הבעיה הביטחונית הגדולה של מדינת ישראל ברצועת עזה אינה רפיח, אלא מה שלאחר רפיח, או כפי שאומרים בערבית: "מא בעד רפח". במוקדם או במאוחר, אם נתניהו לא יחשוש מתגובת הקהילה הבינלאומית, צה"ל יתחיל בפינוי האוכלוסייה האזרחית מהעיר וסביבותיה, על כל 1.5 מיליון הפלסטינים שמצאו בה מקלט.
לא ברור מתי תתחיל שם הפעולה הצבאית עצמה, כלומר פעולה קרקעית שנועדה לטהר את העיר מנוכחות של גדודי חמאס הסדירים. ייתכן שהכניסה הקרקעית המסיבית תמתין לסוף הרמדאן ורק הפינוי יתחיל כבר החודש, אפשר לשער שהדבר תלוי בתוצאות של המו"מ מול חמאס על עסקה. הפעולה ברפיח היא אחד המקלות הבודדים שיש לישראל לנופף מעל ראשו של חמאס ולכן ייתכן שפיצוץ בשיחות יאיץ את ההכנות לרפיח כמו גם את הפעולה עצמה.
אם פינוי האוכלוסייה יצליח, הכניסה הקרקעית צפויה להיות מסובכת פחות מזו שהייתה בחאן־יונס, שם פעלו הגדודים המובחרים ביותר של חמאס ושם היה מערך ההגנה שלו מעובה במיוחד. ברפיח הסיפור קצת שונה. הגדודים נחשבים למובחרים פחות, האוכלוסייה המקומית ידועה בהשתייכותה החמולתית ופחות הארגונית, חלק מהמשפחות הן בדואיות ואזור הגבול לפחות ידוע לשמצה בשל היותו מוקד לפעילות גורמים פליליים בעיקר מבריחים. כלומר, אפשר לקוות כאן לפעולה צבאית שתיתקל בפחות התנגדות מזו שהייתה בחאן־יונס או שג'אעיה.
ואז תישאל השאלה, מה אז? למעשה ההכרעה הצבאית של חמאס כארגון גרילה סמי צבאי, תסתיים לאחר רפיח. לחמאס כבר לא יהיו גדודים לוחמים להתעמת מול צה"ל. ישראל תמצא רצועת עזה נטולת מטרות ברורות של כיבוש וטיהור, ותעסוק בניהול לחימה מול פעילי טרור שיצוצו מדי פעם וינסו לזנב בכוחות הלוחמים וכל זה מבלי שישראל הצליחה לייצר בשטח אלטרנטיבה של ממש לחמאס.
הנחישות של ראש הממשלה להימנע מדיון אמיתי, מציאותי, ב"יום שאחרי" רפיח, עלולה להכניס את ישראל לצרה מדינית וצבאית, לבוץ שלא ברור איך נצא ממנו
הנחישות של ראש הממשלה להימנע מדיון אמיתי, מציאותי, ב"יום שאחרי" רפיח, עלולה להכניס את ישראל לצרה מדינית וצבאית, לבוץ שלא ברור איך נצא ממנו. במקום לבנות כבר עכשיו חלופה לשלטון חמאס, בצורה של כוחות מטעם הרשות הפלסטינית לצד כוחות שיטור ערביים ובינלאומיים, נתניהו מוביל את ישראל לדרך ללא מוצא, לקיר שנתנגש בו במוקדם או במאוחר. לא יהיה מי שינהל את החשמל, המים, הביוב והרווחה של שני מיליון פלסטינים, ולתוך הוואקום הזה יצעד שוב חמאס או קבוצות חמושות קיצוניות אחרות לצד הרבה סממני כאוס.
זו המציאות שנרשמת כעת בצפון הרצועה, זו המציאות שהחזירה את צה"ל לפעול במתחם בית החולים שיפא בעזה. חמאס חוזר לאותם מקומות שצה"ל יוצא מהם ומפגין משילות באזורים הללו, כוחות השיטור של חמאס פועלים בגזרות האלה ואף מנסים לשלוט בחלוקת הסיוע. כלומר, המטרה של מיטוט שלטון חמאס לא הושגה, בעיקר לנוכח העובדה שישראל לא מנסה אפילו להציב לחמאס אלטרנטיבה.
המטרה בפעולה בשיפא, הייתה לפגוע בכמה בכירים ובהם פאיק אל־מבחוח, בכיר במנגנון ביטחון הפנים של הארגון ואחיו של מחמוד אל־מבחוח שחוסל בתחילת 2010 בדובאי. את פאיק אל־מבחוח פגשתי ב־2007 בכלא הישראלי רגע לפני ששוחרר. לאחר שגופתו של אחיו נמצאה ועוד לא הייתה ודאות שחוסל ובידי מי, פאיק אל־מבחוח יצר עימי קשר וסיפר לי שאחיו כבר עבר כמה ניסיונות חיסול. הוא טען שהתגלו על גופת אחיו סימני אלימות, על אף שבפועל כנראה לא היו כאלה. לאחר חיסול האח הוא קודם במהירות במנגנוני הביטחון של חמאס והיה אחראי מטעם הארגון על הפיקוח על הסיוע בצפון הרצועה. בסופו של דבר, שב"כ וצה"ל הצליחו להגיע גם אליו.
