צר לי לקלקל למשפחת נתניהו ולמעט חסידיה, אלה ששרדו את צוק העיתים, אבל דוח ועדת החקירה במירון הוא מלאכת מחשבת. זהו דוח שניסה להיות חריף – אבל שלא יהיו לו השלכות קשות. שיצביע על הרבה אנשים שיש להם אחריות אישית – אבל שלא יקרה להם כלום.
קחו למשל את שני השרים הכי רלוונטיים למחדל: השר לביטחון פנים לשעבר, אמיר אוחנה, והשר לשירותי דת לשעבר, הרב יעקב אביטן.
לשניהם נקבע שיש אחריות אישית, ולכן השר אוחנה לא יהיה יותר שר הבט"פ, והשר אביטל לא יכהן יותר כשר. נו, באמת. את אוחנה לא יחזירו למשרד לביטחון פנים גם לא עם איומי אקדח. ואילו אביטן – הוא ממילא לא יהיה יותר שר. גם לראש הממשלה נקבע שיש אחריות אישית, אבל לא יהיו לזה שום השלכות. ואילו המפכ"ל, יעקב שבתאי, שהוועדה סבורה שהיה צריך לפטר אותו – יישאר בתפקידו. שקט, עכשיו יורים.
היחיד ששילם, מנכ"ל המקומות הקדושים, יוסי שווינגר, קיבל את מסקנות הוועדה והתפטר. ומה עם הבוס שלו, הרב שמואל רבינוביץ', הממונה על הכותל ועל המקומות הקדושים, הידוע יותר בכינויו "רב הכותל" או "הרב של הסלבס" – הוא לא ישלם כלום?
לכן מדובר במלאכת מחשבת. דוח קשה לכולם, שמסקנותיו מגנות על כולם. דוח שנתניהו היה צריך לאמץ. להרכין ראש ולחכות יום-יומיים.
אלא שראש הממשלה איבד את זה. פעם היו לו חושים טובים. הוא היה מזהה מה צריך לעשות כדי להעיף נושא מסדר היום, איך עושים ספין שיסיט את תשומת הלב ממנו, איזו תגובה תוציא אותו הכי טוב. היום, במקרה הטוב אפשר להגיד שיש לו חושים בדיעבד. הוא רואה את הטעות ומנסה לתקן אותה. ראינו את זה כשבתחילת המלחמה יצא עם ציוץ לילי חריף נגד ראש השב"כ וראש אמ"ן, ולמחרת בבוקר שינה אותו.
אבל נדמה לי שהתגובה שהוציא הליכוד בשמו לאחר שפורסם דוח ועדת מירון, חשפה יותר מכל את המצב שבו הוא נמצא. די ברור איך נוצרה התגובה המבישה הזאת. מי שהיו נוכחים בסיטואציות דומות מספרים על סצנות הלקוחות מקן הקוקייה. יש אירוע שדורש התייחסות, נתניהו מזמין אליו להתייעצות ערב רב של יועצים, מקורבים, פוליטיקאים שוחרי שלומו וכמובן את שרה ויאיר. במקרה שיאיר במיאמי, כלומר תמיד - הייעוץ ניתן מרחוק.
"הנוכחים מסביב משתגעים", מספר מישהו. "תמיד יש היסטריה מוחלטת, כעס וטינה, כי הרי פוגעים בציפור נפשם של הנוכחים, באיש שמעל לכל ביקורת". על הרקע הזה, מעריך אותו גורם, נוצרה ההודעה של הליכוד, שלקח ארבע שעות לנסח אותה, אותו גול עצמי מפואר
"הנוכחים מסביב משתגעים", מספר מישהו. "תמיד יש היסטריה מוחלטת, כעס וטינה, כי הרי פוגעים בציפור נפשם של הנוכחים, באיש שמעל לכל ביקורת". על הרקע הזה, מעריך אותו גורם, נוצרה ההודעה של הליכוד, שלקח ארבע שעות לנסח אותה, אותו גול עצמי מפואר שכל מה שהוא חולל, זה להאריך את הזמן שבו שמו של ראש הממשלה נישא באוויר בהקשר של אסון מירון. מדוח שמלא במחותנים, יצא דוח שהמחותן היחיד בו הוא נתניהו.
התגובה הייתה כל כך נוראית, שאפילו שוחרי טובתו של נתניהו, שאין גינוי, הוקעה או ביקורת נגד נתניהו שהם לא מנסים ליירט, נשמעו הפעם אחרת. היו ביניהם מי שהטילו במפתיע את האשם בשרה, כאילו היא מתערבת בכל דבר (בוקר טוב, אליהו), מתישה את היועצים ואת הלשכה, ובסוף היא זו שמנצחת בסיעור המוחות הזה. מה שהעיר מיד תיאוריית קונספירציה שלפיה נתניהו הוא שדאג להעביר לשליחיו את המסר שזו שרה, שרק בגללה יצאה ההודעה בניסוח האומלל הזה. "כפי שהפיל את האשם על המשטרה, הפרקליטות, בית המשפט והתקשורת, נתניהו משתמש עכשיו בשרה", אמרו. אין דבר שהאיש הזה לא יעשה כדי להתחמק מאחריות. לשם כך הוא ימכור גם את אשתו ובנו.
הוועדה שתהיה
אבל הבושה הגדולה ביותר היא של חברי סיעת הליכוד, שהמשיכו בשתיקתם. אפילו הם, שאין רצפה נמוכה מדי עבורם, לא יכלו להראות את פניהם לנוכח התגובה המביכה שניתנה בשמם.
הטענה שלפיה דוח הוועדה הוא פוליטי, שכן אחד מחברי הוועדה הוא "מקורבו של לפיד, שלמה ינאי", השאירה את מי שמכירים את העובדות שמוטי לסת. קודם כל, מפני שלא הממשלה ובטח שלא לפיד מינו את חברי הוועדה. מי שמינה אותם בהתאם לסעיף 4 לחוק ועדות החקירה הממלכתיות, הייתה נשיאת בית המשפט הקודמת, אסתר חיות. אילו הייתה ללפיד השפעה על זהותם, לא בטוח שהחבר השלישי בה, היה הרב מרדכי קרליץ, איש ישיבת פוניבז', ראש עיריית בני־ברק לשעבר מטעם יהדות התורה. ואגב, גם הוא חתום על כך שנתניהו שיקר לוועדה כשטען שלא ידע על המתרחש בהר מירון.
אתמול, בתשובה לשאלתי, אמר לפיד ששלמה ינאי אינו מקורב ואינו קרוב אליו. בעשר השנים האחרונות הוא פגש אותו פעם אחת בלבד, בכנסת, וגם זה בנוכחות עוד אנשים.
אי־אפשר להפריז בחוצפה ובעזות המצח שבה מתייחסים "בליכוד" לאלוף (מיל') שלמה ינאי, בעל עיטור המופת במלחמת יום הכיפורים, שנפצע קשה וחזר להילחם, שכל סיפור חייו הוא מופת. גם כקצין, גם כמנכ"ל "מכתשים אגן" וגם כמנכ"ל "טבע תעשיות". אחד האנשים הטובים והצנועים, שבהבל פה הפכו אותו ל"מקורב של לפיד", רק בגלל שלפני 12 שנה לפיד הציע לו לרוץ.
אבל כחבר בוועדה, איך יכול היה ינאי שלא להתייחס לליבת הטענה של נתניהו, שנכון, הכתובת הייתה על הקיר, אבל הוא הרי עסוק ואחראי על ענייני הביטחון ואין לו קשב למירון ולנושאים אזרחיים.
אף אחד לא משך בדש מעילו והזהיר אותו, טען בפני חברי הוועדה. כמה זה קל. מי לא היה רוצה שיהיה מישהו שימשוך בדש מעילו לפני שהוא עושה טעות? אני למשל הייתי רוצה מושך בדש שיזהיר אותי כשאני עוברת את המהירות בכביש, עושה טעות בנתונים, נותנת שיעבדו עלי במחיר, לובשת בגדים קצרים כשיש גשם בחוץ. מסתבר שלא יועצים, אנשי מקצוע ומומחים דרושים לנתניהו, אלא מושכים בדש.
אבל הבעיה של נתניהו היא לא ועדת החקירה של אסון מירון. היא יותר הוועדה שתהיה. אחרי הטענות שלו בפני הוועדה, מה הוא יטען בוועדת החקירה הממלכתית לטבח 7 באוקטובר?
מה הוא יגיד שם? שבמחדל במירון אמנם אמרו לו, אבל הוא היה עסוק בביטחון, ובטבח הוא היה עסוק בביטחון אבל לא אמרו לו?
פורסם לראשונה: 07:02, 08.03.24
