1. אחרי חודשים ארוכים של מלחמה, נטל גדעון סער דימוי מעולם הכדורגל כששאל בישיבת הקבינט הביטחוני בסוף השבוע את נתניהו: "כמה אפשר עוד לכדרר במרכז הרחבה ברצועה, ולא להבקיע שער?" למעשה, הוא איתגר את נתניהו - שלשכתו מוציאה הודעות על אישור תוכניות לצבא לתקוף ברפיח, אבל שום דבר לא קורה.
בינתיים, מתרבים הסימנים לכך שהמבצע לחיסולו של מרואן עיסא - סגנו של מוחמד דף, ראש הזרוע הצבאית של החמאס - הצליח. ההצלחה הזו, על פי הגורמים המוסמכים ביותר, מניעה את המשא ומתן לשחרור החטופים. "הם בהלם", אמר בכיר במערכת הביטחון. בצד הישראלי מודעים למחירים הכבדים שנשלם בעסקה, וקיימת הבנה שעבור החטופים חייבים לשלם בכמעט כל הרוצחים שעל ידיהם דם של ישראלים.
2. "האהבה", נוהג לומר לי עמיתי נחום ברנע, "לא אמורה לעמוד בדרך למחויבות שלנו לומר את האמת גם על מי שקרובים לנו". חשבתי על העצה הזו נוכח ההחלטה של ידידי הקרוב סער להיפרד מבני גנץ, ועל רקע ההערכות שסנטו בו שהוא בדרך חזרה לזרועותיו של נתניהו. אז ככה: אין לי ספק שסער לא מתכוון לחבור לנתניהו. הוא לא שוכח שנתניהו וחבורתו הציעו לו לכהן כראש ממשלה ב־2021, וכאשר סירב הם הפעילו נגדו מכונת רעל מטורפת מלווה בהאשמות חסרות בסיס. נתניהו, לפי סער, חייב לעוף. הנקמה שלו בוא תבוא, ותוגש קרה כקרח.
3. שבעה פסלוני אוסקר גרף הסרט "אופנהיימר" על אבי פצצת הגרעין רוברט אופנהיימר. נדמה שזו הזדמנות להעלות תהיות - או חרדות - על ההשלכות של הנשק האימתני הזה על כולנו.
לאחרונה קראתי מאמר על נגן בתזמורת, שהוצב בשעתו באזור הניסויים הגרעיניים בלוס־אלמוס. שנים אחדות לאחר הניסויים הוא וכמה מחבריו לקו בסרטן. הרשויות עשו מאמץ עליון לשמור בסוד את דבר מחלתם, והכחישו כל קשר לניסויים, אבל בסופו של דבר משפחותיהם קיבלו פיצויים. גם אצלנו התוודענו לפני שנים על תביעה של עובדי הכור בדימונה, שחלו בסרטן. אולי הגיע השעה לחשוף מידע על המתרחש שם, לבדוק מהן הדרכים למנוע פגיעה כתוצאה מאסונות סביבתיים, ובעיקר לשאול אם כל מה שקורה שם על פי פרסומים זרים אכן שווה את זה.
4. לרגל הרמדאן, חזרתי ועיינתי במקורות הג'יהאד - החובה על המוסלמים על פי דתם לנהל מלחמת שמד נגד מי שאינו מוסלמי. העולם, על פי האיסלאם, מתחלק לאזורים הכפופים למרות האיסלאם ולאזורים שעדיין לא הוכנעו. לא ייתכן קיום של שלום בין אזור המלחמה לבין אותו חלק של העולם שתחת שלטון האיסלאם. רק "הודנה" - כלומר שביתת נשק זמנית. זו התורה על רגל אחת, וזו הסביבה שבה אנו חיים.
שמעון שיפרצילום: אלכס קולומויסקי5. למלחמה בעזה אין תאריך תפוגה. מה שנשאר לנו הוא להתנחם בשיר של משינה, "אז למה לי פוליטיקה עכשיו", שיכול ללוות את ההתקוטטיות של הפוליטיקאים שלא מוכנים להציע מתווה ליציאה מהכאוס ביום שאחרי. "אלפי שכירים של חרב מתכנסים בתוך מסגד הם מדברים עליי אך לא איתי", שר יובל בנאי, "שיקרתי כשאמרתי שהכל כל כך נפלא, שכירים של חרב מתכנסים בתוך האפלה.... אנחנו עם סגולה, אנחנו עם סגולה".
האם אנחנו עדיין מאמינים במסקנה הזו, או שמא האמונה נסדקה? ומי יתקן את מה שנשבר?
פורסם לראשונה: 00:00, 17.03.24
