איש לא ציפה שהממשלה הנוכחית תוביל מהלך שיתמודד ברצינות עם אי־השתתפותם של חרדים בשירות בצה"ל - בטח שלא כאשר באותה נשימה היא מכבידה את הנטל על המשרתים הנשלחים לחרף את נפשם - אך למקרא הטיוטה של החלטת הממשלה לקראת הצגתה לבג"ץ, שנחשפה אתמול ב"ידיעות אחרונות", עלה צורך לוודא שאין זו פרודיה לפורים. בשונה מהצעות מחליטים דומות מהעבר, הפעם איש לא טרח לייצר מצג שווא של טיפול רציני, של ניסיון הסדרה, של מלל שמריח ממדיניות ציבורית. זה מסמך רשלני, ספק ציני, ששיאו בשורה המופיעה לקראת סופו: "נתונים כלכליים וההשפעה על משק המדינה: לא רלוונטי".
ובאמת, אם הרחקתם משוק העבודה של 66 אלף גברים (אלה שנמצאים במעמד "תורתו אומנותו") לא רלוונטית למשק, למה לא להאריך את משך ההרחקה? בעצם, למה לא להכפיל את ההרחקה? זה בדיוק מה שמונח בלב ההצעה - העלאת גיל הפטור משירות צבאי, מ־26 היום ל־35.
צריך להסביר כמה אווילי הסעיף החדשני. מאז ומתמיד נדרשים בחורי ישיבות ואברכים להתייצב בלשכת הגיוס אחת לתקופה, להציג פתק חתום מהישיבה שבה הם רשומים ולהחתים עליו את הפקיד במדים על דחיית השירות שלהם ("דיחוי" במילעיל בעגה החרדית). זהו ריטואל מיותר עוד מאז ימי בן־גוריון, שכיום מסתיים כשהאברך מגיע לגיל 26 ואז הצבא כביכול מוותר לו על "שירותיו" המדומים.
אין לריטואל הזה משמעות חיובית לא לצבא ולא למשק, אבל יש לו משמעות עבור מנהלי המוסדות והרבנים, שמממשים כך את כוחם על רבבות גברים שרשומים במוסדותיהם. כעת, תקופת התלות של כל גבר חרדי באותם עסקנים תוכפל ויותר
אין לריטואל הזה משמעות חיובית לא לצבא ולא למשק, אבל יש לו משמעות עבור מנהלי המוסדות והרבנים, שמממשים כך את כוחם על רבבות גברים שרשומים במוסדותיהם. כעת, תקופת התלות של כל גבר חרדי באותם עסקנים תוכפל ויותר - משמונה שנים כיום, ל־17 שנים שלמות. על פי ההצעה שתוצג לבג"ץ, העלאת גיל הפטור נועדה "ליצור תמריץ גדול יותר לשירות צבאי או אזרחי ולצמצם את אי־השוויון בשירות". לכותבי המסמך פתרונים, כיצד בדיוק תוצאה דמיונית שכזאת תתרחש.
אבל זה רק סעיף אחד. בגדול, המסמך החדש כותב בלשון מעורפלת כיצד יונצחו העקרונות הישנים: לא תיפול שערה משערות ראשו של בחור או אברך מליבת הציבור החרדי, לא בבקו"ם ובטח לא בקרב. ייקבעו "יעדי גיוס" שיגדלו משנה לשנה (ההצעה לא נוקבת במספרים או בשיעור הגידול הרצוי), אבל המערכת כבר מתורגלת: אפשר יהיה למלא את היעדים הנוחים במה שנקרא "נוער נושר", מושג שמחביא מאחוריו את הדיל הגזעני הלא־כתוב שבו מזרחים ממשפחות של חוזרים בתשובה ו"מתחזקים" ממלאים את היעדים כדי שבני גילם האשכנזים יוכלו להמשיך ללמוד כרגיל, גם כאלה שלא ממש לומדים. כמה נוח.
בכלל, נדמה שכותבי ההצעה החליטו לקחת כל מה שלא עובד, ולהגדיל אותו, כמו למשל "פתיחת מסלולים חדשים מותאמים לציבור החרדי בצה"ל, לרבות גדוד חדש". איך יוקם גדוד חדש, אם מספר המתגייסים למסגרות הקרביות הקיימות (גדוד נצח יהודה, ושתי פלוגות חרדיות בחטיבות הצנחנים וגבעתי) לא מספיק כדי למלא את השורות? האם לא נכון יותר לשפר את המסגרות החרדיות, ולדאוג שהמתגייסים אליהן באמת חרדים, לפני שמקימים מסגרות חדשות? חידוש אחר נוגע להקמת מסלולים חדשים של שירות אזרחי במשרדי ממשלה, משהו שנשמע כמו פתח גדול לישראבלוף נוסף, שכן מסלולי השירות האזרחי לחרדים נחשבים מאז ומתמיד מסגרות כושלות.
ברור כי הצעת המחליטים לא נועדה להסדיר שום מחלוקת, אלא רק לשכנע את בג"ץ לתת ארכה נוספת לממשלה להמשיך לתמרן תמרונים פוליטיים. אין בה לוחות זמנים ליישום, לא מוצג שום מנגנון שיפקח על היישום, ומעל הכל - אין סנקציות, בטח לא פליליות. ההצעה רק מציינת כי בהתאם לאופן היישום של התוכנית, יופעלו "תמריצים חיוביים ושליליים". לא ברור כיצד, וספק אם בכלל.
אי־גיוסם של החרדים לצה"ל היה במשך 76 שנה בעיה חברתית, משפטית ופוליטית. כעת, מאז 7 באוקטובר, מדובר גם בסוגיה קיומית־ביטחונית וקיומית־מוסרית. לאפליה הזאת בין דם לדם, בזמן שרק חלק מהעם שותף בצבא העם, יש תג מחיר הנוגע להמשך קיומנו כאן. על פי המסמך, ספק אם מישהו מהמנהיגים מתחיל להבין מה שמונח על הכף.
יאיר אטינגר הוא פרשן "כאן חדשות" לענייני דת ומדינה
