מי שהגיע לבה"ד 1 ביום ראשון האחרון נתקל במחזה יוצא דופן. שם, בבית הספר להכשרת מפקדים, נפתח קורס שלא היה כמותו מאז מלחמת לבנון הראשונה, כלומר יותר מ־40 שנה: מילואימניקים ששירתו במלחמה כמפקדי מחלקות למרות שהם לא בוגרי קורס קצינים, יעברו הכשרה מתאימה. יש סיבה שדבר כזה לא קרה כל כך הרבה שנים - מערך המילואים זקוק ובדחיפות לקצינים לאור מספר הנופלים והפצועים במלחמה, לצד האתגרים הכבירים שצפויים למערכת הביטחון בשנה הקרובה וגם אחריה. ומה שמרשים במיוחד הוא שיעורי ההתייצבות. כ־300 מילואימניקים, שסיימו זה עתה חודשים ארוכים של לחימה ומכירים היטב את הכוונה להכביד את הנטל על הציבור המשרת, ביקשו להתקבל לקורס. 74 מתוכם עברו את הסינון.
הקורס יימשך שבעה שבועות ובצה"ל נאלצו לוותר על חלק מהתכנים שעוברים בקורס קצינים הרגיל, תוך התמקדות בתכנים מקצועיים ובפרט בכל הקשור לפיקוד. המחזור הנוכחי מוגדר כפיילוט, אבל בזרוע היבשה צופים שבעוד מספר חודשים ייפתחו קורסים דומים, שבכוחם לסגור את הפער שנוצר בקציני מילואים עוד לפני המלחמה והתעצם בארבעת החודשים האחרונים, מאז פתיחת התמרון הקרקעי ברצועה וכן הפעילות בחזית הצפונית מול חיזבאללה.
אפשר וצריך להתעודד מהעובדה שרוח ההתנדבות שהתחילה כבר בשבת השחורה נמשכת בשלל צורות גם היום, חמישה חודשים לאחר מכן. כך, למשל, נרשם מספר יוצא דופן של פצועים המבקשים לחזור ללחימה. לדוגמה, בצוות הקרב החטיבתי בהובלת חטיבה 401 של אלוף־משנה בני אהרון, לא פחות מ־350 לוחמים התעקשו לחזור מתוך 650 לוחמים שנפצעו, חלקם בפגיעות קשות בראש, בגפיים ובאזורים נוספים. כל אחד מהם, בין אם הגיע מגדודים של הנח"ל, גדוד שקד של גבעתי ו־601 של ההנדסה, היה יכול למצוא סיבה מצוינת לשוב לביתו ולשקם את חייו אחרי אירוע כל כך מטלטל.
העובדה שיותר ממחצית בחרו להמשיך להילחם היא הוכחה נוספת שהאויבים שלנו נפלו על הדור הלא נכון. אפילו יוזמה נקודתית של החתום מעלה, קול קורא למתנדבים ולמתנדבות עבור מערך הנפגעים, נענה בעשרות רבות של פניות. מאות מורים ומורות לאנגלית הציעו את עצמם בעקבות בקשה של פצועים במחלקות השיקום.
רק אתמול בפגישה עם אחד מהמח"טים שלחם בעזה והספיק לצאת לחופשות קצרות, הוא ביקש להעביר מסר: "בין מה שקורה בתקשורת לבין מה שקורה בעזה יש תהום. אנחנו מנצחים וזה לא משתקף וזה מתסכל"
וכמו שהיה ברור מתחילת המלחמה, אפשר להכניס את כל צבא היבשה בפער בין הרוח השורה בעם להתנהלות הדרג הפוליטי. רק אתמול בפגישה עם אחד מהמח"טים שלחם בעזה והספיק לצאת לחופשות קצרות, הוא ביקש להעביר מסר: "בין מה שקורה בתקשורת לבין מה שקורה בעזה יש תהום. אנחנו מנצחים וזה לא משתקף וזה מתסכל. בכל המקומות שהייתה לחימה ניצחנו את חמאס וזה לא בא לידי ביטוי".
המח"ט צודק, עם כוכבית. חמישה חודשים למלחמה שהתחילה בתנאים קטסטרופליים והמשיכה בהתאוששות מרשימה עם מתקפה קרקעית שרבים ורבות בצמרת הטילו ספק ביכולתה להצליח, כן מדשדשת בשבועות האחרונים הפעולה בחאן־יונס: כוחות צה"ל נמצאים שם כבר למעלה משלושה חודשים ובינתיים שני גדודי חמאס במחנות המרכז וארבעה גדודים ברפיח מחכים לטיפול. הדבר מטיל צל כבד על קבלת ההחלטות של צמרת צה"ל והדרג המדיני, שלא פתח מהר וחזק עם סגירת עורק ההברחות הראשי ברפיח. גם סינוואר לא בידנו ועסקה להחזרת חטופים וחטופות לא נראית באופק.
ממשל ביידן מקשיח עמדות והנחית מכה עם התוכנית להקים נמל בעזה. כל אויבנו רואים ומבינים עד כמה הקשר עם בעלת בריתנו האסטרטגית מעורער. אם אנחנו לא רוצים לאבד את מה שכבר השגנו, דברים צריכים להשתנות ומהר.
