בעוד בני הזוג שלהן עלו על מדים, היו אלה נשות פורום המילואימניקים ופורום נשות משרתי הקבע שנותרו להגן על הבית לדאוג שהשגרה תימשך, ואף חוו לא מעט אתגרים אישיים ומקצועיים במאבק על המעטפת הנדרשת למשפחות בזמן שבני ובנות הזוג במלחמה.
תוך זמן קצר הצליחו בשני הפורומים להגיע לפגישות עם שרי האוצר, הביטחון, העבודה, היועץ הכלכלי של ראש הממשלה, מנכ"ל משרד המשפטים וכל מי שיכול לסייע להן להוביל את התיקונים הנדרשים בחוק. נכון, יקח עוד זמן עד שרובם יתממשו, אבל יום האישה הוא בהחלט נקודת זמן שבה הן יכולות לעצור רגע ולהביט על ההישגים שלהן.
כינסנו למפגש פסגה את העושות במלאכה – עו"ד שבות רענן ואביטל חורב ממובילות "פורום נשות המילואימניקים נלחמות על הבית", ואת מורן חטב ועו"ד הדס וינוגרד הבר ממובילות "פורום נשות משרתי הקבע", ושוחחנו איתן על הבית שהפך חזית.
"לבנות ובני הזוג של משרתי המילואים והקבע יש חוויה משפחתית משותפת, כולנו מתמודדות במציאות שהרעידה לנו את השגרה ואת האיזונים של החיים. בסוף אנחנו נשים קרייריסטיות, חזקות. תפרנו לעצמנו את חליפת החיים כדי שנוכל לאזן את המתח שקיים בשגרה בין עבודה בית זוגיות משפחה, ומ-7 באוקטובר, ברגע אחד, כולנו נדרשנו להתגייס לטובת המערכה", אומרת עו"ד שבות רענן מפורום נשות המילואימניקים.
מורן חטב מפורום נשות הקבע מוסיפה: "גם אלינו, שנשואות לבני זוג שהעיסוק שלהם בשגרה הוא שמירה על ביטחון המדינה, הגיעה פתאום מלחמה שלא הייתה כמותה באורך, בעצימות, באינטנסיביות, בדאגה וכמובן גם לא ברמת הסיכון שבני הזוג שלנו נמצאים בה".
אביטל: "קודם כל צריך לשנות את הטרמינולוגיה מנשות הקבע או המילואים למשפחות המגויסים, כי לכל מי שנלחם יש משפחה שהוא השאיר בבית". הדס: "מה גם שאצלנו, משפחות משרתי הקבע, אין תאריך תפוגה לקושי, התחלנו לשמוע שגם 2024 וגם 2025 הוגדרו בצה"ל כשנות מלחמה, ואנחנו נדרשות להחזיק את הבית לאורך זמן ללא מעטפת, ללא סיוע, ללא צפי לרגע עצירה עבורנו".
מורן: "זה שאין נקודת סיום לחכות לה זה הכי קשה, יחד עם החוסר ודאות".
שבות: "אבל לכן כנשות קבע יש מעטפת, רק שהמציאות כעת מאוד שונה".
הדס: "זה לא נכון. אין מעטפת עבורנו לאירוע חירום כל כך ארוך".
מורן: "היום בצבא, גם מי שלא לוחם משתתף בלחימה. בצבא יודעים שחייבים לשחרר מילואים ולכן עכשיו הסדיר והקבע מחזיקים את הכול בצורה הרבה יותר אינטנסיבית. הילדים שלנו למשל רגילים לשני הורים נוכחים, וגם אם איש או אשת הקבע לא נמצאים כל יום בבית, הם לפחות זמינים בטלפון, או קופצים הביתה. עכשיו אבא או אמא מנותקים למשך שבועות, ולא זמינים ולא נמצאים חודשים.
"הבת שלי, שהיא בת ארבע וחצי, הודיעה לא מזמן לאחים שלה בארוחת ערב 'אתם יודעים שאבא שלנו נהרג ולא אומרים לנו'. הסברתי לה שאבא נמצא יותר בצבא ונלחם, אבל אין לה דרך לתפוס את משך הזמן. אז היא התחילה לשאול למה הוא לא חוזר מחוץ לארץ".
אבל אלה הם לא רק הנוכחות והגעגועים, יש כאן הרבה מעבר, בהתמודדות היומיומית עם קריירה וכסף והכנסה שנפגעו גם אצל המשרתים, וגם אצל בנות ובני הזוג ועם איזונים ובלמים שהופרו במרחב המשפחתי. על זה מבקשות גם נשות משרתי הקבע וגם נשות המילואימניקים להציב את הכוונת.
הדס: "בן הזוג שלי הוא רופא צבאי שלפני המלחמה היה יוצא כל יום הביתה. חלקנו בית שוויוני, היינו נושאים ביחד במטלות השוטפות והתנאי לילד נוסף היה בידיעה שהוא נוכח בבית. ברור שמאז שהוא ירד לאזורי הלחימה ב-7 באוקטובר ראיתי אותו פעמים ספורות, הוא נכנס ויוצא מעזה בחילוצים ולא נוכח בבית. התינוק עוד לא מבין אבל הגדולה ברגרסיה".
שבות: "בחודש הראשון, כשהיינו בשוק טוטאלי, אמרתי לעצמי 'איך נשות קבע עושות את זה, איך אנשים חיים ככה כשבני הזוג כל הזמן בצבא'. זו הייתה קריסה בכל ההיבטים. ההורים שלי לא גרים קרוב אליי ואין לי את מעטפת שאני יכולה להישען עליה".
הדס: "בשגרה שלנו, נשות הקבע, למדנו להסתדר, אנחנו לא מבקשות עזרה. אבל הפעם זה מצב שונה לגמרי".
שבות: "נאלצנו לפתח שרירים כדי לייצר מעטפת של מעגלי תמיכה וללמוד לבקש עזרה. וגם ברמה הלאומית לייצר מענה מהמדינה, שתבין שכל המשפחה מגויסת".
אביטל: "לפני כמה זמן יצאה איגרת מהממשלה 'תחזרו לשגרה', על איזו שגרה מדברים? אני לא מכירה אישה של מגויס מילואים או של משרת קבע, שלא נפגעה".
שבות: "לכולנו השתנו האיזונים, ויש השלכות תעסוקתיות ולמעסיקים נגמרה הסבלנות לזה. לא אכפת להם הם רוצים רציפות עסקית, וממהרים לוותר עלינו".
אביטל: "במציאות אידיאלית והגיונית היו פורשים לנו שטיח, היום אנחנו אזרחיות סוג ב'".
שבות: "המדינה צריכה להבין שהיא ממשיכה לנסוע, כי אנחנו הגלגלים".
הדס: "המדינה צריכה לתחזק את החוסן שלנו כדי שנהיה חזקות ונוכל לאפשר להם להילחם".
שבות רענן: "נאלצנו לפתח שרירים כדי לייצר מעטפת של מעגלי תמיכה וללמוד לבקש עזרה. המדינה צריכה להבין שהיא ממשיכה לנסוע, כי אנחנו הגלגלים"
אביטל: "אבל בסוף לא ייתכן שמדובר ב–3-2 אחוזים שמגנים על מדינה שלמה, ויחוו פגיעות למשך שנים. למשל, אחרי המלחמה הזו, אני את הקריירה שלי לא אוכל לתקן כי פתאום אני זמינה רק משמונה עד שלוש, כשבן הזוג שלי עשה ברצף יותר מ-130 ימי מילואים, השתחרר לשבוע וחזר שוב. ילד חולה? עליי. להוציא מהגן? עליי".
מורן: "ולכן בעבודה, הם יעדיפו להוציא אותנו לחל"ת ולא לקדם, מה גם שהם יודעים שבני הזוג שלנו לא ישתחררו כי הם בקבע ואת המילואים יגייסו שוב השנה לחודש וחצי. איזה אינטרס יש להחזיק אותנו ללא גב מהמדינה...". אביטל: "או להחזיק אותם".
ואכן בשני הפורומים מציגים נתונים של נשות משרתי קבע ומילואים שסובלות מאיומים ומאפליה בקריירה ובשוק העבודה, שאותה מנסים בתקופה האחרונה לתקן במשרד העבודה ובמשרד האוצר והביטחון, ועל כך אומרות נשות הפורומים בהחלט יש להכיר תודה.
אז מה אמרתם לגורמים הממשלתיים שאיתם נפגשתם? ומה אתן אומרות למעסיקים?
אביטל: "שהמאמצים חשובים אבל צריך לחץ ציבורי ברור – תוקירו את האנשים, המשפחות, שבזכותם אתם יכולים להמשיך להתנהל כעסק".
הדס: "תעסיקו את בנות ובני הזוג ואת המשרתים עצמם ותנו להם מעטפת. תהיו אתם הגב של העובדים שלכם בתקופה הקשה".
שבות: "ותעשו את זה, גם אם זה לא משתלם, כי אם המשפחות יקרסו אף אחד מבני הזוג שלנו, עם כל הפטריוטיות שלהם, לא יחזרו למילואים כשהמשפחה שלו מתמוטטת. צריך להבין שאם לא יחזקו אותנו ולא יגלו מחויבות כלפינו – אין להם לוחמים".
זה לגבי המילואים. ומה עם הקבע?
מורן: "הם צריכים לגלות יצירתיות במנגנוני הפיצוי שלהם. למשל, אין לנשות קבע שעת היעדרות בשכר, ואין תוספת ימי חופשה ומחלה, אין לנו קרן סיוע – גוף שמשרד הביטחון הקים למשפחות המילואימניקים".
שבות: כל מתווה ה-9 מיליארד של משרד האוצר והביטחון הוקם לטובת משפחות המילואים שעבורן בבת אחת הכל השתנה, וגם הפתרון שהעמידו לעצמאיות עוד רחוק מלהיות מושלם".
ולא לקחו בחשבון את משפחות הקבע. אז יש יריבות ביניכן?
הדס: "חלילה. אנחנו גירל פאואר ונלחמות בעורף כתף אל כתף כמו שבני הזוג שלנו נלחמים ביחד. מי כמונו מבינות את הקושי אחת של השניה? כמה מחברותיי הטובות ובנות משפחה הן נשות מילואימניקים ואנחנו מעריכות אותן על התמיכה בבני הזוג. אתן מצטרפות לקושי שלנו".
מורן: "שנים אנחנו חיות על הקרבת חיי המשפחה לטובת המדינה, ופתאום בא אירוע שמעצים את הקושי ומה שקורה זה שרואים ומסייעים בן רגע לאחיות שלנו, נשות משרתי המילואים, וכואב לנו שאותנו לא רואים באותה צורה, מטיחים בנו ש"בחרנו בזה".
אז כן יש איפה ואיפה שמפריעה לכן.
מורן: "אבל אנחנו לא אומרות את זה מחוסר פרגון, כי חלילה מה היינו עושות בלי נשות המילואים, שמאפשרות לבני הזוג להילחם. ואנחנו אומרות – 'אתם רואים את המודל שקיים פה? אנחנו מבקשות אותו בשעת חירום'".
כלומר השאלה שלכן היא למה עבור נשות הקבע אין מנגנון חירום?
"כן. למשל, נאמר לנו שיש קושי מצד המדינה לייצר מנגנון חירום עבור בנות הזוג של משרתי הקבע בתחום של פיצוי מעסיקים. מה זה השטויות האלו? תמציאו מנגנון, במלחמה כמו במלחמה נדרשת יצירתיות, להגיד אי אפשר זה הכי קל".
הדס: "במקום להכין את הקרקע להמשך הלחימה, אנחנו מתגלגלות ממשרד למשרד בלי פתרון".
מה אמרו לכם בפגישות? מה שר הביטחון אמר?
"שאנחנו עמוד השדרה של צבא הגנה לישראל, שתהיה לנשות הקבע הכרה ומעטפת ויינתנו מענים".
מורן: "אבל מתי? לא יכול להיות שעד עכשיו, במארס, לא נסגרת קרן הסיוע במשרד הביטחון והאוצר בואו תקדמו ותריצו את זה, תיתנו מענה למשפחות".
הדס: "אנחנו גאות בבני הזוג שלנו, התאהבנו בהם כי הם פטריוטים ואכפתיים, אנחנו יודעות שהם נמצאים במקום שבו הם צריכים להיות – בלחימה למען המדינה, אבל כדי שאנחנו נוכל להמשיך להיות העורף החזק שלהם, אנחנו חייבים את עזרת המדינה".
שבות: "חייבות לצופף את השורות ולהסתכל על האירוע במבט אסטרטגי, וכך לא יהיה פלח קטן שנושא משקל כבד ונפגע מכל הכיוונים. צריך יותר כדי להחזיק את הקיים".
כן, הן מתכוונות גם לחוק הגיוס, אבל לא מעוניינות להתייחס אליו ספציפית אלא לומר שיש כאן אירוע שבו ממשלת ישראל צריכה להיכנס מתחת לאלונקה.
מורן: "יש פה שכבה שלמה של נשות משרתי קבע ומילואים שלא יכולות השנה ללמוד למשל... כי גם לעבוד וגם ללמוד וגם כשכל הבית והלוגיסטיקה עליך?".
מורן: "רמת ההערכה כלפי משרתי הקבע בשפל של שנים, מספיק שתוך כדי לחימה השרה סטרוק מדברת על הפנסיות התקציביות של בני הזוג שלנו, שאגב לא קיימות כבר משנת 2004, זו התודה וההערכה בזמן המלחמה? שלטי החוצות מכוונים רק למילואים ומשפחותיהם - ולא מוקירים תודה למשרתי הקבע. מה אנחנו לא חלק מהמאמץ? בני הזוג שלנו יושבים ביחד באותו הטנק ובאותם החמ"לים".
שבות: "אתן? ועוד איך. בא לי להגיד שאני מעריצה אתכן, נשות הקבע. כי חמישה חודשים לתוך המלחמה אני עדיין לא מבינה איך שנים אתן עושות את זה. ואתן צודקות – המדינה חייבת להכיר בכך שמשפחות הקבע הן הכוח שעוזר לנו לא לקרוס כל השנה ולא רק בחירום".
פורסם לראשונה: 00:00, 07.03.24
