1. כפי שנחשף ב-ynet בסוף השבוע, בני גנץ יטוס לארצות־הברית, לפגישה עם סגנית הנשיא קמלה האריס, מבלי שקיבל אישור לכך מנתניהו. בסביבתו של ראש הממשלה כועסים: "יש רק ראש ממשלה אחד", הם אומרים. אבל מה לעשות, הסקרים מספרים לנו סיפור אחר: גנץ והמחנה הממלכתי מובילים בבטחה מול נתניהו, הליכוד ושותפיו לממשלת הימין על־מלא.
התמונה של גנץ ושל חילי טרופר נושאים את האלונקה בהפגנה של משפחות החטופים מוסיפה גם היא מנדטים. איזו אירוניה: השניים הללו חברים באותו קבינט שעד עכשיו לא מצליח לקדם את המתווה להשבתם של החטופים.
עזבו את הסיסמה שלפיה "יחד ננצח" - הם לא ביחד. כל חבר בממשלה המוזרה הזאת נערך לקראת הבחירות. אל תתרשמו מהתבהלה שמפיץ נתניהו, שטען ש"בחירות כלליות פירושן תבוסת ישראל". נתניהו מבין בפוליטיקה, חושש מתבוסתו, ולכן יעשה הכל כדי לדחות את הבחירות. הוא למד היטב את הכלל שלפיו אינך יוזם את המפלה שלך בעצמך.
2. שר הביטחון יואב גלנט עשה את הדבר הנכון כשהכריז שלא יביא לאישור הכנסת הצעת חוק לשירות ביטחון בלי שותפות מלאה של כל סיעות הקואליציה. הוא יודע משהו על החוסרים בכוח האדם שמחייבים שינוי בכל מה שקשור לגיוס חרדים.
ספוילר: החרדים ימשיכו להשתמט מגיוס. שום דבר מהותי לא ישתנה. תימצא הקומבינה החדשה, וגלנט, שהרים את נס המרד, יקפל את הדגל. זה מה יש: כל מי שרוצה להיות ראש ממשלה אצלנו חייב את אצבעותיהם של הח"כים מהסיעות של החרדים.
3. תראו את האבסורד: ישראל, שהותקפה בפראות שלא מוכרת במלחמות בין עמים, מוצאת את עצמה מתגוננת בפני העולם. תרשו לי להציע לידידינו ולאויבינו שרוצים להפסיק את המלחמה: תפנו לכתובת הנכונה, לחמאס ולבעלי בריתו.
חשבתי על זה אתמול, אחרי שמצפון הרצועה שוגרו טילים לעבר זיקים. אתם לא משאירים לנו ברירה אלא להמשיך ולהתגונן מפני הרוע המוחלט. ועוד לא אמרנו מילה על החטופים.
4. הנציגים של הימין בוועדה לבחירת שופטים דורשים להדיח את שופט העליון חאלד כבוב, משום שלא מחה כשבתו תלתה את תמונתו במשרד עורכי־הדין שהיא שותפה בו, בניגוד לכאורה לכללי האתיקה. הם גם בודקים פסקי דין של שופטות שלטענתם הן "לא מספיק לאומניות".
יש לי הצעה: השופט כבוב צריך להודות שנפל פגם בהתנהלותה של בתו. ואנחנו, וכל מי שחפץ לחיות במדינה מתוקנת, צריכים לתלות תמונה של השופט המופלא הזה בביתנו. בשנים האחרונות נהגתי לומר לו שלום בטיילת של תל־אביב, והייתי מוסיף מדי פעם משפט: "זה מה יש".
5. צור גואטה, משורר צעיר שגדל בנהריה, פירסם ספר שירה נפלא: "נפש מרגרינה". "הסוף", הוא כותב, "תופס את כל הדברים בסוף, וגם מה שנדמה היה שאין לו סוף בשעה השקטה של היום - הסוף שוכן כבר בינינו, היום". בשיר אחר, בוגר מאוד, הוא כותב: "מה שצריך לקרות יקרה. בראש שלי אני חושב הכל קורה, כל הזמן, הכל ימשיך לקרות אולי לטובה, אולי לרעה, וזה בסדר... הכול קורה כל הזמן".
בימים אלה אנחנו מחפשים תשובות מול הטרגדיות שאנחנו חולקים עם זולתנו, כל יום, כל שעה לא צפויה. והנה, תשובה של משורר צעיר עם תובנה עמוקה.
