הממשלה החליטה אתמול פה אחד (פה אחד!) להפוך את אירועי 7 באוקטובר ליום אבל לאומי. בהודעה שפירסמה לשכת ראש הממשלה נאמר, "בכל שנה יצוין יום זיכרון לאומי לציון האסון שפקד את מדינת ישראל".
אולי אני לוקה בהתייחסות רצינית מדי להחלטות הממשלה, אבל קראתי ותהיתי. מה זאת אומרת, האסון "שפקד את מדינת ישראל"? האם התקפת חמאס ב־7 באוקטובר הייתה אסון טבע? צירוף מקרים? ביקור של חייזר? לא! הגיע הזמן שממשלת הפה האחד תפנים את העובדות: האסון לא פקד אותנו - הוא נגרם על ידי שורה של משגים היסטוריים ומחדלים שחלקם מלווים אותנו גם היום. כפי שהאסון לא פקד אותנו, הוא גם לא הלך מאיתנו: הוא עדיין כאן, תחת אותם אחראים שמסרבים לקחת אחריות.
יש כמה משימות שקודמות לתכנון טקסי האבל בשנים הבאות. קודם כל, ניקוי השולחן: החזרת החטופים, החזרת הביטחון לתושבים בדרום ובצפון, כינון מציאות אחרת בעזה ושיקום מעמד ישראל בעולם; שנית, הרחקת האחראים לאסון ממעגל מקבלי ההחלטות. אלה המשימות הדחופות, הקריטיות. הטקסים יכולים לחכות.
חמישה חודשים סירב נתניהו לקבל החלטות בשאלת היום שאחרי. ההתעקשות שלו הפכה את הלחימה של צה"ל בעזה לדשדוש עקר ולאסון הומניטרי, מדיני והסברתי. בצר לו הוא שלף מהבוידם רעיון ישן־נושן
חמישה חודשים סירב נתניהו לקבל החלטות בשאלת היום שאחרי. ההתעקשות שלו הפכה את הלחימה של צה"ל בעזה לדשדוש עקר ולאסון הומניטרי, מדיני והסברתי. בצר לו הוא שלף מהבוידם רעיון ישן־נושן: יש פתרון לעזה - עזה תיעלם ותיוולד מחדש, הפעם בתור סינגפור.
הרעיון נשלף מהבוידם של שמעון פרס, לא אחר. לפני שנים התקיימה בביתו של פרופ' איתמר רבינוביץ' בתל־אביב ארוחת ערב. אורחי הכבוד היו שניים: שמעון פרס ופרופ' ברנרד לואיס, מגדולי המזרחנים בעולם. שניהם כבר לא איתנו. פרס ביקש להרשים את האורחים בסיפור. "באחת הפגישות שלי עם אבו־מאזן", אמר, "אמרתי לו, עזה יכולה להיות סינגפור. אני אשלח לך עותק של הספר שכתב לי קואן יו. אתה תקרא ותיישם".
ברנרד לואיס קם ממקומו וביקש, אם אפשר, לקטוע את פרס בסיפור משלו. אחזור לסיפור. בינתיים כמה משפטי הסבר: סינגפור היא אי סיני בתוך מלזיה המוסלמית, מדינת איים ענקית, ענייה ועוינת. לי קוואן יו הקים אותה ב־1959, הוציא אותה לעצמאות ב־1965 ועמד בראשה עד 1990. הוא נחשב לבן־גוריון הסינגפורי. הוא עיצב את המדינה כדיקטטורה שוחרת טוב, נקייה משחיתות, שוויונית, יציבה, ממושטרת. "פחות חופש, יותר קמח", הייתה הסיסמה שאימץ.
המודל הסינגפורי כל כך סיקרן אותי שנסעתי לשם, מתישהו בשנות ה־90. יותר מכל תחום התרשמתי מההשקעה האדירה שלהם בחינוך חינם לכל; מהמשטר התרשמתי פחות. הבנתי שמה שטוב לסינים לא בהכרח טוב ליהודים או לערבים.
חזרה לסיפור של לואיס. "יום אחד הגיע למשרד שלי באוניברסיטת פרינסטון טלפון מלשכת ראש ממשלת סינגפור", אמר. "לי קוואן יו מבקש לראות אותך בדחיפות. שאלתי מה לי ולסינגפור. הוא יסביר לך כשתגיע, אמרו. כרטיס במחלקה ראשונה בסינגפור איירליינס מחכה לך.
"נסעתי. הביאו אותי מנמל התעופה ישר ללשכה. תסביר לי, ביקש לי קוואן יו, מדוע, למרות שאנחנו נותנים להם אותו חינוך ממש, התלמידים המוסלמים כאן מגיעים להישגים נמוכים יותר מהתלמידים הסינים. אמרתי לו, אני לא מומחה לחינוך, אבל אתן לך כמה הסברים שקשורים לדת ולהיסטוריה המוסלמית. זאת אומרת שאני לא אשם, אמר ראש הממשלה. לא, אתה לא אשם, אמרתי. תודה לך, אמר, והחזיר אותי במחלקה ראשונה לאמריקה.
"עכשיו שמעון, אתה יכול להסביר לנו איך תהפוך את עזה לסינגפור", סיים לואיס.
"אסטרטגיית סינגפור", כך, לפי כתבה מרתקת של רון בן ישי ב"המוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות", קורא נתניהו לתוכנית שלו. עזה החדשה תשכח מישראל: היא תפנה את פניה לים. מקומיים ינהלו אותה, בפיקוח בינלאומי הדוק; ישראל תבדוק כל מה שנכנס וכל מה שיוצא; האמירתים יתנו כסף; המצרים יתנו מעבר. מיודענו מוחמד דחלאן, מקורבו של שליט האמירויות ואויבו של אבו־מאזן, ינהל את השלטון האזרחי.
בדיקה זריזה שלי העלתה שהאמירתים לא מגלים עניין. אף אחד בעולם לא שש לשלוט בעזה, לבד מחמאס, סמוטריץ' ובן גביר. יצחק רבין אמר פעם שהפתרון הטוב ביותר לעזה הוא שתטבע בים. זה לא קרה, וגם סינגפור לא תקרה. לפעמים חלומות לא מתגשמים.
