זה יהיה הפעם חודש צום רמדאן (בערבית - שהר סאום רמדאן) שונה ואחר מקודמיו. בארבע מדינות ערביות בולטות - מצרים, ירדן, לבנון, סוריה – שורר הפעם עוני מטלטל, חסר תקדים. העולם הערבי לא זוכר מחסור גדול כל כך, וכיסים ריקים, כמו העוני שתפס את ארבע המדינות בשנתיים האחרונות, והעוני רק מחמיר והולך.
מטוסי הסיוע עצרו את הנחיתות בביירות, דמשק עמאן וקהיר. תשומת הלב והעיניים, ממוקדות בעזה, המטוסים מכוונים את הנחתות הציוד - מנות מזון, בקבוקי שתייה, תרופות שמיכות ובגדים לשלושה מוקדים ברצועה: הצפון, המרכז והדרום שבו מרוכזת מרבית האוכלוסייה. רק בודדים, פחות מאלף, קיבלו היתרי יציאה, ושילמו עליהם אלפי דולרים.
ישראל שותפה רחוקה לכל מהלך - בלי אישור ישראלי גם בני המזל לא היו מצליחים לצאת מהרצועה, הנחתת החבילות לא הייתה יוצאת אל הפועל. ועכשיו, הנמל הצף, פטנט (לא חדש) אמריקאי שתכליתו להציף את עזה בארוחות רמדאן, והנסיכויות העשירות במפרץ נערכות להפתיע, ולשגר גם מתנות ובגדים חדשים לילדים של עזה.
חודש צום רמדאן, אחת מחמש מצוות היסוד של דת האיסלאם, לצד התפילה, אמירת העדות, (אין אללה מבלעדי האל ומוחמד הוא הנביא), מתן צדקה לנזקקים והעלייה לרגל למקומות הקדושים למוסלמים בסעודיה, - חודש הצום ידוע כאירוע משפחתי שמח. בדרך כלל, אוכלים בלילה כמויות כפולות של מזון וכמויות מיוחדות של "ללאוויאת" ממתקי רמדאן. זה החג שבו רוכשים מתנות ופרחים, והמשפחה המורחבת מתכנסת משש בערב לארוחה וצופה ביחד ב"סדרות רמדאן" בערוצי הטלוויזיה של כל מדינות העולם הערבי.
השנה ליקטנו מבחר עצום: 200 סדרות לפחות, משלושים חברות הפקה, כשהמצריות והטורקיות מובילות. אלא שהפעם לא זיהינו, בסרטונים המקדמים, סדרה מרתקת במיוחד. הפעם התמקדו, בגלל גרעון תקציבי, בקומדיות מטופשות, סדרות היסטוריות משעממות, והסדרות החברתיות, על נשים בעיקר, שעשויות לעניין כשייחשפו על המסך הקטן.
אין ספק שהסדרה הבולטת שעשויה לרתק גם את הצופים הישראלים תהיה "מליחה", ב־15 פרקיה. עלילת הדרמה של נערה שמהגרת מרצועת עזה ללוב, בגלל האינתיפאדה הראשונה, מתגוררת בטריפולי מספר שנים עד שפורצת המהפכה האלימה נגד קדאפי, והמשפחה מחליטה לחזור. את ההמשך לא נספר, אבל נאמר שזאת נראית כסדרת האיכות היחידה שתמשוך אליה סקרנים ישראלים גם אם ייאלצו לנחש את המסר הערבי הלא מסובך.
בעזה, כאילו אין צום רמדאן השנה. אני מוכנה להמר, שערוצי הטלוויזיה יביאו את ברכת סינוואר - אם יצליח להקליט ממקום מחבואו
בעזה, כאילו אין צום רמדאן השנה. אני מוכנה להמר, שערוצי הטלוויזיה יביאו את ברכת סינוואר - אם יצליח להקליט ממקום מחבואו. התושבים שמרוכזים באוהלי ניילון ליד רצועת חוף הים פטורים ממצוות הצום בגלל המלחמה עם "הכופרים" הישראלים. אבל המקרים שבהם נראים תינוקות וילדים רזים, מותשים מרעב, עיניהם מאיימות לצאת מהחורים, מדברים בעד עצמם.
ישראל חייבת להיערך לקראת האפשרות שיתקיים מנהג ה"איעתיקאף" ‑ השהייה הארוכה בתוך המסגד במשך ימים ארוכים מדי. בתום השהייה נדבק המתפלל בפרץ דתי שעלול להתפתח ליציאה לקרב או לעימותים אלימים נגד אזרחים וכוחות צבא ישראליים. המשטרה וכוחות הביטחון חייבים לגלות ערנות מיוחדת, ורגישות, בחודש הרמדאן. לפתוח את דלתות מסגד אל־אקצא, ולעקוב בזכוכית מגדלת אחר כל תרחיש.
