ב-7 באוקטובר איבדה מדינת ישראל את טובי בניה ולא מעט מטובות בנותיה, שחלקן הפגינו גבורה ולחמו בקרבות הרואיים מול מחבלי חמאס והצילו חיים רבים. שלוש נשים שהחליטו ללכת בדרכן מספרות על ההתמודדות עם האובדן והרצון להנציח אותן דרך התפקיד שאותו הן ממלאות.
סרן אור מוזס ז"ל שימשה כמפקדת בבסיס טירונים בזיקים ב-7 באוקטובר. כשהיא וחבריה הבינו שמחבלים חדרו לבסיס, הם הורו לכמאה טירונים ששהו בבסיס לא לצאת מהמיגונית, תוך שהם מנהלים קרב מול מחבלים. מוזס ועוד שישה חברי סגל שלחמו נפלו אחרי קרב עיקש.
מיד אחרי שנפלה, מי שנבחרה להמשיך אותה בתפקידה היא סגן רוני מירום (21), שהייתה חניכה של מוזס. "נכנסתי לנעליים גדולות של מישהי שהייתה דמות להערצה", אמרה סגן מירום. "הייתה לי היכרות איתה מאז שהתגייסתי. דיברתי והתייעצתי איתה במהלך ההכשרה שלי. כשנהייתי מ"מ, התקבלתי לפלוגה והיא הסבירה לי על התפקיד".
שבועות אחרי נפילתה של מוזס, קיבלה מירום את התפקיד שלה. "הרגשתי את המחויבות על הכתפיים", היא שיתפה. "כשהמ"פ אמר לי שיש אופציה שאחליף את אור, הרגשתי שאני נקראת לדגל. זה היה הדבר הכי עוצמתי שהרגשתי בחיי. אני ממשיכה אותה, לא מחליפה אותה. אור תמיד רצתה לעשות את הדברים על הצד הטוב ביותר, והתחושה היא שאני לא יכולה לפשל".
רס"ר מאי כהן (27) שירתה יחד עם רס"ל שרון רחמני ז"ל, חוקרת בימ"ר נגב שנהרגה בעת ששימשה כשוטרת סמויה במסיבה ברעים. הנוכחות של חברתה שהלכה מלווה אותה מדי יום בעבודה. ברגעים הקשים מאז היא נאחזת בעוצמה שתמיד רחמני הפגינה כדי להישאר חזקה בעצמה. "שתינו היינו חוקרות בצוותים שונים", כהן אמרה. "אבל היינו עובדות הרבה ביחד וגם חברות".
את 7 באוקטובר, היום שבו חברתה נהרגה כשניהלה קרב מול מחבלים, היא זוכרת לפרטי פרטים. "שרון הלכה לעבוד במסיבה כשוטרת סמויה", היא סיפרה. "בשעה 6:52 היא שלחה לי הודעה ראשונה אם הכול בסדר, כי הייתה אזעקה בבאר שבע. תוך 20 דקות החלו התרעות על חדירת מחבלים והכול נהיה מורכב. לא הבנו באותו זמן את גודל האירוע. הרגעתי אותה שהכול בסדר. אחרי כמה דקות החלו דיווחים על ירי ופצועים. שרון ביקשה סיוע".
בשלב מסוים שרון כנראה הבינה שלא תצא מהתופת ונפרדה מהמשפחה. "היא כתבה שהיא אוהבת אותם ושהיא מצטערת ומבקשת סליחה", כהן ציינה. "ב-9:24 היא כתבה לנו את ההודעה האחרונה, 'אני כולי דם', ושלחה את המיקום שלה. בדיעבד הבנו שהיא עברה ממקום למקום וניסתה להסתתר במקררים ומתחת לבר".
כהן סיפרה ש"שרון הייתה לוחמת צדק, בחיים ובעבודה. אני בטוחה שהיא ניסתה להילחם בכל פיסת כוח שהייתה לה. היא הייתה בחורה חזקה, עצמאית, תמיד קמה ועושה". כעת, כאשר שרון איננה, כהן ממשיכה את דרכה בעבודה: "לקחתי ממנה את הכוח שלה. אני מנסה להנציח אותה בכל דרך אפשרית בדברים שהיא אהבה".
רס"ר אנאל מימוני (28) שירתה לצידה של רס"ל אליונה אסטפנקו ז"ל בתחנת המשטרה באופקים. ימים לפני שנפלה בקרב מול מחבלים ברעים, הן ניהלו שיחה על החיים. את העצב היא משתדלת להחליף בחיוך ובשמחת החיים שאיפיינה כל כך את אליונה. "באותו שבוע, ביום שלישי, יצא לי לדבר עם אליונה שיחה של שעה וחצי", סיפרה מימוני. "התייעצתי איתה, והיא הקשיבה לי וכיוונה אותי מה נכון. פתחתי בפניה את הלב וזה היה נראה לי מוזר כי היא הייתה חדשה יחסית, בדיוק בשבוע שהיא נפלה התחברנו יותר".
מימוני סיפרה: "הייתי באופקים, התפללתי שהיא בסדר והכול טוב. הגיע שוטר שהתחיל לתאר את הבחורה שנרצחה לידו, אבל לא הבנתי אם זו היא. אחרי שהביאו את הטלפון שלה למשרד, הבנתי. לקחתי את זה מאוד קשה. התחלתי לבכות. הייתי בהלם. היא הייתה חברה, מישהי שאהבתי. שמחתי לשמוע שהיא הייתה גיבורה והצילה אזרחים. גם כשגססה היא אמרה לאנשים לא להגיע כי יש מחבלים".
לדברי מימוני, היא הבטיחה להמשיך בדרכה של אליונה ולהנציח אותה: "אהבתי את שמחת החיים שלה, שהיא הייתה חיובית. היה לה צחוק מתגלגל, ואין מצב שהייתה עצובה. ברגעים קשים זה מה שמחזק אותי. אני תמיד מסתכלת על התמונה שלה שתלויה בתחנה וזה גורם לי לחייך".
פורסם לראשונה: 00:00, 08.03.24
