בעיצומו של החודש השישי למלחמה, נוצרו ברצועת עזה שלוש מציאויות המתקיימות בערבוביה: אזורים מצומצמים שעליהם חולשת ישראל באופן מלא ובקביעות, בעיקר השטח החוצה את הרצועה לשניים ומרחב הגבול; אזורים שבהם חמאס עדיין דומיננטי, בעיקר בדרום הרצועה; וכן "אזורי דמדומים" בצביון סמלי שצה"ל אמנם פעל בהם אך פינה אותם, ולפיכך נוצרו "כיסי שליטה" של חמאס, לצד כנופיות מקומיות וחמולות חמושות - בעיקר בעיר עזה.
זהו מצב שאינו מאפשר כינון "סדר חדש". הכאוס בתוך הרצועה גדל בהדרגה ועימו גם המצוקה האזרחית, ואלה ממקדים את עיקר תשומת הלב הבינלאומית, ומלווים בהעלאת סימני שאלה גוברים לגבי יכולתה של ישראל לברוא מציאות חדשה בעזה ולספק מענה לצורכי האוכלוסייה. זהו הרקע לקידום מבצעי הענק של הצנחת הסיוע האזרחי ובניית המזח המבטאים ספקות גוברים כלפי ישראל.
המבוכה מביאה לניצני התפכחות בישראל: נטישת תזות שהועלו לגבי סוג הסדר וזהות הכתובת השלטונית "ביום שאחרי", הגם שאותו היום טרם נראה באופק נוכח המשך אחיזת חמאס באזורים ובקרב קהלים לא מעטים בעזה. גולת הכותרת של אותה ההתפכחות הייתה פגישת ראש המל"ל, צחי הנגבי, עם ראש המודיעין הכללי הפלסטיני, מאג'ד פרג', אחד האישים החזקים ברשות, שבה לפי המדווח, נדונה אפשרות שאנשי המנגנון יהיו אחראים לקבלת ולחלוקת הסיוע האזרחי בעזה ואף להשלטת הסדר הציבורי בחלק מהרצועה. לכך התווסף ריב בין שר הביטחון לשרי הליכוד ביום שישי האחרון, כאשר הראשון הציע לקדם שיח עם גורמי פת"ח מקומיים בעזה, והותקף בטענה כי הוא חותר למעשה לשלב את הרשות בתוכניות היום שאחרי.
ההתפכחות מתרחשת בין היתר נוכח דעיכת רעיון שלטון החמולות שניסתה ישראל לקדם בעזה באחרונה. ראשי החמולות סירבו בפומבי לשיתוף פעולה עם ישראל, בין היתר, בעקבות איומים חריפים מצד חמאס, ונוכח העובדה שישראל לא נוכחת בשטח בקביעות, באופן שיכול לנסוך בהם ביטחון. עוד טרם אותה הדחייה, נדרש היה לתהות על תוחלת שילוב הזרועות עם גורמים מפוקפקים שנראה כשכפול של הניסיון ההיסטורי המר של השת"פ עם הפלנגות בלבנון.
באותו ההקשר נדרש להעלות סימני שאלה על רעיונות אחרים המועלים בחודשים האחרונים, ובראשם: פריסת כוחות ערביים או בינ"ל שיעשו עבור ישראל את "העבודה השחורה" (לא ניכרת מוטיבציה של גורם כלשהו בעולם בנושא), או הישענות על אנשי עסקים וגורמי פת"ח עזתיים שלא מזוהים עם הרשות ויוכלו לשמש חלופה שלטונית אפקטיבית.
ישראל ניצבת בפני חלופות רעות ויהיה עליה לבחור את הגרועה פחות. היא אמנם תהיה רוויה בבעיות, אך עדיין עדיפה על סיסמאות בדבר מערכה נעדרת ממד זמן שבסופה ניצחון ודאי
עבר מספיק זמן כדי שישראל תיישיר מבט למראה ותבין מה ישים ומה לא בהקשר לעזה. ראשית, חשוב להפנים שלא ניתן לברוא סדר חדש או לקעקע את היכולות הצבאיות והממשליות של חמאס בלי לשלוט בפועל על כל שטח הרצועה. שנית, חיוני אמנם לבחון מעורבות של הרשות בעזה, אך להכיר כי לאחרונה, הסובלת מדימוי ציבורי ירוד, אין כיום יכולות לאכוף מרות על האזור. במקום זאת, מוטב יהיה לסייע לכינון מינהל אזרחי פלסטיני על בסיס כוחות מקומיים, ובראשם הפת"ח, ובזיקה ישירה לרשות, במקביל להמשך אחריות ישראלית במישור הביטחוני, לפחות בשנים הקרובות.
ד"ר מיכאל מילשטייןצילום: יח"צישראל ניצבת בפני חלופות רעות ויהיה עליה לבחור את הגרועה פחות. היא אמנם תהיה רוויה בבעיות, אך עדיין עדיפה על סיסמאות בדבר מערכה נעדרת ממד זמן שבסופה ניצחון ודאי, או אשליות בדבר פרטנרים שישנו את המציאות ואת התודעה של הפלסטינים מהיסוד. אין להתפשר על האינטרסים הלאומיים החיוניים, אך נדרש להיות נכונים למסע היסטורי ארוך ומתיש.
הכותב הוא ראש הפורום ללימודים פלסטיניים במרכז דיין באוניברסיטת ת"א.
פורסם לראשונה: 00:00, 17.03.24
