הדירה הקטנה של נטע והודיה יהוד בקיבוץ ניר עוז מוקפת בתים שמהם נחטפו אנשים או נרצחו. מאחוריהם, משפחת ביבס, מלפנים מגורי הצעירים שעלו בלהבות. שורה אחת אחרי - אחותו של נטע, ארבל יהוד, שנחטפה עם בן זוגה אריאל קוניו. הדשא הקטן ממול הבית ידע שעות שמחות. הודיה ונטע שביקרו שם לפני מספר ימים הביטו על הדשא ונזכרו.
הם זוכרים ומתגעגעים לארוחות המשפחתיות, למפגשי החברים, לערבים המשותפים עם כוס יין אחרי שהילדים נרדמים. וביום, כמה משפחות שמתארגנות, פורסות מחצלת והילדים מסביב מתרוצצים ואוכלים יחד ארוחת ערב. חיי קיבוץ פשוטים וצנועים. בתם, אלם, שרק חגגה שנתיים לפני כמה ימים, נהגה ללכת בביטחון לשכנים ולבני המשפחה. לפעמים גם לבית של הדודים, דולב וסיגל, שנמצא בקצה השביל. לפעמים גם לחדר של ארבל. כעת הם חטופים, דולב וארבל, האחים של נטע. לפני כמה ימים נטע והודיה חזרו לניר עוז, הפעם לבקר בבתים של אחיו ואחותו ‑ שם לא היו מאז אותה שבת.
ב-7 באוקטובר נטע היה בביתו בניר עוז עם אלם הקטנה. הודיה הייתה בטיול משפחתי ביוון. כשהחלה המתקפה הוא הסתגר בממ"ד. שלוש פעמים ניסו המחבלים והבוזזים לפרוץ את הממ"ד וגם ירו לעברו, אבל בסופו של דבר ויתרו והמשיכו במסע הרצח האכזרי והחטיפות בניר עוז. נטע, שהחזיק את הידית של דלת הממ"ד, שרד, והציל גם את בתו. המחבלים ירו לעבר הדלת וכדור שחדר נבלם בארון הבגדים שחסם את הפתח. נטע היה מנותק לחלוטין רוב הזמן ולא ידע מה עלה בגורלם של אחיו. מעת לעת כשהצליח, דיווח להודיה על המתרחש והיא מעבר לים נקרעה מדאגות.
רק לפנות ערב הוא יצא מהממ"ד, העביר את אלם לחמ"ל של הקיבוץ - ויצא לחפש את דולב וארבל. הוא סרק את הבתים ולא מצא אותם. בבתים אחרים איתר גופות של חברים. כמה ימים לאחר מכן הוכרזו אחיו כחטופים. כמו רבים ממשפחות החטופים חייו של נטע התהפכו, נעצרו, שם ב-7 באוקטובר. "מבחינתי כל דבר שהוא לא עיסוק בחזרה שלהם זה פריווילגיה. מאז אנחנו לא עובדים, לא חושבים על העתיד שלנו כמשפחה, לא עושים שום דבר. הכול נעצר. רק מחכים לראות מה יקרה".
נטע סיפר בכאב ובחשש כי הוא "בניתוק מוחלט מהסביבה וגם לא קורא חדשות. אני יודע שאם יקרה משהו טוב אקבל זאת מגורמים רשמיים. ואם חלילה משהו רע - גם כן. אני פשוט לא רוצה להתאכזב ולכן אני מעדיף להתנהל ככה". בימים אלו כששוב עולה עסקת חטופים על הפרק, נטע מודאג מהאווירה שנוצרה. "אני רוצה שכל החטופים יחזרו כמה שיותר מהר. אין כאן עניין של ימין או שמאל, אבל מצד שני ברור לי שיש כאן הרבה מאוד פוליטיקה. אנחנו לא יכולים לעבוד על עצמנו או לנתק את עצמנו מזה", אמר.
האח המודאג ביקש לשלוח מסר לממשלה ולמקבלי ההחלטות, ואמר כי "יש כאן משפחות של חטופים שמחכות ליקירים שלהם. אם מישהו לא מבין את החשיבות של הנושא ואת המועקה שלנו הוא צריך להיות איתנו יום אחד ואז הוא יבין ויהיה במקום אחר. הממשלה צריכה לעמוד בהתחייבויות שלה לאזרחים. לדעתי, אין הבנה של האירוע ‑ זה עצוב. אני מצפה שהמדינה תלווה ותחבק את בני המשפחות".
כשהזמן אוזל, ואין גם בשורות במו"מ עם חמאס, האופק נראה מעורפל למדי. "אין לי את הידע להגיד האם המו"מ מוצלח או לא, התוצאות ידברו בעד עצמן", אמר נטע. "אני רק יודע שהזמן לא לטובתם. הם בשדה קרב. הם בתוך מכונת זמן נצחית".
כעת, ברגעים המורכבים ביותר, מבקש נטע לדבר על אחדות וביחד, ומקווה שזה יהיה המתכון להחזרת החטופים הביתה. "אני כועס על האווירה המפלגת שנוצרה במדינה ובחברה שלנו. זה היה עוד לפני 7 באוקטובר וחוזר שוב עכשיו. אנחנו צריכים להיות מאוחדים. הפילוג בתוכנו פוגע באפשרות שהם יחזרו הביתה ‑ ומחליש אותנו כחברה", ציין.
פורסם לראשונה: 00:00, 05.03.24
