בשבת 7 באוקטובר נשברו כל הכלים אצלנו. היה זה ליקוי מאורות. המציאות הזו, שפרטיה הולכים ומתבררים, מובילה למסקנה חד־משמעית: למדינה שלנו לא היה צבא, לא היה לה מודיעין ולא היו קברניטים.
נתניהו למד מהתקשורת על החורבן שהתחולל בעוטף עזה, בשעה שאלפי רוצחים פשטו על היישובים. חומת המגן שעלתה מיליארדי שקלים ונועדה למנוע מעבר מעזה התגלתה כבדיחה גרועה. הקצינים הבכירים עזבו במהירות את המלונות שבהם נפשו בחג, ותושבי העוטף חיפשו מסתור מההתנפלות של חמאס. אם זה לא מספיק, אתמול גילינו שקצין המודיעין של פיקוד דרום ניצל את ימי המלחמה שהגיעו לאחר מכן לטובת יחסים אסורים עם קצינה שהייתה תחת פיקודו. במדינה אחרת היו מכנים את התמונה הזו דקדנציה.
מופתעים, מבוישים ונחושים מיהרו מפקדי הצבא לאזור המלחמה, וחירפו את נפשם בלי שום היסוס או שיקול זר. כך עשה גם תת־אלוף דן גולדפוס. ביום רביעי שמענו אותו מדבר, בלי חשבון, ביושר - ומטיח את האשמותיו בעיקר בפוליטיקאים ששלחו אותו למלחמה שאין לה תכלית, אין לה נקודת יציאה ואין לה מתווה ליום שאחרי.
הנאום של תת-אעלוף גולדפוס
(צילום: הרצל יוסף)
וגולדפוס צודק. הוא ראוי לכל שבח על הנכונות שלו להתייצב מול המצלמות, בידיעה שזה עלול לעלות לו במחיר אישי יקר. הוא איש אמת, לא רק מצביא מהולל אלא גם אדם ראוי. והוא פשוט אמר את מה שרבים אצלנו חושבים: שההישארות בעזה תטביע אותנו שם לנצח. וההבדל בינו לבינינו הוא שהוא לא יושב ביציע ומציע הצעות, כפי שעושים כל מיני לשעברים שעוברים מפאנל לפאנל ושוכחים לספר על האחריות שלהם לפאשלות. מגובה הלחימה בחאן־יונס, הוא אומר לפוליטיקאים שהגיעה השעה להפסיק לחרטט על ניצחון מוחלט.
אז מה אתם כועסים עליו? מה הוא בסך הכל אמר? "אנחנו לא בורחים מאש, לא נברח מאחריות, אתם חייבים להיות ראויים לנו". זו אמירה שראויה לשינון
אז מה אתם כועסים עליו? מה הוא בסך הכל אמר? "אנחנו לא בורחים מאש, לא נברח מאחריות, אתם חייבים להיות ראויים לנו". זו אמירה שראויה לשינון, ולכן נדהמתי אתמול מהתגובות ששמעתי ברחובות תל־אביב, שחלקן הגדול כללו ביקורת על עצם זכותו להתבטא. אבל העם עם גולדפוס, על מלא, והדברים צריכים להיאמר: אנחנו מוקירים את גבורתך, ואתה מציל אותנו אחרי התבוסה שהפוליטיקאים מנחילים לנו מאז 7 באוקטובר, בהיעדר קבלת החלטות.
אני מציע גם לא להתנפל על תת־אלוף גולדפוס בשל ביקורתו על קובעי המדיניות. באמריקה היו לפחות שני מקרים של גנרלים שהתנגחו עם קברניטים, כשהמוכר מביניהם הוא גדול המצביאים של הצבא האמריקאי דאגלס מקארתור. מקארתור הודח על ידי הנשיא טרומן ב־1951, משום שחלק על היקפי המלחמה הנדרשים בדרום־קוריאה, וכתב את המשפט האלמותי: "במלחמה, אין תחליף לניצחון". בנוסף אליו, הגנרל סטנלי מקריסטל, שנשלח ב־2009 לפקד על צבא ארצות־הברית באפגניסטן, אמר על הנשיא דאז אובמה שהוא "חלשלוש, מבוהל ולא מוכן" - וההתבטאויות הללו גרמו להדחתו. אבל תת־אלוף גולדפוס לא אמר את מה שהוא באמת חושב על הפוליטיקאים - הוא רק הוא האיר להם במראה את המציאות העלובה והמעוותת שאליה הכניסו אותנו.
ובכל זאת, תת־אלוף גולדפוס, הרשה לי בכל זאת לשאול אותך: למה התכוונת כשדיברת על ה"ביחד"? מהו ה"ביחד" הזה, שאפשרי רק בשדה הקרב? כי את מגוון העמדות והדעות בישראל לא ניתן לארוז תחת מילה מכובסת לעייפה כזו - לפוליטיקאים אמורות להיות דעות שונות, זה בסדר. הבעיה היא שהם לא מסוגלים לאמץ עמדה משותפת בשום סוגיה שקשורה ליום שאחרי.
אמו של תת־אלוף גולדפוס צוטטה אתמול באומרה שהיא גאה בבנה. אכן, הוא ראוי להערכה עמוקה. הוא התייצב מול הפוליטיקאים, חמוש במדיו המאובקים, ותבע מהם לעשות מעשה כדי שיהיו ראויים ללוחמים. עכשיו נראה אותם.
