לא תמיד נדרש מי שמצביע על בעיות במצב דברים מסוים להציע דרכים לתיקונו. העין המבקרת שונה מזו היוצרת ולכל אחת שמור תפקיד חשוב ושונה. ללא הביקורת לא יהיה תיקון, וללא תיקון אין טעם בביקורת. לכן יכול המבקר לפרט את המגרעות בפתרון הקיים ולהשאיר למומחים להציע פתרון חלופי. כך אמורה לעבוד בשגרה חברה בריאה. אלא שאנו רחוקים מלחיות בימי שגרה ורחוקים אף יותר מלהיות חברה בריאה.
לכן כשהח”מ כתב במאמר קודם שאסור שהטיפול באסון 7 באוקטובר ייעשה באמצעות ועדת חקירה משום “הניסיון שנאסף בתחום ועדות החקירה עד כה מלמד שהאמת לא באמת נחשפת על ידן ושהחברה לא בהכרח יוצאת נשכרת מפעולתן”, הוא אכן נדרש לענות על “אז מה כן?”, כפי שהגיבו קוראים רבים, בצדק.
ובכן, בעיניי הפתרון חייב לענות על שתי דרישות יסודיות: הראשונה, למפות בצורה כירורגית ומדויקת עד כמה שניתן את כל הבעיות שנתגלעו והמשגים שנעשו. הגוף שלנו חולה במידה כזו שאם נשאיר אפילו גרורה זעירה של אחד הגידולים, לא בטוח שנצליח להירפא. הדרישה השנייה היא שיוצעו דרכי תיקון פרקטיות שניתן לממש יחסית בהקדם, וזאת כי נדרש פתרון תכוף לאדמה שעדיין רועדת תחת רגלינו.
כדי ששתי מטרות אלה תמומשנה אנו חייבים שיתוף פעולה של אלה שאחראים למצב הנוכחי או מעורבים בו. אם בוועדות חקירה המעין פליליות, כל עד מסתיר כל מה שעלול להוכיח את אשמתו ואחריותו, כאן נצרכת פעולה הפוכה. כל מעורב חייב לפרוס את כל הידע והתובנות שאגר, גם על אחרים אבל בעיקר על עצמו: במה שגה, ומה באמת קרה לשיטתו גם באשמתו. זה יקרה רק כשענן הסנקציה יוסר מעל ראש העדים. אחרת נקבל הרבה "לא זוכר" ו"לא יודע" והכל יעידו שטעותם היחידה הייתה שבזמן אמת לא צעקו בקול חזק יותר את צדקתם, שהייתה עשויה למנוע את האסון. בנוסף, ההנחה היא שאנשים אלה גם יודעים טוב מאחרים מה ניתן לעשות באופן מיידי כדי שלא נחזור חלילה על אותן טעויות.
חברי הוועדות - שבראשן שופט מבית המשפט העליון או נשיא מחוזי - יורכבו ממומחים לממשל ולביטחון שיוסמכו להעניק חסינות מפני סנקציה עתידית לכל מי שיחשוף את כל האמת הידועה לו לגבי האסון
מכאן הצעתי להקים "ועדות אמת ותיקון" שתקבלנה את הסמכות לטפל באסון 7 באוקטובר. חברי הוועדות - שבראשן שופט מבית המשפט העליון או נשיא מחוזי - יורכבו ממומחים לממשל ולביטחון שיוסמכו להעניק חסינות מפני סנקציה עתידית לכל מי שיחשוף את כל האמת הידועה לו לגבי האסון. לוועדות יהיה מערך חוקרים שיוודא את אמיתות העדויות ויסייע לחברי הוועדה לעשות אינטגרציה של כלל העדויות לאמת מצרפית אחת. במקביל יהיה מערך מומחים שיוכל להפוך את ההצעות לתיקון שמעלים העדים לתורות פעולה שימומשו בהקדם.
בדומה לוועדות האמת והפיוס שפעלו בדרום־אפריקה לאחר סיום האפרטהייד (ושעליהן מבוססת ההצעה), לפני הוועדות יוכל להופיע כל מי שסבור שהוא יכול לתרום לנושא (לאחר שחוקרי הוועדה יוודאו שמדובר באדם רציני). דמיון נוסף הוא שאם הוועדה תתרשם שהעד לא חשף את כל האמת שידועה לו, היא תימנע מלתת לו חסינות ותעביר המלצה לפתיחת הליכים אחרים נגדו. אגב, גם אם הוועדה תתרשם שהעד חשף את כל האמת שידועה לו, היא עשויה לקבוע שהחסינות שתוענק לו תותנה בהרחקה מהחיים הציבוריים לפרק הזמן שייקבע.
בשונה מהפתרון הדרום־אפריקאי, ההגעה לדיוני ועדות האמת והתיקון לא תהיה רק וולונטרית אלא ניתן יהיה להוציא זימונים מחייבים למי שהוועדה תסבור שהוא קשור לנושא. שוני נוסף הוא שהדיונים לא ייפתחו לציבור וייוותרו חשאיים, בשל סוגיות הביטחון הלאומי שכרוכות בהן. לשיטתי, זה בתמצית פתרון טוב הרבה יותר להתמודדות עם מה שנגלה לעינינו באותו בוקר מקולל, כשהתעוררנו המומים לתוך תהו ובהו ומכל עבר היה רק חושך על פני תהום.
