הציבור הישראלי כבר למוד תגובות של הליכוד תחת הגרסה הנוכחית של ראש הממשלה. מהטקסט המכונן והמופרע בתגובה לתחקיר "עובדה" (שהסתיים ב"מה אומרים? לא אומרים" המיתולוגי של אילנה דיין) ועד תגובה לדברים שגבי אשכנזי לא אמר ב"פגוש את העיתונות", "תגובת הליכוד" היא סמל לעידן שבו העניינות נקברה, הממלכתיות ברחה מהארץ והדר יש רק בצביקה.
וכל זה עדיין לא מתחיל לתאר את העולב שהוא תגובת הליכוד לדוח המקיף, המעמיק והיסודי של ועדת החקירה של אסון מירון
וכל זה עדיין לא מתחיל לתאר את העולב שהוא תגובת הליכוד לדוח המקיף, המעמיק והיסודי של ועדת החקירה של אסון מירון. במחי כמה ניסוחים של אנשים שמבחינתם גם 45 הרוגים זה בסך הכל עוד יום במכונת הרעל, קיבלנו הצצה מבהילה להלך הרוח של ראש הממשלה, של סביבתו ושל עדת הלולבים הרופסת המכונה "בכירים בליכוד", שהשלימה בשתיקה עם ביזוי ההרוגים והמשפחות באמצעות ערבוביה של טיעוני סרק מגוחכים על הראש של אלוף (במיל') שלמה ינאי. האחרון הוא אדם עם רזומה ומוניטין שמספיקים לפרס ישראל, אלמלא גם המוסד הזה הושמד על ידי הפיל הדוהר שהוא השלטון הנוכחי.
למעשה, העובדה שהליכוד הרשה לעצמו להגיב כך מדהימה במיוחד מכמה סיבות נוספות, כלומר לא רק השכל הישר או סתם תבונה פוליטית מהסוג שנעלם בשביל נאמנות אין קץ לנתניהו ומשפחתו. למשל העובדה שהוועדה העניקה לנתניהו מתנה - אמנם לא סיגרים, ובכל זאת - בדמות ההחלטה שלא להמליץ אופרטיבית בעניינו, בשל מעמדו המיוחד של ראש ממשלה כנבחר ציבור שמוחלף נגד רצונו רק בבחירות או באי־אמון קונסטרוקטיבי. גם זה לא שיכנע את נתניהו שאולי עדיף לנקוט לשון מתונה במקום לחרוץ אותה בהפגנתיות תוך הנפת אצבע משולשת.
אבל מעבר לזה, נתניהו לא רק שלא למד דבר מ־7 באוקטובר וההלם שהכה את כולנו בפטיש חמש טונות: הוא מתחפר עוד יותר עמוק בדמות המנהיג שלא ידע, לא שמע ולא ראה, כזה שאין לו ולחסידים שלו שום בעיה להשחיר את מי שצריך באותה שנייה בזמן שלוחמים בעזה חושבים שהם מסכנים את חייהם לטובת מדינה מתוקנת, בריאה, שמסוגלת ללמוד מטעויות קשות ורוצה רק את הטוב ביותר לאזרחים ולאזרחיות. אבל נתניהו של 6 במארס 2024 הוא נתניהו של 6 באוקטובר 2023. מה אומרים? לא אומרים. צועקים.
