יש הצעה אחת שישראל לא הציעה, למרות שדווקא היא תוכל לסיים את המשא ומתן המייגע לשחרור החטופים בצורה אופטימלית. ההצעה הזו טומנת בחובה גם את "הניצחון המוחלט" וגם פיתוי לראשי חמאס להסכים לה. היא גם תשיג לנו נקודות זכות בדעת הקהל הבינלאומית, שנוטה בבירור נגדנו.
ההצעה פשוטה: במקום להתדיין על משך הפסקות האש, ועל כמות ואיכות האסירים שישראל תשחרר בכל פעימה, אפשר להציע לחמאס להיכנע, כלומר לוותר על האופציה לשלוט בעזה, להחזיר את כל החטופים בבת אחת, ובתמורה ישראל תפסיק את המלחמה. כל כך פשוט, וכל כך נכון.
אמנם לחמאס יישארו כמה גדודים ברפיח ולא כל תשתיותיו יפורקו, אבל אם לוקחים בחשבון שעד לפני חמישה חודשים הארגון שלט בעזה ועשה בה כרצונו במשך 17 שנים, ההצעה תסיים את המלחמה בהצלחה שרק מעט מדינות הצליחו להשיג: להסיר אויב. אם חמאס לא ישלוט עוד בעזה, אין ניצחון מוחלט מכך. גם אם חמאס יתגאה בכך שלא כל כוחותיו ואנשיו הושמדו, בדברי הימים של המזרח־התיכון יירשם כי לאחר שחמאס הפתיע את ישראל ב־7 באוקטובר - הוא נמחק כארגון המושל בעזה.
גם מבחינה מעשית אין טעם לרדוף אחרי כל פיר מנהרה ואחרי כל חמאסניק עם רובה, אם ממילא הם כבר לא בשלטון. אדרבא: ברגע שחמאס אינו שולט, ייווצר תמריץ עצום לעזתים, למדינות ערב ולקהילה הבינלאומית למלא את הוואקום בשלטון אחר.
להצעה הזו יהיה גם יתרון עצום מבחינת יחסי הציבור של ישראל בעולם: אנחנו בעצמנו מציעים להפסיק את המלחמה ורק מבקשים שתי מטרות שאף אדם הגון לא יכול להתנגד להן
להצעה הזו יהיה גם יתרון עצום מבחינת יחסי הציבור של ישראל בעולם: אנחנו בעצמנו מציעים להפסיק את המלחמה ורק מבקשים שתי מטרות שאף אדם הגון לא יכול להתנגד להן - שחרור החטופים והפסקת שלטון חמאס. מי שיתנגד להצעה ייאלץ להסביר מדוע לדעתו ארגון הטרור הרצחני חייב להישאר בשלטון. גם מבקריה החריפים ביותר של ישראל יתקשו לנמק זאת. יתרה מכך: פירסום ההצעה הזו עשוי גם לסבך את חמאס מול האוכלוסייה העזתית, שכל כך כמהה להפסקה. בכך אנחנו גם מפקיעים מחמאס את הטענה שהוא מגן על עזה.
ההצעה הזו נכונה גם מבחינת הטיימינג: גם כי אי־אפשר למתוח עוד את הימים שבהם החטופים נמצאים בשבי, אם אנחנו רוצים אותם בריאים בגופם ובנפשם, וגם כי ממילא ברור שחמאס כבר הובס, ובכל הסדר עתידי ישראל תשמור לעצמה את הזכות להיכנס ולצאת מעזה כשהיא תזהה התארגנות חשודה, בדיוק כמו בשטחים. נכון שסינוואר וחלק מאנשיו יישארו בחיים, אבל ללא כוח ממשי ובכל מקרה לזמן מוגבל. בעוד שנה־שנתיים יהיה קל יותר להרוג את סינוואר בחיסול ממוקד, כשהוא ממילא כבר יהיה דמות נטולת השפעה.
ההצעה הזו גם מגלמת לקח ממלחמת לבנון הראשונה ב־1982: אז, תוך חודשים מעטים, הצליח צה"ל להביא ליציאתם של כ־15 אנשי אש"ף מביירות. אם היינו נסוגים מיד, כשידנו על העליונה, ולא מתעקשים להשלים את חיסולם של עוד 3,000-2,000 מחבלים שלהערכת ישראל נותרו בשטח, לא היינו מסתבכים בפרשת סברה ושתילה ושוקעים בבוץ הלבנוני ששחק את ההישג הצבאי.
גם כיום, עוד ארבעה גדודים מחוסלים ברפיח לא ישנו לכאן או לכאן. אובדן שלטון חמאס הוא הישג מצוין, שגם יהווה אות אזהרה לאויבים אחרים. השבת החטופים מתוך החלטה ישראלית לחדול אש תהיה גם תמונת ניצחון מוסרית. ואם חמאס יסרב להצעה לוותר על השלטון? נהיה באותו המצב, רק עם יותר לגיטימציה בינלאומית, ולא פחות חשוב: גם בתוכנו יהיה ברור לכולם שניסינו הכל.
