צריח הטנק של סגן מפקד גדוד 9 הוא עמדת תצפית מצוינת לא רק על שכונת "חמד טאוורס" שבפאתים הצפון-מערביים של חאן-יונס, אלא גם על ההתפתחויות שחלו בלחימה בזכות המיומנות והניסיון שצבר צה"ל בחמשת החודשים האחרונים. ראיתי זאת במו עיניי כשהצטרפתי השבוע לפשיטה על השכונה שמימנה קטאר עבור מעמד הביניים של ממשל חמאס ברצועת עזה: בניינים בני חמש קומות עם דירות מרווחות, חניות תת-קרקעיות ומתקני מיזוג אוויר, אבל גם פתחי פירים המוליכים למנהרות שמתחת לשכונה, והיו חלק אינטגרלי ממפרט הבנייה.
מפקד גדוד 9, סגן-אלוף נתי, הוא איש שריון, אבל צוות הקרב שבפיקודו הורכב באותו יום בעיקר מכוחות חי"ר של חטיבת גבעתי. תוך כדי תנועה אל היעד יכולתי לשמוע בקשר את טייס מסוק הקרב מבקש, כמעט מתחנן, שייתנו לו מטרות, ואת מפעיל הכטב"ם שואל אם צריכים את הסיוע שלו במעקב אחר מחבל שנתקל עם הכוחות והצליח לברוח. מאחורי הטנקים נסע נמ"ר החילוץ שבו המתינה הפרמדיקית בתקווה שלא תהיה לה עבודה. היה שם גם טנק חילוץ, למקרה שאחד הטנקים ייתקע תוך כדי קרב. מטוסי התצפית, שחגו מעל הזירה, העבירו בזמן אמת תמונה מלאה של מה שקורה בשדה הקרב למטכ"ל ולגורמים אחרים.
הלוחמים מחטיבת הקומנדו, מגבעתי ומחטיבות 401 ו-7 של השריון ידעו בדיוק מהו האיתור המודיעיני שאליו הם הולכים, ממה צריך להיזהר ולא פחות חשוב – איך לא פוגעים זה בזה או בחטופים, למקרה שהם נמצאים בשטח. צה"ל עבר כברת דרך ארוכה, למד והפיק לקחים מאז שהחל לתמרן בתוך שטח הרצועה ב-28 באוקטובר. זה בא לביטוי בשילוב ההדוק בין מרכיבי הכוח העיקריים באוויר וביבשה, ביכולת לאסוף מודיעין תוך כדי לחימה ולתרגם אותו לפעולה מבצעית תוך דקות, ובמיומנות של ניהול קרב בשטח בנוי וצפוף, תוך ייצור כמויות בלתי נתפסות של אש מכל הסוגים.
7 צפייה בגלריה
רון בן ישי בחאן יונס. חמאס לא האמין שצה"ל יפלוש לרצועה, אך הכין את "התושבים" ללחימת גרילה
(צילום: רון בן ישי)
אפשר לומר כי אופי הלחימה שצה"ל מנהל כיום ברצועת עזה הוא ראשון ויחיד מסוגו בעולם. לא רק בשל הצורך להילחם בשתי קומות – מעל ומתחת לפני הקרקע – אלא גם, ובעיקר, בגלל האופן שבו נלחם חמאס מתוך, בתוך ומתחת לאוכלוסייה אזרחית ומתקנים ציבוריים והומניטריים. על פי שיטת ההפעלה של חמאס, אלה שמכונים בלשון הצבאית "בלתי מעורבים" הם חלק בלתי נפרד משדה הקרב, בין אם נשארו בבתיהם ובין אם הפכו לפליטים. צה"ל נאלץ לפעול כשהדין הבינלאומי והחשש לגורל החטופים מגבילים את חופש הפעולה שלו ומאטים מאוד את קצב הלחימה.
מעדויות של שבויי חמאס עולה שהארגון לא באמת האמין כי צה"ל יפלוש אי פעם בכוחות גדולים ויכבוש מחדש את שטח הרצועה. גם לחמאס הייתה קונספציה שלפיה הישראלים חוששים מאבידות ומחטופים בקרב החיילים ולכן לא יעזו לבצע תמרון קרקעי. סינוואר ומוחמד דף ערכו את כוחותיהם בעיקר להתגוננות בפני מתקפה אווירית גדולה של צה"ל, כמו שהייתה במבצע שומר החומות במאי 2021, ולכן השקיעו את עיקר המאמצים בחפירת המנהרות ותשתיות התת"ק (תת-קרקע) לפיקוד ולשליטה.
למרות אותה קונספציה, חמאס נערך גם ללחימת גרילה על בסיס חטיבות וגדודים המורכבים מתושבי המקום. לצורך כך הוקמו מתחמי לחימה שיאפשרו לפגוע בכוחות צה"ל באמצעות מטענים, טילי נ"ט, רקטות RPG וצליפות, כשאנשי חמאס מסתתרים ונעים למגע עם כוחותינו במנהרות הלחימה שמתחת לפני השטח ועולים אל פניו באמצעות פירים.
7 צפייה בגלריה
אמל"ח שאותר בחאן יונס. חמאס הכין מאות, ואולי אלפי, דירות שבהם אגר נשק וציוד
(צילום: דובר צה"ל)
מעל לפני הקרקע הכין חמאס מאות ואולי אף אלפי דירות ובתים שבהם אגר נשק, מטענים, מרגמות קלות, מטולי RPG וטילי נ"ט, וגם ציוד אישי כמו וסטים ומדים. חלק מדירות המסתור הללו היו בבתי מגורים בני שניים או שלוש קומות, ואחרות היו בבניינים רבי-קומות. לוחמי הארגון יכלו להגיע אל הבתים או לסמטאות שבקרבתם דרך המנהרות והפירים כשהם מתחזים לאזרחים תמימים לא חמושים וברגע שצה"ל מתקרב – להיכנס לתוך דירת המסתור, לעלות על מדים, להצטייד בנשק ובאמצעי לחימה ולהתחיל לנהל את הלחימה מעל פני הקרקע.
בבניינים שהוקמו בשנים האחרונות כבר נחפרו הפירים כחלק מתוכנית הבנייה, כנראה במקביל לחפירת המנהרות שתחתיהם. זה כולל גם את האגפים החדשים בבתי חולים מרכזיים כמו שיפא ובית החולים האינדונזי, ואפילו את מטה אונר"א.
בעיית האויב הנעלם
הלחימה שצה"ל מנהל נגד המערך הזה היא ייחודית בגלל ההיקף העצום של תת-הקרקע, שמשמש לניהול הלחימה ולא רק להסתתרות מפני חיל האוויר. אחד ההישגים הגדולים של צה"ל היא היכולת לאסוף מודיעין במהירות תוך כדי לחימה כדי לאתר את הפירים שמוליכים למנהרות ולמשגרי הרקטות המוטמנים. זה קרה בזכות שילוב הכוחות בין צה"ל והשב"כ בשנים האחרונות, בעיקר אחרי 7 באוקטובר.
לא זו בלבד שהשב"כ הפך לזרוע מודיעין עיקרית של הכוחות הלוחמים, אלא שאנשי היחידה המבצעית שלו לוחמים בתת-קרקע עם היחידות המיוחדות של צה"ל, וכמובן במבצעים לשחרור החטופים, שרובם לא יצאו לפועל מחשש לחיי החטופים. שב"כ לא תפס את מקומו של אמ"ן אלא הפך למקור העיקרי ל"יומינט" (מודיעין אנושי) עבור צה"ל, בעוד אמ"ן מספק בעיקר מודיעין טכנולוגי ועורך לשבויים תחקור ראשוני בשטח.
השילוב הצמוד הזה של שב"כ וצה"ל מספק לכוחות בשטח איתורים ויעדים לתקיפה ועל ידי כך מאפשר לכוחות להימנע משהות סטטית במקום אחד, שחושפת אותו לפגיעה מצד המחבלים. בזכות המודיעין מגיע צה"ל לפירים ולמנהרות שלא ידעו קודם לכן על קיומם, באזורים שלכאורה כבר זוכו.
אבל זה לא רק המודיעין: גם פיתוח שיטות הלחימה תוך כדי תנועה מאפשר היום ליחידות המיוחדות של צה"ל, עם או ללא היחידה המבצעית של השב"כ, להילחם בתוך המנהרות ממש ולהתקדם למרחקים שהכוחות שמעל פני הקרקע עדיין לא הגיעו אליהם. אפשר להניח שזה מתבצע תוך שימוש באמצעים טכנולוגיים כמו רובוטים, רחפנים מסוגים שונים, וכמובן שגם בעזרת כלבים.
מרכיב חשוב נוסף בשיטות הלחימה של חמאס הוא היכולת להופיע מכיוונים בלתי צפויים, לפגע בכוחות באמצעות רקטות RPG קטלניות ומטענים, ואז להיעלם. את התופעה הזאת, שאופיינית גם לשיטת הלחימה של חיזבאללה בצפון, מכנים בצה"ל: "בעיית האויב הנעלם". הצבא מתמודד איתה באמצעות יכולת המעקב המודיעינית-טכנולוגית והשילוב של חיל האוויר בלחימת הקרקע.
מחבל שיוצא היום מתוך פיר, או שני מחבלים שנעים עם מטול RPG בין בתים, מתגלים לעיתים קרובות על ידי הכוח הקרקעי מעמדות התצפית והצליפה שהוא תופס בדרכו אל היעד, או על ידי מפעיל הזיק, שמלווה את הלוחמים כמו מלאך השומר מלמעלה. או-אז תישמע בקרון הבקרה של הזיק, בבסיס חיל האוויר שם בארץ, הפקודה "שתיים-שלוש ש-גר!" והמחבלים חוטפים טיל מלמעלה.
תיעוד: חיסול חוליית מחבלים של חמאס
(צילום: דובר צה"ל )
זה קורה גם ביום וגם בלילה. לעיתים, מסוק קרב שחג במעגלי המתנה בסביבה הקרובה, לרוב מעל שטח ישראל, משגר טיל אוויר-קרקע "הלפייר" לתוך עמדה של טיל קורנט נגד טנקים שנמצא בקומה גבוהה של אחד הבניינים.
קצין הסיוע של צוות הקרב הגדודי שפועל באותה גזרה יודע לתת גם נ"צ (נקודת ציון) מדויק מתוך מכשיר מוצפן דמוי טלפון סלולרי למטוס קרב שחג במעגלי המתנה מעל הים, ומצויד מראש בסוגים שונים של חימוש מדויק כדי לפגוע במחבלים, שמפעיל הזיק או הלוחמים על הקרקע הבחינו בהם בתוך מבנה.
מעולם לא היה בצה"ל, גם לא בצבאות זרים, שילוב הדוק כל כך של הכוח האווירי בתוך הקרב הקרקעי. וכמו החימוש של המטוסים, גם הרכבו של צוות הקרב היבשתי מותאם למשימה הספציפית שהוא מבצע. דוגמה לכך ראיתי ביום שלישי השבוע כאשר צוות הקרב בפיקודו של מג"ד גדוד 9 יצא לפשיטה על גוש מבנים הסמוך לשכונת מגדלי חמד, כדי למנוע הפתעות מחטיבת הקומנדו שלחמה באותה עת בתוך השכונה. כאמור, בימי שגרה מפקד סא"ל נתי על גדוד טנקים, אבל במשימה הזאת הייתה בצוות הקרב שלו פלוגת טנקים אחת בלבד, ואילו שתי הפלוגות האחרות היו פלוגות חי"ר של חטיבת גבעתי – האחת מהסיירת והאחרת מגדוד רותם.
השילוביות הבין-זרועית הזאת, שצה"ל שיכלל והידק תוך שימוש נרחב בתקשורת מבצעית עד לדרגת מפקד המחלקה ומפקד הכיתה, היא שמאפשרת לצה"ל לאתר כיום מחבלים גם כשהם מופיעים רק לדקות ספורות מעל פני השטח.
אלא שגם האויב לומד אותנו ואת דפוסי ההתנהגות שלנו. ניתן לשער, למשל, כי בחמאס מעריכים שצה"ל יגיע למבנים או לאתרים מסוימים על בסיס מידע שהשיג מחקירת שבויים, והם מנצלים את שעות החשיכה כדי להניח בפתח אותם מבנים, בפירי המנהרות וליד משגרי הרקטות שמוטמנים מתחת לקרקע מטענים שמחוברים בתיל חשמלי אל מפעיל שנמצא הרחק משם, על גג בניין הצופה לנקודה. ישנם גם מטענים המופעלים באמצעות מלכוד ברגע שהכוח מתקרב ליעד, "מטעני קִרבה" שהמחבלים מצמידים לטנקים במו ידיהם, ומטענים מגנטיים שמוצמדים לטנק ומופעלים כעבור שבע שניות כדי לאפשר למחבל לברוח.
7 צפייה בגלריה
כוחות צה"ל בחאן יונס. הדחפורים מבקיעים פרצות במבנים ומונעים כניסה מפתחים ממולכדים
(צילום: רון בן ישי)
השימוש במטענים אלה, בעיקר המטענים הגדולים שהוטמנו מתחת לכבישים ובקירות הבתים שמשני צידי הרחובות הראשיים, הוא אחת הסיבות העיקריות להרס הנורא ברצועה, שאותו מייחסים בעיקר לפעילות חיל האוויר (שאכן פגע בלא מעט בניינים רבי-קומות ששימשו כעמדות תצפית או ירי נ"ט). אחד האמצעים החשובים לשמירה על ביטחון הכוחות הם דחפורי ה-D9 הענקיים או בכינוי הצבאי שלהם: "דובי", שחושפים מטענים ומבקיעים פרצות בקירות הבתים כדי שהחיילים לא ייכנסו מהפתחים הראשיים שעלולים להיות ממולכדים.
כשצה"ל התכונן לתמרון, הוא רוקן תחילה את צפון הרצועה מאזרחים בלתי מעורבים על ידי אזהרות בטלפון, כרוזים ואמצעים נוספים, ואחר כך הרס את המבנים הגבוהים שבהם מיקם חמאס את עמדותיו. כך קורה גם בחאן יונס כעת. צה"ל מתחיל בהפעלת אש בשולי השטח כדי לאותת לאוכלוסייה להתפנות. היום כבר יודעים בצבא להקים "נקז", כלומר: נקודת ביקורת ביציאה מהשטח שאליה מנתבים את האזרחים ושבה אפשר להבחין בינם לבין מחבלים שמנסים לברוח. רק אחרי שרוב האזרחים הלא-מעורבים יצאו מופעל מסך האש המתגלגל, שכולל לא רק אש אווירית אלא גם אש טנקים שמכוונת לכל מבנה שאמ"ן והשב"כ איתרו שהוא משמש את לוחמי חמאס. רק אז ייכנסו אליהם כוחות החי"ר וההנדסה.
האיתורים האלה מדויקים להפליא. כמעט בכל איתור שלוחמי צה"ל נכנסים אליו הם מוצאים כמות גדולה של רובי קלצ'ניקוב, מטולי RPG, מטענים מכל הסוגים, וסטים ומדים ובאיתורים רבים אחרים הלוחמים נתקלים במחבלים עצמם.
גורם נוסף להרס הנרחב ברצועה הן המנהרות האסטרטגיות ומנהרות הלחימה הארוכות שעוברות מתחת לשטחי המגורים והמשרדים בערים וביישובים הצפופים. בחאן יונס לבדה, מעריכים, יש כ-160 ק"מ של מנהרות. במנהרות הלחימה צה"ל כמעט שלא נוגע בשלב זה, אך הוא השמיד בחאן יונס כ-20 ק"מ של מנהרות אסטרטגיות. ההשמדה בוצעה לרוב באמצעות פיצוץ, מה שגרם לקריסת הבניינים שמעל למנהרות הללו.
המטענים שחמאס הטמין, המנהרות שמושמדות והאש האווירית והקרקעית של צה"ל גרמו לכך שכ-70 אחוז מהמבנים בצפון הרצועה אינם ניתנים עוד למגורים. אבל זו גם אחת הסיבות למיעוט היחסי של אבידות בקרב לוחמי צה"ל.
ירידה בכמות הדו"צים
התחזיות הקודרות על אלפי הרוגים שהשמיעו חברי קבינט לפני התמרון הקרקעי התבדו, בין היתר, משום שכוחות צה"ל לא מגששים היום באפלה ומחפשים פירים, כפי שעשו בהתחלה, אלא יודעים לאן לגשת ומסוגלים לזהות פיר עוד לפני שראו אותו בעיניים. וזה מרכיב חשוב בביטחון כוחותינו. מרכיב חשוב נוסף הוא דילול הכוחות ברצועה. במקום שלוש ואפילו ארבע אוגדות בתחילת התמרון פועלות כיום ברצועה שתי אוגדות רזות שתחת פיקודן חמישה צוותי קרב חטיבתיים (צק"חים), מה שמקטין מאוד את הסיכוי לירי דו-צדדי (דו"צ). בתחילת התמרון, בגלל ההיקף העצום של הכוחות שפעלו בתא שטח קטן יחסים, כ-13 אחוז מהאבידות של כוחותינו היו כתוצאה מדו"צים. היום זהו אחוז חד-ספרתי.
כשהחל התמרון הקרקעי בעזה ניצב צה"ל בפני ארבע בעיות עיקריות שהיה צריך לפתור. עם שיטת הלחימה של חמאס, מתוך ומתחת לאוכלוסייה האזרחית, התמודדו באמצעות פינוי אוכלוסייה אזרחית ולחימה מוכוונת מודיעין. על בעיית "האויב הנעלם" התגברו באמצעות שילוב של השב"כ בכוחות והחיפוי האווירי הצמוד במודיעין ובאש. על בעיית ביטחון כוחותינו התגברו באמצעות שימוש נרחב בטכנולוגיות מתקדמות, הפעלת כלבים של יחידת עוקץ ופריצה לבתים שלא דרך הפתח הראשי. הבעיה הרביעית היא איך לא לפגוע בחטופים וכיצד מייצרים תנאים להשבתם.
בשלב הראשון של התמרון, שלב "הבקעת הקליפה" המבצעית של חמאס, צה"ל נכנס בכוח של שלוש אוגדות לצפון רצועת עזה לבדה. זה נועד להתגבר על ההתנגדות הראשונית המאורגנת של החטיבות והגדודים שחמאס הכין ללחימה במה שצה"ל כינה אז "מרכזי הכובד" שלו – אותם מתחמים מעל ומתחת לפני הקרקע שבהם התארגנו אנשי חמאס ומתוכם יצאו ללחימה.
פיצוח הקליפה הזאת באמצעות כוח אש עצום ויתרון כמותי גדול של כלים משוריינים וכוחות חי"ר על הקרקע אכן הצליח לפרק במהירות את ההתנגדות המאורגנת של חמאס, שבאותו שלב היה יוצא עם עשרה לוחמים ויותר ומנסה להתמודד פנים אל פנים עם כוחות צה"ל. כך היה במוצב 17 באזור שאטי, מצפון מערב לעיר עזה, וכך גם בשג'עייה ובג'באליה. ההתנגדות המאורגנת הזו של חמאס נשברה, והחטיבות, הגדודים והפלוגת הפכו לצוותים קטנים, שפעלו ביוזמה מקומית וללא שליטה מאורגנת וניסו לפגוע בכוחות צה"ל. כך קרה גם בחאן יונס, כשצה"ל הבקיע את הקליפה באמצעות תמרון תחבולתי מכיוונים בלתי צפויים. וכך יהיה כנראה גם ברפיח ובמחנות המרכז ברצועה.
זה מה שמגדירים בצה"ל כ"פירוק" ההתנגדות המאורגנת של המסגרות הלוחמות של חמאס. הפירוק הזה, שחלק ניכר ממנו מתבצע בקרבות פשיטה ובלחימה מתחת לקרקע, קוטע גם את מערכות הפיקוד והשליטה של הארגונים על אנשיהם, ולכן השלב הבא הוא התמודדות עם קבוצות קטנות ומזדמנות של אנשי חמאס וג'יהאד איסלאמי שמנהלים לוחמה ספורדית.
7 צפייה בגלריה
ההרס בחאן יונס. חמאס הטמין מטענים גדולים מתחת לכבישים ובקירות הבתים
(צילום: EPA/MOHAMMED SABER)
צה"ל מנסה לפרק את חמאס לא רק על ידי הרג פיזי של מחבלים אלא גם על ידי השמדת התשתיות, כולל אמצעי הייצור והמנהרות שעשויים לאפשר להם להמשיך להילחם בעתיד. אלא שעד כה לא הצליח צה"ל להשיג שני יעדים חשובים: שחרור כל החטופים וחיסול בכירי ההנהגה האזרחית והצבאית של חמאס ברצועה. השליטה האזרחית של הארגון ברצועה מתפרקת לאיטה, אבל לא בקצב המניח את הדעת.
"אנחנו צריכים להראות מומנטום", אמר בכיר מאוד בקהיליית המודיעין הישראלית בדיון סגור. "עלינו לבצע צבר של מהלכים שישכנעו את תושבי הרצועה כי החלום החמאסי נגמר. אנשים בעזה עדיין לא מאמינים שחמאס ייפול ואנחנו, באמצעות הלחימה בשטח, צריכים לשכנע אותם".
סביר להניח שבמשימה הזאת צה"ל יצליח במוקדם או במאוחר. אבל שחרור החטופים אינו בטוח, וכל יום שעובר הופך את העננה הזאת ליותר ויותר קודרת. זו אינה בעיה צבאית כרגע: הסיכוי לשחרר את כל החטופים ואפילו את רובם במבצע צבאי הוא קטן מאוד. המפתח הוא פעולה דיפלומטית בינלאומית נמרצת, ובעיקר אמריקנית וערבית. צריך לזכור שאנחנו מתעסקים עם ג'יהאדיסטים פנאטים כמו יחיא סינוואר ומוחמד אחיו, מוחמד דף, מרוואן עיסא ואחרים, שמצוקת האוכלוסייה בעזה אינה בראש מעיניהם. במצב כזה, מנופי הלחץ שישראל יכולה להפעיל אינם רבים ואינם משפיעים כפי שהיינו רוצים. הרעבת האוכלוסייה בעזה, אומרים בשב"כ, לא תעזור; צריך לחסל או להוציא משם את ההנהגה ואז השאר ייפול כמו אבני דומינו ואפשר יהיה לחץ את החטופים.
בקואליציה, ובמיוחד באגף הימני שלה, נשמעים יותר ויותר קולות שדורשים לנהל לחימת עונשים ונקם, מוטה רגשית ומרתיעה לדורות, כתשובה הולמת למתקפה הרצחנית של 7 באוקטובר. גישה כזו מחסלת במהירות את אשראי הלגיטימציה הדל ממילא שיש כעת למדינת ישראל בארצות הברית בפרט ובזירה הבינלאומית בכלל, וחושפת אותנו ללא הגנה בזירת הדין הבינלאומי.
במערכת הביטחון, לעומת זאת, דורשים לנהל את הלחימה על סמך הערכות מצב המבוססות על עובדות ומתוך שיקולים פרגמטיים וענייניים. שם מבינים שהצורך לשמר את הלגיטימציה הוא קריטי – בגלל כלכלת חימושים שמצויים במחסור, בגלל משאבי כוח האדם המדולדלים ובגלל הצורך לנהל מלחמה ארוכה, אולי גם בצפון. ההתנגשות הבלתי פוסקות בין אסכולת הביטחון הפרגמטית לבין אסכולת הנקם ושילם הימנית-לאומנית שמובילה את הקואליציה הממשלתית, מאיימת לשלול מישראל את הניצחון שדרוש לנו כל כך בכל זירות הלחימה, כולל הזירה המדינית והמשפטית, ובדעת הקהל העולמית. כל אלה יהיו נחוצים לנו לא רק ביום שאחרי, אלא גם לשנים ולדורות קדימה.
פורסם לראשונה: 00:00, 08.03.24
