נתחיל מהסוף: אם יש דבר אחד, יחיד ומיוחד, שצריך לאחד את כולנו, ללא יוצא מן הכלל, זהו סוגיית החטופים. 134 אזרחים, אנשים ונשים, צעירים, ילדים וקשישים, שבויים אי־שם בבירת הטרור העזתית, ומי יודע בכלל איזה גיהינום נוראי עובר עליהם. אז איך קרה שהמצב הרגיש הזה מנוצל שוב ושוב על ידי גורמים שונים לטובת שיח שכולו פילוג וקיטוב? איך קרה שכל יומיים מדינה שלמה נכנסת לסחרור מיותר של בעד ונגד נושא הקשור לחטופים?
האירוע האחרון היה דיווח שלפיו יו"ר ש"ס אריה דרעי התנגד שהמשלחת הישראלית תצא במהלך השבת לקטאר, כי לא מדובר בפיקוח נפש. אפשר לבקר את דרעי על שלל נושאים, אבל דבר אחד בוודאות אי־אפשר לומר עליו: שהוא ינסה לעכב משלחת שתיסע בשבת לקדם את החזרת החטופים. כל מי שמכיר את דרעי יודע שהוא לא מהסס לנסוע בשבת כדי להשתתף בקבינט המלחמה, או כדי להשתתף בפורום חשוב של הצלת חיים. דרעי מעולם לא קידש קנאות בנושא, וכל ניסיון להציג אותו ככזה חוטא לאמת. ועובדה: המשלחת לא יצאה מהארץ מיד בצאת שבת.
אפשר לבקר את דרעי על שלל נושאים, אבל דבר אחד בוודאות אי־אפשר לומר עליו: שהוא ינסה לעכב משלחת שתיסע בשבת לקדם את החזרת החטופים
כל שומר מצוות יודע: שבת מעולם לא הייתה ולא תהיה מחסום שיבלום נסיעה שכל כולה פיקוח נפש. "דרעי, מה יותר פיקוח נפש מהחזרת החטופים?", מיהר לצייץ אויבו הפוליטי של דרעי, איווט ליברמן, וגרף מאות לייקים ותגובות ארסיות נגד דרעי והחרדים. הציוץ הוביל לתגובת־נגד של דרעי, ולצונאמי של תגובות שחרכו את הרשת, חלקן מסיתות, נגד המגזר החרדי. וכל זה, דווקא סביב נושא החטופים, שאמור היה מהרגע הראשון להיות הכי קונצנזוס שיש - מבכירי הקבינט ועד לאחרון האזרחים.
אין מחילה
צריך לומר את זה: כל ניסיון של קופירייטר, קמפיינר, פוליטיקאי, צייצן או אסטרטג לגרור את החטופים לשיח מפלג - אין לו מחילה. איזו מתנה מתוקה יותר אפשר להעניק לאויבינו מאשר הניסיון המר הזה להפוך את מי שחמישה חודשים לא ראו אור יום, ועוברים סבל בל־יתואר, לאובייקט של קיטוב פוליטי־חברתי שקורע את העם לגזרים? שימו לעצמכם כלל: כל מי שדוחף את החטופים לשיח של שיסוי, דעו לכם כי לא טובת החטופים לנגד עיניו.
נכון, הסוגיה הרגישה הזו, והשלכותיה הנוגעות לכל אזרח, היא נושא ששייך לכלל הציבור - ועל כך בהחלט מותר, ראוי ואפילו חובה לדון בכובד ראש, בצניעות ובאחריות רבה, תוך לקיחה בחשבון של מכלול השיקולים. אבל אסור להיגרר לסגירת חשבונות, לפוליטיקה זולה ולמהלומות במגזרים.
בחורף האחרון, בשהותי במתחם קברו של הרבי מלובביץ' בניו־יורק, ניגש אליי אברך ונתן לי כרטיס. היה זה פרק תהילים של אחד החטופים. האברך הזה הסתובב בין האלפים והעניק כרטיס תהילים כזה לכל אדם שפגש. כמו האברך הזה, ישנם מאות רבות של גברים ונשים חרדים שמחלקים פרקי תהילים לזכותם של החטופים.
מנחם כהןזה כמובן קצה־קצהו של גל יוזמות דתיות וחרדיות לזכותם של החטופים, שמוזכרים לתפילה בכל בית כנסת, בכל אירוע תורני, בכל פורום במגזר. ותתפלאו לשמוע, גם בחדרי לידה של יולדות חרדיות.
בואו, בבקשה, נהיה ראויים להם, לחטופים הגיבורים, ונוציא אותם מכל שיח מפלג.
מנחם כהן הוא עורך בתקשורת החרדית
פורסם לראשונה: 00:00, 20.03.24
