, ולכן יהיה זה חוסר אחריות לא להבין שלא ניתן להגדיל את הצבא ללא הגברת השוויון בנטל. ואמנם הצבא בהחלט יכול למצות טוב יותר את הפוטנציאל הקיים, למשל באמצעות הכבדת היד על הפטורים השונים, אבל דרוש מענה הרבה יותר נרחב ואסטרטגי, גם כי החברה הישראלית עומדת בפני שנים מורכבות ופגיעה אפשרית באיכות החיים כדי להגן על החיים עצמם. וזה מחזיר אותנו, שוב, לחברה החרדית.
הנתונים ידועים: כרגע מתגייסים רק 1,200 חרדים מתוך פוטנציאל של 13-12 אלף בשנה. מחצית מהם, בחישוב נדיב, אינם תלמידי חכמים וניתן לגייסם מיד ומבלי שצה"ל יצטרך להקים עבורם מסגרות חדשות: אפשר למלא את המסגרות הקיימות עבור חרדים שהתרוקנו, בהן גדוד נצח יהודה, פלוגת חץ בצנחנים, פלוגת תומר בגבעתי, מערכי הגנה על בסיסי חיל האוויר ומסגרות אחרות שקיימות בחילות האוויר והתקשוב. הטענה שלפיה הצבא אינו ערוך לכך אינה מחזיקה מים. בהמשך אכן יהיה צורך להקים מסגרות חדשות, ובצה"ל מבינים זאת ונכונים מאי פעם להתגמש, כי אין לצבא את הלוקסוס שלא לעשות זאת.
בצה"ל מדגישים שוב ושוב, שהזווית שלהם אינה "שוויון בנטל" במובן הערכי והמוסרי: כדי לספק את הסחורה שנקראת "ביטחון" צה"ל זקוק לאמצעים מסוימים, בהם עוד הרבה מאוד חיילים. "לכן", אומר בכיר במטכ"ל, "גם פיצוי כספי לא יעזור. אנחנו באמת חייבים צבא גדול".
פורסם לראשונה: 00:00, 01.03.24
