"כנראה שיש פה מלאכי חבלה, לא יכול להיות שאנשים נעלמים ככה": היימנוט קסאו נכנסה לפריים ב-19:00:20. מדובר בתיעוד אחרון של ילדה בת תשע שנעלמה כהרף עין מיד אחר כך. במצלמת האבטחה התלויה מעל הכניסה למרכז הקליטה היא נראית צוהלת, רצה עם עוד שתי חברות קטנות ודמות גבוהה מהן, ילד בן 11, בשביל המקורה שמוביל מהחנייה הפנימית אל תוך המתחם. שנייה קודם לכן יוצאים מהמרכז שני גברים, אחד מהם חובש כיפה, ואז היימנוט והחבורה חולפים על פניהם בריצה ולרגע אחד, ממש שבריר שנייה, המצלמה תופסת את כל כולה, חולצה לבנה, מכנסיים בצבע ורוד ומעליהם חצאית שחורה.
התיעוד האחרון של היימנוט קסאו
גם אם התמונה לא באיכות גבוהה נדמה שהיא שמחה ומלאת חיות ואין בה ולו רמז קל שבקלים שאוטוטו הילדה הזו תעמוד במרכזה של תעלומה. רגע אחד תועדה עם חברותיה, רצה איתן לחלק עלוני בחירות לרשות המקומית במסדרונות מרכז הקליטה וב-19:00:30 יצאה מהפריים. רגעים אחר כך, כבמעשה כשפים כבר הייתה כלא הייתה, כאילו פערה האדמה את פיה ושאבה לקרבה את היימנוט הקטנה.
כשבאנו בשעת בוקר מוקדמת של יום שלישי השבוע למרכז הקליטה "צה"ל 9" בצפת החלו להתאסף במקום כוחות חיפוש. קציני המשטרה ישבו לתדריך בחפ"ק שהוקם בקומת הכניסה, קבוצה של שוטרי מג"ב התקבצה ליד עמדת קפה בחנייה. עשרה ימים חלפו מאז נראתה היימנוט לאחרונה ואין שום קצה חוט; שום ראיה או עדות שיכולים לשפוך ולו מעט אור על הפרשה הזו.
ילדה בת תשע לא נעלמת סתם כך. זו לא נערה בגיל ההתבגרות שרבה עם הוריה או שליבה נשבר מאהבה נכזבת. ילדה בת תשע, שכל מי שהכירה מעיד כמה אהבה לצחוק ולשמוח, לא בורחת מהוריה. לכן החשש הולך וגובר ככל שנוקפים הימים והחיפושים לא מעלים דבר.
ביערות, בוואדיות, בבורות המים, באזורי ההתבודדות שבקרבת קברי הצדיקים שצפת מוקפת בהם. גם החדרים במרכז הקליטה נסרקו. המשטרה חיפשה בהם שוב ושוב, ארבעה חיפושים שונים בכל חדר. שוטרים חיפשו בארונות, במזוודות, מתחת למיטות ובבוידעמים, אפילו בבורות ביוב חיפשו, וחיפשו גם בבניינים שכנים, עברו דירה-דירה. וכלום. אין שום רמז להיימנוט.
ריח ביוב ונוף למירון
נקודת ההתחלה היא במקום ההיעלמות. מרכז הקליטה בנוי במדרון ברחוב צה"ל 9, מכאן שמו. שלושה בניינים צמודים זה לזה, שמונה קומות כל אחד, גוש א', גוש ב' וגוש ג', 82 דירות בסך הכול. בכניסה למתחם שתי בקתות קש מסורתיות הנפוצות בכפרים באתיופיה, שם הן נקראות גוג'ו. שביל מקורה מוביל פנימה. נכנסים מגובה הרחוב לקומה 0, יש שתי קומות מעל ושש מתחת.
מסדרון צר מוביל לכיתות לימוד ולמשרדים והוא מסתעף בין הבניינים המחוברים. זה קומפלקס גדול וישן מרובה מסדרונות, קומות וכניסות, חצר קדמית וחצר אחורית שנמצאת בקומה מינוס 6 ופונה לרחוב דוד אלעזר, שממנו הנוף נפתח אל הר מירון ולבסיס חיל האוויר שיושב בקצהו וחוטף טילים מחיזבאללה מאז פרצה המלחמה.
הקומות התחתונות מוזנחות ואפופות ריח ביוב, כנראה מבור ספיגה שעלה על גדותיו. משפחת קסאו גרה בקומה הראשונה, שישה ילדים וזוג הורים. כמו כל העולים במרכז הקליטה, גם הם עלו לארץ לפני כארבע שנים במסגרת מבצע "צור ישראל" שיצא לדרך בהחלטת ממשלה כדי לאפשר איחוד משפחות. ח"כ פנינה תמנו שטה (המחנה הממלכתי), הייתה אז שרת העלייה והקליטה ומכירה אישית את משפחתה של היימנוט.
"הייתי איתם במטוס שהביא אותם לארץ מאדיס-אבבה", שחזרה השבוע, "זה היה אחד המעמדים המרגשים שחוויתי בחיי. כל מי שעלה לארץ בעלייה הזו המתין לרגע הזה יותר מעשר שנים. היו כאלה שחיכו גם 20 שנה. לכולם הייתה בארץ משפחה ברמה של קרבה ראשונה – הורים, אחים ואחיות או ילדים. בעליות שקדמו ל'צור ישראל' משפחות נקרעו, חלקים מהמשפחה נותרו מאחור, עד שתתברר זכאותם לעלות גם. הפיצולים האלו גרמו לטראומות ולמשברים קורעי לב. תחשוב שהם חיכו שנים לעלייה במחנות המתנה ובמתחמים שנוהלו בידי הסוכנות מבלי לדעת מתי יזכו להתאחד עם בני משפחתם. וכשהתקבלה החלטת הממשלה לצאת לדרך ולהביא חלק מהממתינים יצאתי לשם וחזרתי עם מטוס מלא. על המטוס הזה הייתה היימנוט הקטנה עם אחיותיה והוריה".
מאז הם כאן בצפת. יותר מ-30 משפחות במרכז הן ברוכות ילדים, שישה ויותר. אחר הצהריים שומעים את צהלות הילדים שרצים במסדרונות, יוצאים ונכנסים מהמתחם. כולם מכירים את כולם, האווירה משפחתית.
האם, באנצאייהו קסאו, 38, עובדת משק במרכז הרפואי זיו בעיר. האב, טספיה קסאו, 51, עובד במפעל חיתולים בקיבוץ עמיר שבעמק החולה. כשעלו בדצמבר 2020 היו להם שלוש בנות: ירוס הבכורה, פרטונה והיימנוט. בצפת נולדו לזוג עוד שלושה ילדים: הבנות ידידיה ובמלק והפעוט ליאור בן השנתיים וחצי. "זו משפחה נורמטיבית לגמרי", אומרת אחת המנהלות במרכז הקליטה, "עובדים קשה ודואגים לילדים. הילדים בחוגים במרכז הקליטה, ההורים לומדים עברית ויש להם חונך שמלווה אותם בכל התהליכים. האבא נמצא בשלב מתקדם בתהליך גיור. בנוסף הם בשלבים סופיים של רכישת דירה, חתמו על חוזה לדירת ארבעה וחצי חדרים בקריית חיים, ליד האחות של האמא. הם אמורים לעזוב את המרכז ביולי השנה, בסוף שנת הלימודים".
מגנט של שמועות
בירת הגליל היא גם מרכז קבלה ורוחניות, אפופה במסתורין וקדושה, אחת מארבע ערי הקודש בישראל. רשימת הרבנים הצדיקים, התנאים והאמוראים שקבורים בה וסביבה יכולה למלא גיליון שלם. רבי יצחק בן שלמה לוריא המכונה האר"י הקדוש, הוגה תורת הסוד הקבלית, קבור בבית העלמין לא הרחק ממרכז הקליטה. גם מחבר ספרי הקבלה רבי משה קורדובירו קבור כאן, מחבר "שולחן ערוך" רבי יוסף קארו, "בעל הייסורים" רבי לייב מטערקיש ועוד רבים אחרים. איפה שלא זורקים כאן אבן פוגעים בציון של צדיק בעל "סגולות נשגבות", קברים שמושכים אליהם המונים בכל ימות השנה. חסידים ותמהונים, תלמידי חכמים ומחפשי תשובה, חולים ורווקים, כל מי שמחפש להיוושע ולהירפא, כולם נמשכים לצפת.
רפאל מלכה, שהיה מדריך בבית ספר שדה הר מירון ועכשיו מדריך סיורים בצפת ומספר סיפורים, אומר שאנשים כמהים לרוחניות. "הם נמשכים אל מעבר, אל הבלתי נודע, ובאים לצפת כדי להתחבר. זה מקום שפותח את הראש, מגנט גדול לא רק ליהודים, גם לגויים. מקום עם תדר מאוד צלול, תדר בלי הפרעות ושיבושים".
ואם צפת היא מגנט של אנשים שכמהים לרוחניות, פרשת היעלמותה של היימנוט היא מגנט של שמועות. מגידי עתידות וקוראים בקפה, מתקשרים ומדיומים, כל מי שרואה חזיונות מפיץ שמועות.
מפקד תחנת המשטרה בצפת, סגן-ניצב יצחק אבוחצירה, אומר שחלק גדול מהשמועות שאותם מדיומים מפיצים מגיע למשפחת הילדה ואלה פונים למשטרה שתבדוק כי לך תדע, אולי זה יוביל לקצה חוט. "אני מדבר איתך על סיפורי אלף לילה ולילה", אומר המפקד, "שמועות על פדופיל שמסתובב באזור, שיש מפלצת שאוכלת ילדים, שצפת היא בכלל משולש ברמודה. מגיעים לכאן לחפ"ק כל מיני 'טיפוסים רוחניים', יש כאלה שלא מגיעים ורק מעלים פוסט ברשתות, וכל אחד 'רואה משהו'. ואז אתה רץ אחרי הרוח.
"אנחנו לא יכולים לרוץ אחרי כל מיני 'מקובלים' וקוראים בקפה, פשוט לא יכולים. אבל בגלל שהם מגיעים גם למשפחה והמשפחה מבקשת אז אנחנו נותנים לזה מקום. שלשום הייתה פה מתקשרת שפנתה למשפחה ואמרה להם: 'אני יודעת איפה הילדה'. כמובן שהמשפחה פנתה אלינו. היא שלחה אותנו לבית ספציפי בקדיתא. ואתה בא לבית, גרה שם משפחה עם ילדים, לא הבינו מה נפלנו עליהם. כמובן שלא מצאנו כלום".
ועדיין, איך אתה מסביר את זה שעד עכשיו לא מצאתם שום קצה חוט?
"המשטרה לא חסכה בשום אמצעים. קיבלנו מאות שוטרים מכל רחבי הארץ לטובת החיפושים. יחידות חילוץ, טירונים של מג"ב, פרשים, כלבנים ורחפנים. אין אמצעי טכנולוגי שקיים בידי אחד מגופי הביטחון שיכול לסייע לנו בחקירה ולא קיבלנו. שוטרים מתחנות אחרות שסיימו משמרת באו לפה להתנדב ביום החופשי שלהם. מתנדבים מהדרום ומהמרכז, מכל הארץ סייעו לנו בחיפושים.
"איך שקיבלנו דיווח על ההיעדרות של הילדה, בעשר בלילה יום ראשון שבוע שעבר, הבנו שיש פה אירוע שמצריך טיפול מיידי. ילדה בת תשע בלי רקע להיעלמות, אין ריב עם ההורים או עם קרוב אחר, אין סיבה נראית לעין שתיעלם. עוד באותו לילה פתחנו פה חפ"ק. הגענו לכל היערות, החורשות, הוואדיות, הנקיקים והמערות באזור. סרקנו את נחל צבעון, נחל עמוד ונחל דישון. סרקנו מעיינות בתוך צפת ומחוץ לצפת, עין כובס, עין ליאור, מעיין התכלת, מלא מעיינות יש פה".
חוץ מהמצלמה בכניסה למרכז הקליטה, לא ראיתם אותה באף מצלמה אחרת?
"המצלמה בכניסה ראתה אותה נכנסת לבניין. אין תיעוד שלה יוצאת ממנו. המצלמה ביציאה מקומה מינוס 6 קלטה ארבע דמויות רצות. רואים רק צלליות, האיכות ממש לא טובה. צוות החקירה בימ"ר צפון שלח את הצילום למעבדה, שם הגדילו אותו. בסוף הגענו לכל אחת מהילדות בצילום ותיחקרנו אותן. אף אחת מהן לא ראתה את היימנוט.
"עשינו חיפושים במאות דירות בבניינים שכנים, מאות! הורדנו כלב בסנפלינג לפירים של המעליות כדי שירחרח למטה. ביובית שאבה מים בחלל שמתחת לבניין וכבאים סרקו שם את הבוצה. ניטרנו כל מי שנכנס לבניין ויצא ממנו באותו יום ובימים שלפני, הגענו אליו והוא תושאל. עברנו על כל מצלמה אפשרית באזור, אפילו הגענו לנהגים מבית שמש שיצאו באותן שעות מהעיר. ומה אני אגיד לך, אין עדיין קצה חוט".
גן השעשועים נטוש
זו עיר צפופה עם רוב חרדי. כ-40 אלף איש, בנייני מגורים גבוהים מרובי כניסות ותוספות בנייה, המון קהילות וזרמים. חתך סוציו-אקונומי נמוך, מדורגת 2 בדירוג החברתי-כלכלי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. עיר ענייה שנמצאת בין הכוונות של חיזבאללה. לפני שלושה שבועות שיגר חיזבאללה טילים לבסיס הפיקוד שנמצא בעיר ומהפגיעה נהרגה החיילת עמר שרה בנג'ו ז"ל. אחת הרקטות נפלה ממש בכניסה לבי"ח החולים זיו. ביום שלישי שעבר, יום הבחירות, נורה מטח כבד אל עבר אזור מירון ורעש הפיצוצים החריד את העיר.
אבל זו לא הסיבה לכך שגן השעשועים במורד רחוב צה"ל ריק. חפציבה לוי, שכנה מהקומפלקס ברחוב צה"ל 8, אומרת שיום למחרת היעלמותה של היימנוט הגינה התרוקנה. "זו שכונה חרדית, יש פה המוני ילדים והגינה תמיד מלאה, אבל עכשיו ההורים מפחדים ולא נותנים לילדים לצאת מהבית. שהשם יעזור להורים שלה ויביא להם בשורות טובות אמן. חקרו פה ילדים קטנים, חוקרים באו ושאלו שאלות את כולם בלי יוצא מהכלל. גם היו אצלי בבית כבר פעמיים וחיפשו גם בבוידעם. אפילו בג'ורה חיפשו. כל הסיפור הזה מלחיץ מאוד. קודם היה המקרה של מוישי ועכשיו יש את הסיפור של הילדה המסכנה".
השכנה חפציבה מתכוונת לנער מוישי קליינרמן ממודיעין עילית, שכבר שנתיים עברו מאז נעלם. קליינרמן, שהיה אז בן 17, נסע למירון, יצא להתבודד ביער הסמוך ועקבותיו אבדו. עבור הצפתים מירון זו עוד שכונה. כמו תל אביב ויפו רק בלי המקף. קרובים אחד לשני, לגמרי במרחק הליכה. העיתונאי המקומי, אלימלך גרסטל, אומר שבכל שנה מישהו נעלם כאן באזור. "וזו לא סתם היעלמות", הוא אומר, "זה ממש כאילו האדמה בולעת אותם. לפני שנה וחצי נעלם פה רפי חדד, תושב צפת בן 60. עד היום לא מצאו אותו. לפניו היה את מוישי שכל המדינה חיפשה אחריו וגם אותו עוד לא מצאו. ועכשיו היימנוט. לא יודע מה לומר, נראה שיש פה אצלנו מלאכי חבלה, לא יכול להיות שאנשים נעלמים ככה".
זה גם מה שאומר מייק בן-יעקב, מפקדה של "יחידת הכלבנים לישראל". זו יחידת מתנדבים שבסיסה בכפר תפוח שבשומרון. שם, בכלבייה, נמצאים 30 כלבים שמאומנים לחילוץ ולהצלה, ובין היתר גם לאיתור. בן-יעקב הגיע למחרת היעלמותה של היימנוט עם עוד מתנדבים וכלבים של היחידה והחלו בסריקות במרכז הקליטה וביערות מסביב לעיר. נפגשנו בחנייה של ציון התנא הקדוש, רבי יהודה בר אלעאי זיע"א, שבקרבת צפת. הוא בדיוק הוציא מהוואן את הכלב לוקי, רועה הולנדי, והתכונן לצאת איתו לסריקות.
"לא עובר שבוע בלי מקרה של נעדר פה באזור. לרוב הם נמצאים ביער. אבל לא עוברים כמה חודשים בלי אירוע היעלמות רציני, היעדרות של כמה ימים. אנשים נעלמים פה בלי להשאיר קצה חוט. זה אזור עם יערות סבוכים ועם ואדיות עמוקים. תראה איזה מדרונות. בנאדם יוצא להתבודדות, מועד בשטח ונפצע, לא יכול לקום, יש לו פצע פתוח, בזה נגמר הסיפור. זה טבע יפה אבל גם מסוכן. זה לא אומר כלום לגבי המקרה של היימנוט. המשפחה שלה אומרת שהיא אף פעם לא יוצאת בלי לעדכן, שהיא מפחדת מזרים וחוזרת הביתה תמיד בזמן, אין שום סיבה שהיא תגיע לאזורים האלה לבדה ביוזמתה".
חזרנו למרכז הקליטה, לכיתה ג', שם פגשנו את הוריה של היימנוט. ירוס, הבת הבכורה, תירגמה. האב טספיה היה בביקור משפחתי באתיופיה כשבתו נעלמה. הוא טס שבועיים קודם לכן כדי לסעוד את אמו החולה. כשהודיעו לו שהיימנוט נעדרת, מיהר לחזור. הסוכנות סייעה לו במסע שארך חמישה ימים וכלל הליכה של יום, נסיעה בדרכים הרריות משובשות וטיסה פנימית, כל זה רק כדי להגיע לאדיס-אבבה. בארץ נחת בשבת האחרונה ומאז הוא צמוד לאשתו באנצאייהו, שחברותיה ומשפחתה מכנים אותה בחיבה באנצי.
"פירוש המילה היימנוט באמהרית זו אמונה", הוא אומר, "השם שלה זה אמונה ויש לנו אמונה שהיא תחזור אלינו. אנחנו מבקשים שכולם יתפללו לשלומה. היא ילדה חכמה שאוהבת ללמוד. היא ואחותה ידידיה נוסעות בכל בוקר בהסעה לבית ספר בחצור הגלילית. היא אוהבת ללכת לבית ספר, אוהבת לשחק, לצחוק עם החברות שלה".
"היא אף פעם לא גורמת לנו לדאוג", מוסיפה האם, "היא אוהבת לחזור הביתה, אוהבת שאני מכינה לה אורז עם ירקות וביצה בערב. היא כל הזמן חוזרת עם אחותה הקטנה בזמן, תמיד חוזרת בזמן".
מי הודיע לך שהיימנוט נעלמה?
האב: "הכפר של אמא שלי נמצא במקום רחוק בהרים. אין שם תמיד קליטה ובגלל זה לא דיברנו כל יום. אני התקשרתי לאשתי רק ביום שני, למחרת ההיעלמות של היימונט. שאלתי מה שלומה, מה שלום הילדים והקול שלה לא היה רגוע. שאלתי מה קרה וככה זה נודע לי. הייתי בשוק, באותו רגע רציתי לחזור. באתיופיה יש מלחמה ויש דרכים סגורות, לכן לקח לי כמה ימים לחזור".
ישבנו בכיתת אולפן עם לוח גדול ולידו פלקט שעליו אותיות הא'-ב' בפונטים גדולים וצבעוניים. לידו תלו את לוח הכפל ועל יד את מילות ההמנון. הסוכנות היהודית מתפעלת את המקום בסיוע משרד העלייה והקליטה ועובדי המרכז עוטפים את המשפחה מהרגע שנודע דבר היעלמות הילדה. בני הזוג נראים אובדי עצות. אוחזים בתמונת בתם ולא יודעים את נפשם. "אני לא יכולה להישבר", אומרת האם, "קשה לי מאוד אבל אני צריכה לטפל בשאר הילדים. הם צריכים אותי".
האב ביקש להעביר דרכנו מסר: "עד שימצאו את היימנוט היא לא בת רק שלנו, היא הבת של כולם. אני מבקש מהמשטרה, מכל המתנדבים, שלא ירימו ידיים, שלא יתייאשו מהחיפושים. אני רואה שבכל יום שעובר מגיעים פחות מתנדבים. אני מבקש, ממש מתחנן שיבואו אנשים מכל הארץ ויעזרו למשטרה ולנו, כל מי שיכול לבוא לעזור שיבוא. אנחנו חייבים למצוא את היימנוט, חייבים! שהמשטרה לא תתייאש, שתתאמץ יותר, שתעשה יותר. זה לא הגיוני, לא הגיוני שאין קצה חוט. שכל העולם יתפלל שנמצא אותה, איפה את היימנוט, איפה את?".
פורסם לראשונה: 00:00, 08.03.24
