מעוות, שקרי, מוגזם, חד־צדדי - כל זה לא משנה. גם אם אלה היו חמאס שהרגו אתמול לפנות בוקר למעלה ממאה עזתים, או המשאיות עם האספקה שמרוב בהלה דרסו את ההמון, או הטנק הישראלי שירה בכמה עשרות פלסטינים שרצו אליו והוא לא הצליח להרחיק אותם. גם לא חשוב אם ה"תרומה" של צה"ל להרג הייתה מזערית כפי שמציגה ישראל, של 10-7 פלסטינים, או שהייתה גדולה יותר.
ספק אם התחקיר הצה"לי יצליח לעמעם את התמונה שהגיעה אתמול מעזה, צילום של כטב"ם שבו נראות מאות דמויות זעירות, כמו נמלים קטנות, רצות מצד לצד. לרגע נראה כאילו הן נסות על נפשן, וברגע אחר כמו עטות על משהו, כמו ציפורים על פירור של לחם.
התמונה הזאת, שמשודרת מאתמול בכל העולם, היא זו שתישאר בזיכרון, הכותרת שלה: מאות תושבי עזה, ביניהם ילדים ונשים, רעבים ונואשים, מתנפלים על אוכל ונורים בידי חיילי צה"ל.
אז תעזבו אתכם מהאמת. הרי אף אחד לא מחפש אמת. גם כוונות לא נחשבות: אז מה אם כל מה שישראל רצתה זה להעביר סיוע הומניטרי לעם העזתי. מה שרואים בעולם זה עם מורעב. ילדים, נשים, זקנים וחולים שמשוועים לאוכל.
יש מי שחושבים שהתמונה הזאת תיצור תפנית במלחמה, כמו אירועים שאנחנו זוכרים ממלחמות אחרות, כפר כנא, למשל. שהסיפור הזה יביא ללחץ בינלאומי שישראל תתקשה לעמוד בו, כולל מהבית הלבן.
חודשים מדברים בקבינט על הסיוע האזרחי, מי יעשה את זה, איך זה יקרה. דבר אחד היה ברור: אי־אפשר להשאיר בידי חמאס את האספקה לאזרחים, כי זה יבטיח את השארת השליטה בידיו. אתמול בוצע הפיילוט שנידון בקבינט, של איך מכניסים סחורות לצפון עזה ומספקים סיוע בלי לערב את חמאס. הדיונים נמשכו זמן רב, משום שהמשמעות היא שזה חלק מדיון על היום שאחרי, דיון שנתניהו מתנגד לו בכל מאודו.
האם שוב מדובר בכישלון של צה"ל, מעשה שנעשה ללא תכנון, ללא מחשבה? כי מה חשבו שיקרה כשתגיע אספקה, שניתן לשלוט באנשים רעבים? שאפשר לעצור אמא שמוכנה לסכן את חייה כדי להביא פת לחם לילדים שלה? מישהו לא צפה נכון את תגובת אזרחי עזה. מישהו לא הבין את גודל הסבל, את הכוח שיש לרעב של חודשים.
במילים אחרות: מישהו לא דאג ליום שאחרי.
***
הנה כמה משפטים שאי־אפשר יותר להגיד בהקשר לחוק הגיוס:
"דווקא יש מגמת עלייה בגיוס חרדים"; "לא ניתן לשנות ביום אחד התנהלות של 75 שנים"; "הצבא בכלל לא רוצה אותם"; "אבל החרדים מתנדבים לזק"א ולמד"א".
זה כבר לא עובד. אף אחד לא קונה יותר את האמירות האלה, גם לא החרדים. סקר שעשה אחד ממכוני המחקר בשבוע החולף, העלה ששני שליש מהנסקרים, 67 אחוז, סבורים שגם החרדים צריכים להתגייס, לעומת 12 אחוז שמתנגדים. כשמביאים בחשבון ש־12 האחוז האלה הם החרדים שהתנגדו - המצב ברור.
ההצהרה של גלנט שמערכת הביטחון לא תביא את חוק הגיוס בלי הסכמה של כל הקואליציה, היא מעשה אמיץ. אפשר אמנם לתהות אם מדובר פה באומץ או בפולישוק, כפי שקורה לא מעט בפוליטיקה
ההצהרה של גלנט שמערכת הביטחון לא תביא את חוק הגיוס בלי הסכמה של כל הקואליציה, היא מעשה אמיץ. אפשר אמנם לתהות אם מדובר פה באומץ או בפולישוק, כפי שקורה לא מעט בפוליטיקה. האם גלנט לא נשא את נאומו בגלל שהוא הבין, או שמישהו אמר לו, שאם הוא יביא את החוק הזה - הכתם יידבק בו לנצח. מה שהוא עשה באותו נאום זה לגלגל את זה ממנו והלאה, לגנץ במקרה זה. הוא לא אמר שהוא לא יצביע נגד החוק. הוא אמר שמערכת הביטחון לא תביא אותו. ומה אם מישהו אחר יביא אותו, איך הוא יצביע?
אבל למה לגמד את שעותיו היפות של גלנט, כשאף אחד מהליכוד, גם לא אלה שמתיימרים לרשת את נתניהו, אותם סמרטוטים ששומרים על שתיקה למרות שרוב גדול בקואליציה רואה פה הזדמנות היסטורית להסדרה של נושא הגיוס.
צריך להדגיש שיש הבדל בין הוויכוחים הקודמים על גיוס החרדים לוויכוח הנוכחי: הפעם לא מדובר בוויכוח על עיקרון, על מקומה של התורה, על זכויות וחובות. כל אלה נכונים וראויים לדיון, אבל לא זה העניין. שר הביטחון והרמטכ"ל אומרים שיש משהו דחוף יותר. שצה"ל זקוק לחיילים. שההשתמטות החרדית לא יכולה להמשיך, כי אין לנו מספיק צבא כדי לתת ביטחון לאזרחי ישראל.
גלנט נתן את המפתח, או זכות הווטו, לגנץ. אבל שניהם יודעים מה הבעיה במתווה שהציג גנץ לא מזמן. לפיד אבחן אותו השבוע מעל במת הכנסת: "במתווה הזה", הוא אמר, "לא יגייסו אפילו חרדי אחד".
המתווה שנכתב לפני 7 באוקטובר, לא פותר את הבעיה, אלא עוקף אותה בעשרות סעיפים ותתי סעיפים. יכול להיות שזה מה שמתכוון נתניהו לעשות. הוא, ביחד עם החרדים, מתכוונים להגיד לגנץ שהמתווה שלו טוב, בוא נרכך אותו קצת ונגיש אותו לקריאה ראשונה. כשזה יגיע לבג"ץ, תגיד המדינה שאין בעיה, עובדים על זה, במטרה שבג"ץ ייתן הארכה. ואז יתחילו לנגוס ממנו, לרוקן אותו מתוכן.
נתניהו סומך על גנץ שימשיך להיות פראייר. הוא כבר התחיל בקמפיין שלו אתמול בערב, במסיבת עיתונאים, כשהבטיח לגלנט לקבוע יעדים לגיוס, אמר שאי־אפשר להגיע להסכמה מוחלטת ובעיקר הסביר שאסור להיגרר עכשיו לבחירות.
בגלל המלחמה, כמובן. אלא מה.
אלא שישראל לא צריכה לקבוע יעדים. המתווה שהיא זקוקה לו פשוט בהרבה: החרדים צריכים להתגייס. מי שלא יתגייס, לא יקבל אגורה שחוקה ממדינת ישראל. זה הכל. לא יכול להיות שהילדים שלנו ייהרגו במלחמה על הגנת הארץ והילדים שלהם לא.
ועוד פחות - שאנחנו נשלם להם על זה.
פורסם לראשונה: 00:00, 01.03.24
