בעולם שוכחים את זוועות 7 באוקטובר, והאהדה לישראל הולכת ופוחתת: מתקפת הטרור הרצחנית של חמאס הביאה עימה גל חסר תקדים של תמיכה והזדהות מצד מדינות העולם. מנהיגי החשובות שבמדינות תבל התחרו בביטויי הזדהות עם ישראל ואהדה לה, ואף ביקרו כאן בהמוניהם, מזועזעים ממעשי הטבח הנוראיים שביצעו מחבלי חמאס באזרחים ישראלים.
בראש ידידי ישראל ניצב ללא ספק נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן, שהגיע לישראל לביקור חשוב עשרה ימים לאחר הטבח, עמד מאחורי משלוחי נשק נדיבים ומהירים לישראל ושיגר לאזור נושאות מטוסים כדי למנוע הסלמה בחזית הצפונית. האהדה הציבורית של דעת הקהל המערבית הגיעה לשיאים, ונתנה למדינות המערב את הלגיטימציה לתמוך ללא סייג במהלומה צבאית ישראלית נגד חמאס.
מאז עברו חמישה חודשים, ונדמה כי ישראל מאבדת בהדרגה את הנכסים הללו וניצבת כיום בפני צונאמי מדיני של ממש, כשגם סבלנותן של הטובות שבידידותינו - ארה"ב ובריטניה - פוקעת. גם ההליך נגד מדינת ישראל בבית הדין בהאג הוא חלק מאותה מגמה עולמית של גינויים לפעילותה של ישראל. הלילה, אולי בהתבטאות החריפה ביותר נגד נתניהו מתחילת המלחמה, כבר אמר ביידן כי בהקשר מספר הקורבנות העזתים "נתניהו מזיק יותר לישראל מאשר מועיל".
סטירת לחי למערב
אסור לשכוח שנכנסנו למלחמה הזאת כשמפלס הלגיטימציה של ממשלת ישראל בעולם היה כבר בשפל, בעיקר בגלל הרכבה: אתה לא ממנה דמויות כמו סמוטריץ' ובן גביר ולא משלם על זה מחיר. ממשלת ישראל השתקפה בעולם כממשלה דתית-קיצונית שמפנטזת על סיפוח ולא מוכנה אפילו לדבר על פתרון שתי המדינות. עליית בן גביר להר הבית, ההתבטאות של סמוטריץ' על מחיקת חווארה והבנייה בהתנחלויות נחשבו במערב לסטירת לחי. לזה חשוב להוסיף גם את הפגנות הענק נגד המהפכה המשפטית, שציירה את ממשלת ישראל כממשלה לא לגיטימית שגם הכריזה מלחמה נגד הדמוקרטיה הישראלית.
ב-7 באוקטובר, מי שקיבל את תמיכת העולם היו אזרחי ישראל ופחות ממשלת ישראל. גם ההסברה הישראלית עשתה עבודה טובה בתחילת המלחמה. הבעיות הגיעו מאוחר יותר: התבטאויות קיצוניות של שרי הממשלה, כגון אמירתו של השר עמיחי אליהו שאין לפסול הטלת פצצת אטום על עזה, והקריאות של שרים לעידוד הגירה מרצון מעזה - הזכירו לרבים בעולם שמדובר בממשלה של קיצונים.
לסיים את סכסוך הדמים
אז מדוע איבדנו את תמיכת העולם? ראשית, המלחמה מתנהלת באופן איטי וארוך יותר ממה שהבטחנו לידידינו. ניהול המלחמה אמנם מניב הישגים יפים אבל אנחנו לא ניצבים בפני נקודת הכרעה. לא חיסלנו את ראשי חמאס והחטופים לא שוחררו.
שנית, ככל שהמלחמה נמשכת, כך תשומת הלב העולמית עוברת מהסבל הישראלי לסבל הפלסטיני. הרעב, המגורים באוהלים, הקושי לקבל שירות רפואי - כל אלה תופסים את העמודים הראשונים ואת תשומת הלב הבינלאומית. הניסיון לשכנע כי הקשיים נובעים מבלגן פנימי ומפגיעה של חמאס אינם משכנעים את העולם, הרואה בישראל ככוח כובש ברוב הרצועה וכאחראי לרווחת האוכלוסייה.
שלישית, אין באופק כל נכונות ישראלית להיכנס למסלול מדיני. היעדר חזון "היום שאחרי" הוא בעוכרינו, והוא פועל יוצא של קיצוניות ממשלת ישראל והתנגדותו של נתניהו להתחייב על תהליך מדיני שבסופו תקום מדינה פלסטינית. אילו נתניהו היה אומר שהוא מקבל את חזון המדינה הפלסטינית ומציב שורת תנאים, המצב היה אחר. אך הפסילה המוחלטת של נתניהו מסבכת את העניינים. העולם אומר לנו: תשמידו את חמאס, אבל אחר כך תתחילו בתהליך מדיני ותסיימו את הסכסוך המדמם האינסופי הזה. את זה ממשלת ישראל לא מוכנה לשמוע.
רביעית, הלחץ של דעת הקהל בעולם נגד פעולות ישראל הולך וגובר. במוקד שלו - מיעוטים מוסלמיים גדולים באירופה וסטודנטים פרוגרסיביים בארה"ב. העובדה שתנועת המחאה בישראל פנימה צוברת תאוצה מחודשת מצביעה בעיני לא מעט בעולם על המצב המורכב שבו נמצא נתניהו.
חמישית, ביידן עלול להפסיד את הבחירות לטראמפ ומזהה את עמדת ממשלת ישראל כמי שפוגעת מהותית בסיכויו להיבחר מחדש. מאחורי הקלעים מרחף כל הזמן החשד בסביבת ביידן שנתניהו רוצה בניצחונו של טראמפ. בהקשר זה יש לשים לב להתבטאות סגנית הנשיא קמלה האריס, שמבחינה בין ממשלת ישראל לעם בישראל. האריס אמרה במהלך ריאיון לרשת CBS האמריקנית כי “חשוב מאוד להבחין בין ממשלת ישראל לאזרחי ישראל, שיש זכות להם מלאה לביטחון, כמו לפלסטינים”.
אם ביידן יגיע למסקנה שנתניהו פועל כדי שיפסיד לטראמפ, נאבד את הנשיא הידידותי ביותר שיש לישראל. בכירים אמריקנים אומרים כי הם מתקשים להבין מדוע נתניהו לא מתחשב בפוליטיקה הפנימית של ביידן ולא הולך לקראתו, גם לא במעט.
ויש גם סיבות גיאו-פוליטיות שמשפיעות על אובדן האהדה לישראל בעולם. בראייה אזורית, הסכנה הגדולה ממשיכה להיות איראן. כדי לייצר קואליציה חזקה מול איראן, על ישראל לשלם במטבע פלסטיני. סעודיה לא תהיה איתנו אם לא נתחיל בתהליך מדיני. בנוסף, בראייה עולמית, במאבק האיתנים המתנהל בין המערב לבין רוסיה וסין, כדי שהמזרח התיכון יהיה ברובו בצד הנכון - נדרשת התגמשות מצד ישראל.
גם עלה התאנה נשחק
ישראל בהנהגת נתניהו עשתה שגיאות מדיניות חמורות בחודשים האחרונים. במקום לחבק את ידידינו, נתניהו מאותת על תמיכה בימין הקיצוני הישראלי, מתגרה בעולם בהחלטה על בנייה בהתנחלויות ומנהל את המלחמה כמי שמעוניין שהיא תימשך לנצח. מספרי הנפגעים האזרחים בצד הפלסטיני הולכים וגדלים, והפלסטינים מנצלים זאת היטב כדי לפגוע בתדמית ישראל בעולם.
לבסוף, גם התמיכה של גנץ ואיזנקוט בממשלה, שהייתה אמורה לספק עלה תאנה מול העולם, נשחקת. האמריקנים, שמבינים היטב בפוליטיקה הפנימית בישראל, מיהרו לפרוס לגנץ שטיח אדום כדי לשדר שמבחינתם הוא אלטרנטיבה ראויה לנתניהו, שאגב עד היום לא קיבל הזמנה לבית הלבן. לא מעט מיועציו של ביידן המליצו להתנער לגמרי מנתניהו ולהמשיך להביע את תמיכתו בעם בישראל.
רמז ראשון לכך שזה הכיוון ניתן היה לראות במסרים ששמע גנץ בוושינגטון. גנץ סיפר בשיחות סגורות שהופתע עד כמה התסכול מנתניהו עמוק, וכי האמריקנים לא סומכים עוד עליו וחוששים שהוא מנסה למשוך את המלחמה עד אינסוף. העובדה שהאמריקנים החליטו להקים את הנמל הימי בחוף עזה היא הבעת אי-אמון בישראל בכל מה שנוגע להכנסת הסיוע ההומניטרי לרצועה. לאמריקנים נמאס מכך שישראל לא חושבת שזו אחריותה ככוח הכובש לדאוג לעם הפלסטיני בעזה שלא למות ברעב. האמירה של ביידן בנאום "מצב האומה" שאין לראות בסיוע ההומניטרי קלף מיקוח היא סטירת לחי מהדהדת לישראל.
ככלל, כל סוגיית הסיוע ההומניטרי היא כישלון ישראלי מהדהד. ישראל שידרה לעולם שמבחינתה כל הפלסטינים בעזה הם חמאס ולכן ישראל עצמה סירבה להכניס כל סיוע, ובמקסימום איפשרה לעולם להכניסו. בלונדון נדהם גנץ לשמוע אזהרות ולפיהן אם המצב הנוכחי יימשך כפי שהוא - שלא נופתע אם נראה אמברגו נשק על ישראל באירופה. לפי דיווחים, גם ארה"ב החלה לבחון את שאלת המשך שליחת החימושים לישראל.
אנחנו נכנסים היום לחודש הרמדאן, אשר יהיה קריטי להמשך הדרך. אם תהיה עסקת חטופים והפסקת אש, העולם ינהג כלפינו ביותר סבלנות. אם מנגד תהיה התפרצות אלימות ללא הכרעה, יש להניח כי הלחץ הבינלאומי על ישראל ימשיך ויגבר.
ישראל בינתיים עוד נהנית מתמיכה חזקה יחסית בסקרי דעת הקהל בארה"ב ובמערב, אך התמיכה הולכת ויורדת ומתמקדת בעיקר בקהלים שמרנים, גברים ומבוגרים. הבעיה היא שהצעירים בעולם בהמוניהם נגדנו. נקודת אור טקטית היא דוח שליחת מזכ"ל האו"ם לאלימות מינית, פרמילה פאטן, וההכרה שקיבל בעולם - ושיאה יהיה בדיון המיוחד במועצת הביטחון מחר.
שגריר ישראלי בכיר באחת ממדינות אירופה אומר כי יש כאן הישג שהמלחמה נמשכת כבר חמישה חודשים וארה"ב עדיין בולמת החלטה הקוראת להפסקת אש. "הבעיה שציר הזמן ארוך מדי. ככל שמחוגי הזמן נעים קדימה, מאורעות 7 באוקטובר נשכחים", הוא אומר.
שגריר אירופי בכיר שמגדיר את עצמו "ידיד ישראל" מודאג מאוד ממצבה של ישראל בדעת הקהל באירופה. הוא אומר שמצבה של ישראל ביבשת מעולם לא היה כל כך גרוע. "נותרתם לבד. יש אולי מדינה אחת או שתיים, הונגריה וצ'כיה, שעוד תומכות בכם. אבל למעט הן, אתם בבדידות מזהרת", הוא אומר.
לדבריו, "אם לא תשכנעו לפחות עוד מדינה אחת או שתיים לתמוך בכם, תתמודדו בקרוב עם סיטואציה קשה מאוד. מצבכם רע מאוד בקרב האליטות ובמיוחד בקמפוסים. אנשים שכחו מ-7 באוקטובר והם משוכנעים שאתם מבצעים רצח עם נגד הפלסטינים בעזה. לאנשים נמאס מהמלחמה בעזה והם רוצים לראות את הסוף שלה".
פורסם לראשונה: 00:00, 10.03.24