המכון הישראלי לדמוקרטיה פירסם אתמול את מהדורת פברואר 2024 של "מדד הקול הישראלי", שעוסק בסוגיות שונות. כיוון שהחודש שעבר עמד בסימן הכעס בחלקים נרחבים של הציבור הכללי על "חוק הגיוס", שיכביד את הנטל על המשרתים והמשרתות, אך טבעי שאחת השאלות בסקר הוקדשה לנושא הפטור המוענק לגברים במגזר החרדי. לפי המדגם, שבוצע בסוף פברואר, כלומר בסמוך מאוד להכרזתו של שר הביטחון שלפיה לא יביא להצבעה חוק שלא יהיה מקובל גם על סיעת המחנה הממלכתי - מה שיצר איום על יציבות הממשלה. כלומר, לא רק חמישה חודשי מלחמה כבר מגולמים בתשובות לסקר, אלא גם החשש מאובדן הממשלה הטובה והנדיבה ביותר עבור המפלגות החרדיות, שמייצגות במובהק את הציבור החרדי.
התוצאות, שלפיהן כ־70 אחוז מהמשיבים החרדים לא רואים סיבה לשנות את הפטור הניתן להם, מעידות כי דבריו החריפים של הרב הראשי הספרדי, כמו גם מאמר המערכת התגרני בעיתון "יתד נאמן" בשבוע שעבר, לא הגיחו פתאום, יש מאין. אין זה מקרה של "נתק" בין הנהגה "גלותית" ו"עסקנית" לבין אוכלוסייה שעוברת "תהליכי עומק" ו"ישראליזציה".
בכלל, אירועי הימים הללו מעידים עד כמה אותן הכרזות על "תהליכי עומק" ו"ישראליזציה", שנפוצו בתקשורת ולא רק על ידי דוברים ודוברות מהמגזר החרדי, היו יותר משאלת לב במקרה הטוב ומניפולציה פוליטית במקרה הרע, במטרה להלבין את הברית שעליה שלטון הליכוד נשען בכבדות. כמה לייקים, מאמרים ופרשנויות חילצו התמונות של השר יעקב ליצמן מניח זר מטקסי ערב יום הזיכרון, שלא לדבר על צילומי היח"צ של כמה משפיענים במדים. אבל ברגע האמת, כשצה"ל צועק הצילו, מסבירים לו שוב שהמאמצים שלו משניים לעומת לימוד התורה, אז שיעמוד בתור.
לכן מותר לשאול, האם בכל הנוגע לשירות בצה"ל יש בכלל הצדקה לדבר על "תהליכי עומק". העובדות הן שהנתונים של הסקר הנ"ל כמעט זהים לנתונים של סקר שפורסם בדצמבר על ידי המכון למדיניות העם היהודי. כל מה שאירע בין לבין - לרבות נפילתם של חללים רבים בשדה הקרב, וגם הדיון הנוקב על הפניית המשאבים התקציביים בעקבות המלחמה - לא שינה דבר. אלא אם, כמובן, "תהליכי העומק" כל כך עמוקים, שהם לא משתקפים בשום מדד סביר: לא בנתוני הגיוס, לא ברטוריקה של ההנהגה הרוחנית (ובטח שלא בהנהגה הפוליטית, שם אפילו מכתב מסכן של השר משה ארבל נתקל בתגובות עוינות), לא בתקשורת המגזרית ובסוף גם לא בסקרי דעת הקהל. אולי ב"תהליכי עומק" הכוונה היא שהם טמונים עמוק באדמה.
למעשה, התהליך שכן מתרחש בימים אלה הוא בכלל בציונות הדתית (המגזר, לא המפלגה החרד"לית, והפער בין השניים רק מתחדד). נדמה כי המלחמה גורמת לכך שיותר ויותר קולות שם סיימו עם המבוכה כלפי החרדים ועברו למתקפה
למעשה, התהליך שכן מתרחש בימים אלה הוא בכלל בציונות הדתית (המגזר, לא המפלגה החרד"לית, והפער בין השניים רק מתחדד). נדמה כי המלחמה גורמת לכך שיותר ויותר קולות שם סיימו עם המבוכה כלפי החרדים ועברו למתקפה, כולל שימוש בניסוחים שלא היו מביישים לא את טומי לפיד ז"ל ולא את בנו יבדל"א. אבל ברגע האמת, האם זה יספיק כדי לכונן שוב קואליציה שתהיה יותר ציונית־מרכזית מאשר ימנית־דתית? ההיסטוריה הקרובה מראה שכל בחירה בניסיון נועז לממש צורך אמיתי (הגברת השוויון) על פני נוחות פוליטית (ממשלה הומוגנית) נועד לחיים קצרים, מרים ואומללים. אשרי המאמין שהפעם זה יהיה אחרת.
