ההשתלחות חסרת התקדים של ראש הממשלה נתניהו בנשיא ארצות־הברית ביידן היא ביטוי קיצוני של כפיות תודה וכישלון אסטרטגי מן המעלה הראשונה. ארצות־הברית היא בעלת הברית האמיתית היחידה של ישראל, וג'ו ביידן הוא הנשיא הידידותי ביותר לישראל מאז ומעולם. אין היגיון אסטרטגי בהשתלחות בו ובמנהיג הרוב הדמוקרטי בסנאט צ'אק שומר, וניתן רק לחשוד שמדובר בפוליטיקה פנימית קטנה שמחליפה אסטרטגיה חיונית לביטחון המדינה ועתידה.
לאורך שנות כהונתו הארוכה כבר יזם נתניהו התנגשות חזיתית עם נשיא אמריקאי - והטעות הזו עלתה לישראל ביוקר. אכן, ראש הממשלה זיהה היטב כבר לפני כרבע מאה את האיום האיראני, ונשבע - בצדק - למגר אותו. אלא שמאז, לפחות ב־12 השנים האחרונות, הוא חזר על שגיאות חמורות במדיניותו, שהותירו את ישראל במצב של חולשה מול האיום האיראני. איראן כיום היא מדינת סף גרעינית, שבכפוף להחלטתה בלבד יכולה לפתח נשק גרעיני בתוך זמן קצר - מה שיפתח בסבירות גבוהה מרוץ חימוש גרעיני שיעניק מטריית הגנה לכל ארגוני הטרור, מחיזבאללה בצפון ועד החות'ים בתימן. שורשיו של מצב זה ביוזמתו של נתניהו ב־2011, שכבר נחשפה, לתקוף צבאית באיראן - ללא תיאום אסטרטגי עם ארצות־הברית ונשיאה דאז ברק אובמה. זאת ועוד, נתניהו השפיל את נשיא אובמה ללא שום סיבה, כשהופיע בקונגרס ונאם נגד הסכם גרעין עם איראן מבלי לתאם איתו. כתוצאה מכך, ארצות־הברית חתמה עם איראן על הסכם זה מאחורי גבה של ישראל - ואף על פי שמדובר היה בהסכם גרוע, ביטולו על ידי הנשיא טראמפ כעבור מספר שנים, בעידודו של נתניהו, הפכה את המצב לגרוע ביותר שניתן להעלות על הדעת. איראן, משוחררת ממגבלות של הסכם כלשהו, החליטה להתקדם במסלול הגרעין הצבאי עד לסף המסוכן הנוכחי.
בשבת הארורה של 7 באוקטובר ארצות־הברית הצילה את ישראל, ואיפשרה לצה"ל לקום על רגליו כארי ולהכות בחמאס מכות נמרצות. אלא שלאחר מכן הגיעה הכרזתו של נתניהו על אסטרטגיית הניצחון המוחלט, שדינה להיכשל ולגרוע מהישגי צה"ל
בשבת הארורה של 7 באוקטובר ארצות־הברית הצילה את ישראל, ואיפשרה לצה"ל לקום על רגליו כארי ולהכות בחמאס מכות נמרצות. אלא שלאחר מכן הגיעה הכרזתו של נתניהו על אסטרטגיית הניצחון המוחלט, שדינה להיכשל ולגרוע מהישגי צה"ל - כיוון שהוא מתעלם מהברית עם ארצות־הברית. וושינגטון מציעה לישראל עסקת חבילה חלומית, שכוללת ציר אסטרטגי שמתבסס על מדינות ערב הגדולות - בראשות סעודיה, מצרים ומדינות הסכם אברהם - שגם משלבת את ישראל בברית צבאית אזורית בהנהגתה. בנוסף, ארצות־הברית מציעה לישראל מתווה לשיקום עזה, במימון נדיב של מדינות המפרץ - כאשר ללא שיקום הרצועה וללא מנהיגות פלסטינית אותנטית, ישראל עלולה להיגרר לכיבוש ישיר של עזה מוכת המצוקה והאסון.
בנוסף לכך, אם ישראל רוצה להחזיר את רבבות תושבי הצפון לבתיהם, לפניה שתי דרכים: עימות כולל עם חיזבאללה, שמחירו האסטרטגי גבוה מאוד ושארצות־הברית לא תסייע לנו בו, או הסדרי ביטחון משופרים על בסיס החלטת מועצת הביטחון משודרגת 1701, שיאפשרו את הרחקת כוח רדואן אל מעבר לליטני. הישגיו של צה"ל בדרום לבנון חשובים מאוד, אבל ללא מעשה מדיני לא יתאפשר אופק לסיום והחזרת התושבים לבתיהם.
מעבר לכך, כניסה לרפיח עלולה לפגוע ביחסים המיוחדים עם ארצות־הברית ועם מצרים, שכן על אף חיוניותה הצבאית היא אינה אפשרית ללא תיאום עם שתיהן. מצרים, כחלוצת השלום, תאפשר לקיים בעתיד יחסים עתירי חשיבות, כולל מבחינה צבאית וכלכלית, עם מדינות ערב המובילות. ארצות־הברית, מנגד, תמשיך להעניק לישראל כיפת פלדה ביטחונית, כלכלית, מדינית ומשפטית - אך אם הבקיעים והעלבונות יימשכו, כיפה זו עלולה להיסדק. הפסוק "עם לבדד ישכון" הוא יפה, אך אינו מתאים למדינה קטנה כמו ישראל, ועצוב שיש מי שלא מבינים זאת.
נתניהו חייב להציב כערך עליון שאין בלתו את החזרת החטופים והחטופות, חיים וחיות. ישראל יכולה לממש את הישגי צה"ל ברצועת עזה ובדרום לבנון לרווחים אסטרטגיים שיחזקו את עתידה ואת ביטחונה הלאומי - אך היצמדות לאסטרטגיית הניצחון המוחלט והיעדר התיאום עם וושיגנטון תפגע בכך. זו העת לתבונה אסטרטגית, על בסיסי הישגינו הצבאיים המרשימים.
