בשבוע שעבר התקיים בוועדת המשנה לענייני איו"ש, בראשות ח"כ צבי סוכות, דיון בנושא "פעילות של פעילים ביו"ש שמרכז חייהם אינו יו"ש". הכוונה היא לארגונים כאלה ואחרים שהואשמו על ידי ח"כ סוכות בגרירת צה"ל והמתנחלים ל"פרובוקציות שהם יוזמים והם מארגנים, במטרה לצלם ולהפיץ בכל העולם במטרה להפוך את המציאות". יש בצה"ל ובשב"כ מי שיטען שסוכות הוא שהופך את המציאות, אבל נניח לזה כרגע.
בדיון הופיע נציג המשטרה, ניצב־משנה אבישי מועלם, מפקד הימ"ר של מחוז ש"י, והוא הטיל פצצה: כ־50 אחוזים מהתלונות (90 מתוך 191) על "פשיעה לאומנית" באזור דרום הר חברון מאז תחילת המלחמה הם "תלונות שווא", כלומר לא היה אפילו צורך לברר אותן לעומק לאחר בדיקה ראשונית. נצ"מ מועלם טען שגם בבקעת הירדן הנתונים דומים, והתלונן שאנשי "שמאל קיצוני" ו"אנרכיסטים" גורמים לבזבוז זמן, אנרגיה ומשאבים. בסופו של דבר, אמר, מתוך כ־270 תיקים שנפתחו הוגשו רק 16 כתבי אישום. דבריו של מועלם אומצו בחום על ידי סוכות, ראשי התנחלויות וכלי התקשורת המזוהים איתם, אך זכו להתעלמות כמעט גורפת במיינסטרים. סוכות הלין על כך בטוויטר שלו: "אני מספיק זקן לזכור כמה מלל נשפך שם (בתקשורת) על התעסוקה המבצעית ביו"ש, מודעה אנונימית נגד אלוף הפיקוד וכל אפצ'י מימין".
האמת היא שסוכות צודק: הדיון בוועדה בכלל והופעתו של נצ"מ מועלם בפרט היו צריכים לעורר הרבה יותר הדים, שכן הם המחישו עד כמה אכיפת החוק בשטחים היא לא משהו להתפאר בו. ראשית, כמובן שתלונות שווא הן עבירה על החוק ויש לטפל בהן כמו בכל עבירה אחרת. אין לזה שום קשר לכך שהאכיפה המשטרתית בגדה המערבית כלפי יהודים היא כבר שנים בדיחה עצובה, שהקימה עליה במהלך המלחמה את יתר מערכת הביטחון והעומד בראשה: כפי שחשף אלישע בן־קימון ב־ynet בנובמבר, השר יואב גלנט ביקש לקיים שיחת נזיפה עם מפקד מחוז ש"י, אבל מי שמנע זאת היה השר איתמר בן גביר. לא צריך להסביר מדוע.
לא בטוח ש־16 כתבי אישום בלבד מעידים על התנהגות למופת, כמו על רשויות מבוהלות ומפוחדות. הרי גם העובדה שלהב 433 לא מנהלת תיקי שחיתות גדולים לא מעידה שהתופעה נעלמה, אלא שהגוף החוקר מוחלש ומורתע
אבל גם אם לוקחים את הדברים והמספרים של נצ"מ מועלם כפשוטם ובלי שלושה טון מלח – ומחוז ש"י הרוויח כל מיליגרם ביושר עוד לפני הבן גביריזציה שהמשטרה עוברת – מתגלה תמונה מטרידה. קודם כל, אם "תלונות שווא" מהוות מחצית מהתלונות, אזי המחצית השנייה הן אירועים שהתרחשו ונדרש לחקור אותם, כך שאותו זמן, אנרגיה ומשאבים כבר נוצלו. ממש גאווה ישראלית. בנוסף, לא בטוח ש־16 כתבי אישום בלבד מעידים על התנהגות למופת, כמו על רשויות מבוהלות ומפוחדות. הרי גם העובדה שלהב 433 לא מנהלת תיקי שחיתות גדולים לא מעידה שהתופעה נעלמה, אלא שהגוף החוקר מוחלש ומורתע. לכן גם אפשר להרהר, כמה מהחקירות כלל לא מגיעות למחוז ש"י: לפי פרסום ב־ynet מלפני חודש, כוח מג"ב שכפוף לצה"ל מטפל באירועי "חיכוך" בשטח ומעביר עצורים לטיפול השב"כ במקום למחוז. הסיבה, ככל הידוע, היא לא איכות הקפה בתחנות או תור ארוך מדי לשירותים.
אפשר להבין מדוע סוכות ושות' דוחפים את הופעתו של נצ"מ מועלם: סנקציות בינלאומיות זה לא כיף. אבל יש לברך על קריאתו לעסוק יותר במחוז ש"י, ובכלל באזור הדמדומים של הגדה המערבית. לא בטוח שזה יעבוד לטובתו.
