חוט ברור מחבר בין הצהרת ראש הממשלה כי המלחמה תסתיים רק ב"ניצחון מוחלט", לבין טיוטת החלטת הממשלה ביחס לחוק הגיוס. בשני המקרים מדובר על ניתוק מהמציאות וחוסר יכולת להבחין בין יעדים בני השגה לבין פנטזיה.
בחוות דעת על קצינים בצה"ל ישנו סעיף בשם "חי את המתרחש ביחידתו". סעיף זה נותן ציון לא למקצועיות של קצין ולא לערכיו, אלא לנושא חשוב לא פחות: למידת המודעות של הקצין בנוגע למה שקורה סביבו. הממשלה צריכה לקבל בסעיף זה ציון נכשל.
נתייחס למושג "ניצחון מוחלט" שעליו חוזר נתניהו שוב ושוב. ובכן, את הביטוי הזה טבע נשיא ארה"ב רוזוולט עוד בדצמבר 1941. כשנה ורבע אחר כך, בפגישה עם צ'רצ'יל בקזבלנקה, שניהם תירגמו את הביטוי לדבר קונקרטי יותר: קביעה כי המלחמה מול גרמניה ויפן תסתיים רק במצב של "כניעה ללא תנאי", וכך אמנם קרה ב־1945.
המשמעות של כניעה ללא תנאי היא שיחיא סינוואר וכל מקורביו יצאו מן המנהרות עם ידיים מורמות ודגל לבן, הם יסגירו את כל הנשק שברשות חמאס וישחררו ללא תמורה את כל החטופים. הישג זה הוא למרבה הצער בלתי אפשרי
אם משליכים את הדרישה הזו ביחס לחמאס, אזי המשמעות של כניעה ללא תנאי היא שיחיא סינוואר וכל מקורביו יצאו מן המנהרות עם ידיים מורמות ודגל לבן, הם יסגירו את כל הנשק שברשות חמאס וישחררו ללא תמורה את כל החטופים. הישג זה הוא למרבה הצער בלתי אפשרי, ולכן כדאי לכוון ליעדים ריאליים יותר.
יעד ריאלי חייב להתבסס על הכרה במציאות. ובכן, כל העולם, מחמאס דרך כל מדינות ערב וכל מדינות העולם כולל ארה"ב, מעוניין בסיום המלחמה, לא רק בהפסקת אש. ארה"ב עוד מחויבת בשפה רפה לכך שסיום המלחמה יביא גם להחזרת כל החטופים, יתר העולם מוכן להתעלם מסעיף זה.
במצב דברים זה, המקסימום שנכון היה לכוון אליו הוא הגעה להבנות עם האמריקאים בנוגע לפעולה צבאית אחרונה, זו של רפיח, אלא שה"ברוגז" שנתניהו נקט אחרי הימנעות ארה"ב מהטלת וטו במועצת הביטחון, מקטין את הסיכוי גם בנושא זה. ולכן, לחילופין, יכולה ישראל להשלים את הפעולה במחנות המרכז (משם התבצע הירי האחרון לאשדוד) וליצור ביתור (מסדרון) נוסף, הפעם בין חאן־יונס לרפיח. פעולה זו לא כרוכה בחיכוך גבוה עם אוכלוסייה ולא מחייבת כל אישור אמריקאי.
יהיה זה ניצחון ישראלי יחסי ולא מוחלט. בצד הצבאי זה יהיה הישג, שכן רוב יכולות חמאס יושמדו והאיום המעשי על ישראל יוסר. הביתור הנוסף יותיר את חמאס עם שליטה במרחב מצומצם של רפיח שבו דחוסים 1.5 מיליון תושבים.
במקביל, נכון יהיה להכניס בהדרגה כוחות של הרשות הפלסטינית בתמיכה אמריקאית ובין־ערבית לצפון רצועת עזה. שלטון נופל כאשר יש לו אלטרנטיבה. עד כה ישראל מנעה היווצרות אלטרנטיבה ולכן רק לחץ צבאי, גם אם יימשך חודשים רבים, לא יוכל להשיג את היעד של הפלת שלטון חמאס.
סיום המלחמה בעוד כשישה־שמונה שבועות (ובתנאי שיביא להחזרת כל החטופים), אחרי הפגיעה המשמעותית ביכולות הצבאיות שחמאס בנה ב־15 שנים, הוא הישג סביר. סיום זה יאפשר חזרה של תושבי העוטף לבתיהם, ישפר את יכולתנו ליצור מציאות ביטחונית טובה יותר בלבנון, יאפשר לנו לשקם את מעמדנו הבינלאומי וייצור תנאים הן לבנייה מחודשת של הצבא והן לשיפור הכלכלה.
זהו היעד שיש לשאוף אליו בהינתן שאנו מבינים נכוחה את המתרחש במדינה, בסביבה האזורית ובעולם כולו.
