אני מאוד מוטרדת מהעובדה שאיתמר בן גביר הוא השר לביטחון לאומי. אני מוטרדת מהשקפת עולמו, משיקול דעתו, מהחלוקה הפרועה של נשקים אישיים, ומודאגת מאוד מכך שראש הממשלה איבד את היכולת לשלוט עליו. אני גם מוטרדת מרוח המפקד, שבהכרח מחלחלת מלמעלה למטה, ומהתלות של צמרת הפיקוד בו, בהיעדר מנגנוני בלמים ואיזונים בארגון. אבל אם מישהו מנכדיי או מנכדותיי היה בוחר להתחפש לשוטר, זה ממש לא היה מדיר שינה מעיניי; לא הייתי חושבת שזה מלמד על אובדן ערכים הורי, או שזה מבטא תמיכה בתרבות כוחנית או לגיטימציה סמויה ל"מיליציות של בן גביר", אם בכלל מדובר בהגדרה מדויקת או באגדה אורבנית.
ואת כל זה אני אומרת נוכח החרפת העימותים בין המפגינים לבין כוחות המשטרה ומג"ב. יצא לי לעמוד ליד מפגינה ששפכה בקבוק מים על שוטר שחסם את הירידה לצומת. היא האשימה אותו בתמיכה בכמה איזמ'ים שלא את כולם הבנתי, ומכיוון שלא הגיב, סיכמה את החינוך מחדש עם מים. הבחור - שיכול היה בקלות להיות הבן שלה - לא הגיב. אני חשבתי שזה נורא, וגם אמרתי את דעתי.
יש מי שתומכים באלימות בהפגנות, כיוון שלטענתם זה מבטיח את תשומת הלב הציבורית. אני מבינה את הטיעון, ועדיין, אם להתבטא בעדינות - אני לא מתלהבת מהכיוון. בניגוד, כנראה, לבון־טון, מבחינתי השוטרים הם לא הפרוקסי של בן גביר. גם כשאני חוטפת מהמכת"זית, או נדחקת למדרכה על ידי הפרשים. (אגב, נשבר לי הלב על הסוסים, אבל זה עניין למאמר אחר).
לפני מספר שבועות הייתי באחד מבסיסי משמר הגבול. על לוח האירועים שהיה תלוי בחמ"ל הופיעה רשימה לא נגמרת של מטלות צפויות לאותו שבוע, וההפגנות היו רק חלק מהן, לצד הפרות סדר בשטחים, סיוע לכוחות הביטחון במשימות מסוימות, אבטחת אירועים, וכן הלאה. הקצין שעימו נפגשנו סיפר שסופי השבוע עמוסים במיוחד; שרובם - נשואים והורים לילדים - לא מצליחים להגיע הביתה ליותר מכמה שעות באמצע השבוע. הוא לא אמר את זה במפורש, אבל בשיחות עם האנשים היה ברור שבניגוד לסטיגמה, שפותרת אולי את הדיסוננס של חלק מהמפגינים ומקילה עליהם, לא כל השוטרים ולוחמי מג"ב מצביעים לעוצמה יהודית, לא כולם פוזלים לראש.
אז יכול להיות שניצב דני לוי, מפקד מחוז חוף במשטרה, לא היה צריך לענות למפגין ששאל אותו מי מקדם אותו ולמי הוא חייב - אבל ברור גם שהשאלה מכוערת ומיותרת. זה בסדר שמפגיני קיסריה עושים את המקסימום כדי למקד תשומת לב במאבק שלהם, רק שזה גם לגמרי בסדר שלוי לא מאפשר להם להדליק מדורות על הכביש. ואגב, אם מדברים על מדורות וחסימות כבישים, נוכח האירועים בשבת האחרונה, אני מרשה לעצמי גם לתהות עד כמה הפקקים בנתיבי איילון מעצימים את התמיכה ברעיון שאותו מנסה המחאה לקדם.
אני רחוקה מלהתפעל מאומץ הלב של מי ששופכים מים על שוטרים, קוראים להם פשיסטים או תוהים למי הם חייבים
וכך, אני רחוקה מלהתפעל מאומץ הלב של מי ששופכים מים על שוטרים, קוראים להם פשיסטים או תוהים למי הם חייבים. אם להיצמד לחוכמת ההמונים, אז, וסליחה על הביטוי: כדאי מאוד לבחור את העץ שלידו משתינים.
