פשיטות צה"ל על מעוזי הטרור בשומרון, בזמן המלחמה בעזה, הפכו את איו"ש לזירה כמעט משנית. העליונות שהשיגו לוחמי המילואים, שנכנסים בהמוניהם ללב השטח העוין, מדהימה לעיתים גם אותם. חופש הפעולה שהושג כולל לא אחת גם צעידה בסמטאות מבלי שאבן אחת מושלכת. ההלם עדיין מורגש מתמונות ההרס מעזה. או שזה השקט שלפני הסערה ברמדאן.
השעה 1:00 אחר חצות. על שולחן פלסטיק במרכז החדר מוצבים מכשירי קשר ומסך טלוויזיה גדול, שמקרין על מפת קוד צבאית של העיר שכם את תנועת הכוחות בדרכם אל היעדים. שלושה גדודים שפושטים על בתים שבהם, לפי המודיעין, יש אמצעי לחימה שונים, נשקים ומטעני חבלה.
במעוז הטרור בשומרון: "מכלים, לא מכילים"
(צילום: יואב זיתון, דו"צ | עריכה: קורל קוט)
6 צפייה בגלריה
"כשמתחילה הפרת סדר אלימה, אנחנו מאתרים מיד מפיר סדר מרכזי ויורים לו בקרסול"
(צילום: דובר צה"ל)
רוב הנוכחים בחמ"ל הן נשים: קמב"צית, קמ"נית להתקפה, קצינת רפואה ועוד. מפקד חטיבת שומרון, אלוף-משנה שמעון סיסו, היה שמח להיות כעת בחמ"ל אחר - עם חבריו שנלחמים בעזה. אין מח"ט באוגדת איו"ש שלא קינא בעמיתיו שתמרנו בעזה בחודשים האחרונים. סיסו, גולנצ'יק מעוטר, יתמודד בעוד כשנתיים על פיקוד על החטיבה החומה. בינתיים הוא כאן. "הכוח שפושט על מחנה הפליטים ידווח לנו תיכף שהוא סגר על היעד", הוא אומר, "ואז נרד אליו".
השינוי מורגש היטב הפעם. אנחנו נכנסים לאזור המרכזי של שכם, רחוק יחסית ממחנות הפליטים העניים והמוכרים יותר שבמזרח העיר, כמו עסכאר ובלאטה. אם תרצו, פה זה דאון-טאון שכם. סוכנויות רכב, בנקים, קניונים. הרחובות ריקים. עמדות השוטרים הפלסטינים, בנוהל, קופלו בתיאום מוקדם. התיאום, אגב, רק התחזק לאחרונה. לרשות הפלסטינית יש אינטרס וחשש גדול יותר מחמאס, שמאיים להשתלט על המוקטעה ברמאללה.
גדוד המילואים, ששייך לחטיבה המרחבית שומרון, נכנס למחנה הפליטים הזעיר שבמרכז שכם. פחות מ-200 מטרים מרובעים גודלו. השקט נשמר. אף לא שריקה אחת של פלסטיני, שמעידה על זיהוי הכוחות שהגיעו בעשרות ג'יפים ממוגנים. "בבלאטה יש להם מאות מצלמות בכל פינה, מחוברים לחמ"לי תצפית שמתריעים מהגעתנו, ועדיין נכנסנו לשם גלוי, גם ברגל, למקומות הכי עמוקים שרק יחידות מובחרות פעלו בהם עד לפני פחות מחצי שנה", נשבע המג"ד, סא"ל ידידיה.
המח"ט סיסו דורש מכולם לשמור על דריכות, ומכוח משמר הגבול לסגור את הכניסות למחנה הפליטים, לוודא שמפירי סדר לא יגיעו. ברשת הקשר מדווח כוח מהגדוד המקביל, שפושט על יעד סמוך, ששני מטעני חבלה נזרקו לכיוונו, אך לא התפוצצו: "יש 20-10 שהתקהלו אבל התפזרו מהר".
את המטענים הם יפוצצו בצורה בטוחה. לוחמי יהל"ם במילואים, שהצטרפו לכוחות, אחראים על כך. באוגדת איו"ש מזהים עלייה מדאיגה בשימוש במטענים. אמנם רובם מאולתרים מבלון גז או ממטף כיבוי, ועדיין הם פצעו והרגו חיילים בשנה האחרונה.
לשכונה הצפופה הזו צה"ל לא נכנס חודשים ארוכים, הרבה לפני המלחמה, וגם אז עשה זאת רק עם כוחות מסוערבים. הפעם הלוחמים כאן גלויים, רועשים, אי אפשר שלא להבחין בהם. "אנחנו באים חזק עם הרבה לוחמים, זה גם משפיע, ובטח אפקט ההרתעה שיוצרות התמונות מהלחימה בעזה", אומר המח"ט.
המח"ט סיסו מזכיר שבבלאטה ובעסכר אפשר להיכנס למרבית הרחובות עם הג'יפים הממוגנים, אבל פה הסיפור אחר: הסמטאות מאוד צפופות, חלק מהבנייה כאן בת לפחות 100 שנים. רוחב כל סמטה לא עולה על רוחב מנהרת טרור בעזה, וההקבלה מיד עולה לראש. למרות השקט, הקצינים נכנסים לכל סמטה עם כדור בקנה, מחפים גם כלפי מעלה כדי שאף מקרר או מכונת כביסה לא יושלכו מהגג על ידי מחבלים.
בבית הראשון שנכנסים אליו אוספים הלוחמים את בני המשפחה ההמומים בסלון שבקומת הקרקע, ואוזקים את הגברים הצעירים. הסיבה: שני מטעני חבלה מסוג צינור נמצאו במסתור בגרם המדרגות שמוביל לחדר השינה, מטרים בודדים מחדרי הילדים. "איך הם יכולים לחיות כך, לסכן את הילדים שלהם?" תוהה ידידיה המג"ד. "ראינו מטענים כאלה במגוון צורות מולנו בשכם, תלויים ברחובות, מוטמנים בשקיות, מונחים בצד הדרך. לקח לנו זמן ללמוד ולפתח להם מענה, אבל לא עצרנו. גם באמצע היום אנחנו נכנסים פנימה נגד פעילות טרור".
וזה לא השינוי היחיד. בחטיבה המרכזית שומרון מעידים שגם מוקדי ההפגנות הקבועות, השבועיות, כמו בכפר קדום, פסקו. "אנחנו כבר לא מכילים הפרות סדר, אנחנו מכלים אותן. כשמתחילה הפרת סדר אלימה, אנחנו מאתרים מיד מפר סדר מרכזי ויורים לו בקרסול. זהו, כמעט שאין יותר שימוש באמצעים לפיזור הפגנות. זה העביר את המסר".
גם החסמים בעיר הוכפלו. חופש התנועה לפלסטינים נשמר, אך הוגבל. לפי עדויות של קצינים, אם לפלסטיני משכם נדרשו בעבר שעה וחצי להגיע לרמאללה (מרחק של כ-40 קילומטרים בנסיעה ישירה), כעת זה אורך שלוש–ארבע שעות. זה הרבה יותר מאשר טרום 7 באוקטובר, אבל לא כמו 10–15 השעות בדרכים צדדיות שנדרשו באינתיפאדה השנייה, אז הערים נחסמו וכותרו.
"אנחנו מבקשים מהחיילים להגיד להם 'בוקר טוב' במחסומים", מסבירים בחטיבה. "יש השפעה למחסומים. גם לחזרה להעסקה שלהם בישראל, אם היא תאושר, תהיה השפעה. זה יקטין את הייאוש. רבים מהם עובדים תמורת 100 שקלים ליום בבנייה בשכם, במקום תמורת 400–500 שקלים ליום בארץ".
בחטמ"ר שומרון מצביעים גם על ירידה מדהימה, כמעט לאפס, בפשיעה הלאומנית כלפי פלסטינים. הסיבה: טראומת 7 באוקטובר הגיעה לאיו"ש, שבה אין כמעט מרחב אבטחה בין הפלסטינים ליהודים. "אין כאן RPG ולא משגרי רקטות כמו בעזה, אבל יש חשש בקרב התושבים שברגע אחד יעלו 20 חמושים משכם ויחדרו לאחד היישובים. לכן אנו משקיעים המון בשיחות איתם, בשיתוף הנהגת היישובים בהערכות מצב אצלנו.
"הם יודעים שעצרנו בחודש אחד פה 250 פעילים, שאנחנו נכנסים בלי הגבלה לקסבה ולמחנה הפליטים ומנהלים שם קרבות של ממש, כדי שהטרור פה לא ירים ראש. גם השפעת חמאס מעזה דעכה. יש לנו 14 פלוגות, שזה פי שתיים מבשגרה. ייקח זמן לשקם את האמון והביטחון בצבא, וזו אחריות שלנו. ירדנו מ-50 אירועי זריקות אבנים בחודש ממוצע לארבעה-חמישה מקרים. כמעט שאין חיכוך בין יהודים לפלסטינים".
מי שמחזיק את הבט"ש באיו"ש הן חטיבות מילואים, שאותן, בניגוד לאלה שבעזה ובצפון - אף אחד לא שחרר עדיין. "מחר יגיע לכאן סוף סוף גדוד סדיר ראשון מתחילת המלחמה, מחטיבת כפיר, לשחרר את אחד משלושת גדודי המילואים", אמר המג"ד ידידיה. הוא תושב לוד, ואת ראשו מכסה כיפה גדולה. "אני רואה מה קורה במגזר החרדי, וזה לא הגיוני ולא נתפס בעיניי שהם לא נכנסים תחת האלונקה במצב הזה", הוא אמר. "יש לי שמונה אחים, כולם במילואים. זה לא פשוט. את הכיתה שאני מחנך פירקו ופיזרו לפני כחודש, כי לא חזרתי".
פורסם לראשונה: 00:00, 10.03.24
