ההחלטה של הרמטכ״ל הרצי הלוי להורות לאלוף פיקוד הדרום ירון פינקלמן לרשום הערה פיקודית לתא״ל ברק חירם, מפקד אוגדה 99, מחדדת את השאלה שאי־אפשר להתחמק ממנה ‑ העיתוי הנכון שבו הרמטכ״ל ואותם אלופים שחלקם במחדל המלחמה ברור וידוע צריכים לסיים את תפקידם.
מדובר בנושא מורכב ורגיש וכמובן גם בעל השלכות פוליטיות מובהקות. שכן, אם יממשו המפקדים הבכירים בצה"ל את האחריות הרובצת לפתחם, כיצד ינהגו בכירי הדרג המדיני, שר הביטחון וראש הממשלה ששאלת האחריות נוגעת כמובן גם אליהם.
נתחיל בתא"ל חירם, הקצין שהודה כי הוא זה שהורה על ירי פגז טנק על הבית שבו התבצרו מחבלי חמאס עם בני ערובה בקיבוץ בארי ב־7 באוקטובר, וקיבל הערה פיקודית בעקבות פיצוץ אוניברסיטה בעזה לפני חודשיים. תא"ל חירם הורה לפוצץ את אוניברסיטת אל־אסראא שבאזור העיר עזה, כי לפי הממצאים היו במתחם מחבלים ופירי מנהרות. ההערה ניתנה לו מכיוון שהחליט על כך על דעת עצמו ולא העביר זאת בצינורות המקובלים - כלומר לא דיווח על כך תחילה לאלוף הפיקוד.
ההחלטה על ההערה הפיקודית לחירם עוררה כעס רב בצבא. תא״ל חירם נחשב לא רק לקצין קרבי מצטיין ומוערך שאיבד עין במלחמת לבנון השנייה, אלא גם כאדם אהוב מאוד
בלחימה ברצועה יש הוראות ברורות הקובעות מי מאשר פיצוץ והקרסת מבנים כמו סמלי שלטון, מרפאות ומוסדות אחרים. ההחלטה על ההערה הפיקודית לחירם עוררה כעס רב בצבא. תא״ל חירם נחשב לא רק לקצין קרבי מצטיין ומוערך שאיבד עין במלחמת לבנון השנייה, אלא גם כאדם אהוב מאוד. הוא מערכתי, אינו מתעמת עם מפקדיו ונחשב אומנם לסוס דוהר, אבל לא לפרא אדם.
כשכתבנו כאן לאחרונה שהרמטכ״ל בוחן לבטל את מינויו לתפקיד מפקד אוגדת עזה, בעקבות תחקיר התקרית בקיבוץ בארי שבה היה מעורב, טענו גורמים במטכ"ל כי תא"ל חירם מוכן לגלות גמישות והוא מוכן לשקול מעבר לטובת תפקיד מטה. אולם כעת מתברר כי קצינים ששוחחו עימו לאחרונה אמרו כי תא"ל חירם רוצה לפקד על אוגדת עזה והוא אינו מעוניין לשרת בתפקיד מטה.
הסיפור היותר גדול הוא המטה הכללי שאחראי למחדל החמור ביותר מאז קום המדינה. בינתיים, יותר מחמישה חודשים מפרוץ המלחמה, כולם יושבים על הכיסא שלהם ואיש אינו מתפטר. מאיזה תוקף מוסרי הם יכולים בכלל לרשום הערה למפקד והלוחם תא״ל חירם שנלחם וסיכן את חייו כדי לתקן את המחדלים שלהם, ושכל חטאו הוא שלא עידכן את האלוף לפני פיצוץ האוניברסיטה? איך הוא משלם מחיר לפני חצי מטכ"ל שצריך להתפטר?
זה נכון גם כמובן למינוים שהצבא חידש בשבוע שעבר. נניח שבינתיים לא בוחרים קצינים שמעורבים במחדלים מובהקים, אבל האם ייתכן, למשל, שראש אגף המודיעין האלוף אהרון חליוה והתא"לים שמתחתיו ימנו קצינים בדרגת סא"ל ואל"ם ויעצבו את אגף המודיעין בצלמם כך שלמחליפים שלהם לא תהיה באמת אפשרות לשנות את פני האגף בשנים הבאות? היכן מציבים את הגבול וקובעים את העיתוי לעזיבת הקצינים האחראים למחדל.
ואם כבר במודיעין עסקינן, הרי שאכן מדובר בסוגיה מורכבת. להחזיר לתפקיד את אחד הלשעברים זה צעד שאינו מתקבל על הדעת. כולם נגועים ‑ החל מתמיר הימן, דרך הרצי הלוי ולפניו אביב כוכבי. להקפיץ תא״ל מתוך האגף גם לא בא בחשבון כי כולם כשלו. להביא מבחוץ אלוף הרי שייקח זמן רב להכשירו ונדרשת לכך לפחות כחצי שנה למי שאינו מגיע עם הרקע המתאים.
ולפעמים יש גם תשובות ואפשרויות אחרות. למשל, קצין המודיעין של פיקוד דרום, אל"ם א', שדי ברור שכשל ערב המלחמה. מנגד, כל הסובבים אותו אומרים שהוא מתפקד מצוין ושאם יש קצין מודיעין שמכיר הכי טוב את חמאס בעזה ‑ הרי שמדובר בו. הדחתו תגרום לנזק ממשי טוענים רבים. האם נכון לוותר עליו כעת?
לעומתו, יש קצינים אחרים שניכר כי תפקודם נפגע משמעותית. מדוע הם לא מוחלפים? ואגב, אם ידרשו להחליף אותם הם יכולים להגיד בצדק למפקדיהם – קודם תתפטרו אתם בשל חלקכם לפני שאתם מדיחים אותנו. ברקע כל זה נכנסו כמובן הפוליטיקאים. תחילה השר בן גביר שכתב לשר הביטחון שיש לבטל את ההערה הפיקודית לתא״ל חירם. בהמשך פורסם כי ראש הממשלה נתניהו ראיין את תא"ל חירם לתפקיד המזכיר הצבאי, ובוחן מועמדותם של שלושה קצינים נוספים תא״ל רומן גופמן תא״ל דדו בר כליפה והאלוף דוד זיני. את כל הרביעייה צריך הצבא בתפקידי לחימה ולא כמזכיר צבאי. את נתניהו זה משרת כי הוא סימן שהוא חפץ ביקרם של ארבעה קצינים מצטיינים קרביים.
חשוב לציין ולהדגיש, מינוי מזכיר צבאי אינו כלי אלקטורלי. ראוי שנתניהו ימצא דרך אחרת לרצות את הבייס: לנצח במלחמה, למשל.
