ביום-יום קשה למצוא את המשותף בין סמנכ"לית בחברת תוכן, מנהל כולל חרדי בן 71 ואוהד כדורגל בן 18. אלא שהגורל בשילוב המציאות הישראלית הטעונה – עוד יותר מהרגיל – בשנה האחרונה, זימנו אותם להיכלל יחד במועדון המפוקפק של נפגעי אלימות מצד משטרת ישראל.
האלימות המשטרתית היא ודאי לא תופעה חדשה, אבל בשנה האחרונה תחת השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר נדמה שהיא מרימה ראש וחוצת מגזרים. וזו לא רק תחושה, במשרד המשפטים מדווחים כי בשנת הכהונה הראשונה של השר איתמר בן גביר במשרד לביטחון לאומי, זינק מספר התלונות על אלימות שוטרים שהוגשו למחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש), לעומת השנים שקדמו לה.
"אנחנו רואים את האלימות ביחס לאוכלוסיות מוחלשות בחברה: ערבים, מזרחים ועולים חדשים", אומר עו"ד אווקה (קובי) זנה, מי שאחראי בסניגוריה הציבורית על תיקים הנוגעים לאלימות שוטרים, ובעברו כיהן כמנהל היחידה למאבק בגזענות במשרד המשפטים. "ככל שלא מקפידים על הדין, הפקודות והנהלים, זו התוצאה. המעבר משימוש בכוח סביר להפעלת אלימות הפך למהיר. והוא לא היה כזה מהיר".
מי שהרגישה זו על בשרה היא מורן מישל (45), מפגינה קבועה בקפלן נגד ממשלת נתניהו, עוד מהתקופה שקראו לזה מחאת בלפור. "בזמן האחרון הייתה עליית מדרגה", היא אומרת. "כשאני מגיעה לצומת קריית הממשלה בתל-אביב ב-20:30, כבר יש שם פרשים ומכת"זית בפעולה. זה מעיד על משהו שלא הכרנו".
מישל נפגעה ברגלה אחרי שסוס ועליו פרש משטרתי דרך עליה. מבחינת המשטרה, היא הפריעה לתנועה אחרי שעמדה בכביש. במילים אחרות, הבאת זאת על עצמך. אלא שמישל התריעה בדיוק מפני ההסלמה הזו ביחס השוטרים למפגינים, בפגישה שנערכה בין אנשי המחאה לקצינים במשטרה, כשבועיים לפני שנפצעה בעצמה. "אמרתי להם שעליית הסוסים על המדרכה היא לא בסדר, כי מדרכה היא אזור בטוח למפגינים סולידיים. כשאת מעלה לשם סוסים, מיד את מייצרת כאוס ופחד, ואז השוטרים אומרים שהמפגינים מתפרעים ואיבדו שליטה".
מישל קיבלה בתגובה תשובה שהדהימה אותה – הכחשה גורפת. "ענו לנו שאין סוסים על המדרכות, למרות שיש לנו צילומים של שישה סוסים על מדרכה. והחלק השני בתשובה שלהם הרגיז עוד יותר, כי הם אמרו שלפעמים עדיף לפנות מפגינים עם סוסים, כי השוטרים שחוקים ולא ידוע איך הם יגיבו. זו תפיסה מעוותת, שאומרת שמשהו בהבנה של השוטרים לא תקין".
ואז הגיע מוצאי שבת, 24 בפברואר, ותרחיש האימה של מישל התממש, כשסוסים עלו על מדרכה בצומת קפלן, והבריחו את המוחים לכביש שעליו חיכתה להם מכת"זית. "היה בלגן נוראי", היא משחזרת. "חציתי את הכביש, ואני לא יודעת מה קרה ואיך, כי הייתי עם הגב לסוס, ופתאום הרגשתי כאב נוראי והבנתי שהוא דרך עליי. ניסיתי למשוך את הרגל ולא יכולתי. מעדתי ונפלתי על הכביש, אבל זכרתי שאסור לשכב על הכביש כדי שהסוס לא ידרוס אותי. הפרשים לא הסתכלו עלינו, לא ספרו אותנו. אז קמתי מהר, הרגל כאבה מאוד, וארבעה אנשים נשאו אותי למדרכה. בבית החולים איבחנו שבר בכף הרגל".
בינתיים היא עדיין לא חזרה לרוץ, סובלת מכאבים ותנועותיה מוגבלות. להפגין היא חזרה, למורת רוחם של בן זוגה וחמש בנותיהם, ובמקביל היא מיוצגת על ידי חברת הכנסת לשעבר ועורכת הדין גבי לסקי, מטעם "עוטף עצורים" – גוף שהוקם לטובת סיוע למפגינים שנעצרו, שם עדיין מחפשים תיעודים שיסייעו להגשת תלונה במח"ש. "אני מתלוננת על מה שעברתי, כי כשאנחנו מתעלמים מהתמורות הקשות במשטרה – ואומרים, 'אולי זה בטעות', או 'זה לא בכוונה' – אנחנו מאפשרים לגוף החשוב הזה להידרדר ולהפוך למשטרה פוליטית שמסוכנת לאזרחים, במקום כזו ששומרת עליהם. כשאת רואה קצין שאומר, 'מי שיורד לכביש, יש לכם אישור להיכנס בו', אז מדובר בקצין אלים.
"לשמחת כולנו, צריך לומר, לא כולם כאלה. יש פער בין הקצינים שפגשתי לבין השוטרים. הקצינים יודעים מה מותר ואסור, אבל יש תחושה שרוח המפקד בן גביר מחלחלת לדרגים הנמוכים, לשוטר הזוטר והבודד, ומאפשרת לו לעשות דברים שלא ייעשו, בידיעה שגם אם המפקד שלו לא יגבה – השר יגבה. זה שר שאמר שמי שתוגש נגדו תלונה יקבל קידום, והוא ליווה שוטרים לחקירות במח"ש למרות שהיועמ"שית אסרה. זה בלתי נתפס".
״חשוב להגיד שגם בכעס ובכאב אסור לשכוח שמשטרה היא גוף חיוני בדמוקרטיה, לכן המאבק שלנו הוא לא נגד המשטרה, אלא נגד משטרה אלימה, כי זו פוגעת בדמוקרטיה וגם בשוטרים עצמם. 'אנחנו פה גם בשבילכם', זו לא סיסמה, זאת האמת של החיים. בן גביר יכול לעשות פוזה של גיבור על אזרחים, אבל אם חלילה הוא יצליח, בסוף, כשהשוטר הבודד ימצא את עצמו חי במדינה לא דמוקרטית, הוא יגלה שהוא משלם את מחיר השחתת המשטרה כמו אחרון המפגינים״.
"אבא שלי נפל על הראש, השוטר סימן V עם היד"
לא רק מפגינים ממחנה המרכז-שמאל טעמו לאחרונה את נחת זרועה של המשטרה. נח ברנדווין בן ה-71, מנהל כולל, אב ל-12 ילדים וסבא לעשרות נכדים ונינים, נענה לקריאת העדה החרדית להשתתף בהפגנה נגד נתיחת גופת נער בן 13 שנפטר בביתו בבית שמש. "כל הזמן פחדתי שיקרה לו משהו, הסיטואציות האלה מסוכנות", אומר בנו, יוסף, אברך בן 31. "בדרך כלל אני הולך איתו, ואומר לשוטרים להיזהר כי הוא אדם מבוגר. הוא עומד על המדרכה, בלי שלטים, בטח לא חוסם כבישים".
ההפגנה בירושלים נגד נתיחת גופת הנער
(צילום: רוני גרין שאולוב)
כך, לדברי בנו, קרה גם בפעם שהסתיימה בתקיפתו של סבא נח. "כשהגיעה קבוצה גדולה של שוטרי יס"מ, הם השתוללו באלימות שלא ראיתי הרבה זמן", הוא אומר. "הם לא אמרו דבר, לא הכריזו כלום, פשוט - העיפו על הגדר והמדרכה את מי שישב על הכביש, וכשהפרשים הגיעו – הם השתוללו על המדרכה, בלי לחשוב על כך שלאנשים לא היה לאן לברוח. צעקתי על הפרש, 'תיזהר!' והוא ענה לי, 'קח אותו מפה'. אמרתי לו שזה לא קשור, פשוט שייזהר, ואז הוא חזר בקפיצה ונכנס ביני לבין אבא שלי. אני הספקתי לברוח, ואבא שלי מעד ונפל על הראש. זה היה נורא לראות אותו מחוסר הכרה על הכביש.
"בזמן שכולם צועקים על השוטרים, 'מה אתם עושים?' אני רצתי להביא לאבא שלי מים, ואז ראיתי את אותו שוטר וצעקתי עליו, ובתגובה הוא סימן לי עם האצבע 'וי' ניצחון, כאילו הוא שמח על מה שהוא עשה".
בבית החולים התברר שברנדווין סובל מדימום בראשו ומשבר בגולגולת, והוא אושפז בטיפול נמרץ. "המשטרה לא התייחסה למקרה", אומר הבן. "להפך, כשהגיע שוטר ושאל מה נשמע, הוא לא התנצל, לא אמר דבר והלך משם".
ברנדווין, שלא כמו אחרים עם פחות מזל, דווקא מצויד בתיעוד האירוע ובעזרתו הגיש תלונה באמצעות עו"ד מנשה יאדו, המייצג נפגעי אלימות משטרתית. "אבא שלי לא חזר לעצמו", מתייסר הבן. "והרופאים לא יודעים אם אי פעם יחזור. הזיכרון שלו נחלש, הוא שוכח דברים, ובכל פעם שהוא יוצא, הוא לוקח איתו מלווה כי הוא מפחד ליפול ולסבול מסחרחורות. נפשית, זה השפיע עליו המון. הוא היה איש מלא שמחה, ופתאום רעש של הנכדים מפריע לו. זה לא אותו אדם שניהל 300 אברכים בירושלים ובבית שמש".
המראות הקשים של אביו מהימים שאחרי התקיפה לא עוזבים את יוסף ברנדווין. "לקחו את אבא, וכמו רצחו אותו ואותנו. היה קשה לראות אותו עם הליכון וכיסא גלגלים. הפכו אדם בריא לסיעודי, ומילא אם היו מתנצלים".
מה היית רוצה לומר לשוטר הזה אם היית פוגש בו היום?
"שאם הוא רוצה להשתולל, אז לא בהפגנות. הוא מייצג את החוק, ועושה ההפך. אם הוא רוצה להיות דוגמה לשוטר, שיִּלמד את המקצוע. מה שהוא סימן לי ביד, פגע בי גם נפשית".
הטיפול בשני המקרים האלה ייכנס לסטטיסטיקה של מח"ש רק בשנה הבאה. בגלל המלחמה, אומרים במשרד המשפטים, רבים מעורכי הדין גויסו למילואים, והדוח שמפרט את כלל התלונות שהוגשו וכתבי האישום בעקבותיהן, נמצא עדיין בשלבי הכנה. ואולם, במשרד המשפטים מוכנים לנקוב במספר 68 כתבי אישום שהוגשו נגד שוטרים בשנת 2023.
"מבחינת המספרים", אומר גורם בכיר במשרד המשפטים, "אנחנו רואים פחות הכלה מצד השוטרים כמדיניות, ושהפיוז של כולם – גם של המפגינים – הרבה יותר קצר, אז זה מרגיש כאילו יש יותר אלימות. יש הפגנות שאני יודע שיולידו הרבה תלונות, זה חוצה מגזרים. יש גם את אלמנט השחיקה: כבר תקופה ארוכה שאותם אנשים עובדים מסביב לשעון, ואתה לא תמיד מצליח להגיע לממצא שיוליד כתב אישום".
בכיר במשרד המשפטים משוכנע שצמרת המשטרה תורמת לאווירה. "כשהרמטכ"ל הרצי הלוי נוזף בתא"ל גולדפוס, זו אמירה. ראית דוגמה מקבילה במשטרה? לא. אז הכל פרוץ, וזה מתכון להשחתה של מערכת, בטח מערכת חוק", הוא אומר. "המשטרה לא קמה פתאום ונהייתה כזו, זה תהליך. ללא מיצוי נחוש של הדין, זה ילך ויחמיר, אבל חשוב מאוד להגיד את זה: זה לא שוטר פה ושוטר שם, זה זרם".
במח"ש – גוף שכפוף למשרד המשפטים, ולא למשטרה – ספגו ביקורות רבות בשנים האחרונות, בין השאר על היעדר שיניים, תפקוד לקוי ומריחת חקירות ללא הצדקה. מנגד, בארגון מפנים אצבע מאשימה לעבר השר בן גביר בעקבות שורת אירועים, שהאחרון שבהם הייתה הרגע שבו השר ליווה למשרדי מח"ש לוחם מג"ב שירה למוות בבן 12 שירה זיקוקים לעבר כוחות הביטחון בשועפאט.
בן גביר מגיע למשרדי מח"ש כדי לתמוך בלוחם מג"ב
(צילום: אלכס גמבורג, לירן תמרי)
"ברור שזה לא בסדר כשבן גביר מגיע עם נחקר למח"ש", אומר הבכיר במשרד. "'לא בסדר' זו לשון המעטה. זה פוגע בשוטרים שמקבלים מסר מניפולטיבי ולא נכון משפטית: 'תירה ותחשוב אחרי זה'. זו עצה שמעידה שמשהו לא טוב קורה. כששוטר מגיע לחקירה וחבריו מייצרים תמיכה, זה אירוע הפגנתי שאסור לעשות. ואם יש תמיכה מצולמת ומתוקשרת באנשים האלה, את באמת מתפלאת על התמיכה בשוטרים שמכים?"
אז רוח המפקד בן גביר מפריעה למח"ש?
"רוח בן גביר לא מפריעה לנו, היא מפריעה לשוטרים לעבוד. גורמים שמעודדים את הסיטואציה פוגעים בשוטר שצריך להתמודד עם התיק".
מה התירוץ הכי יצירתי ששמעת משוטר בחקירה?
"השוטרים תמיד עונים שבסרטון לא רואים את הכל, ושהם הגיבו לאלימות והשימוש שלהם בכוח הוא כדין. יותר קשה לנהל היום בבית משפט תיק של שימוש בכוח, מאשר לנהל תיק נגד ארגון פשע. שם זה טובים ורעים, אבל כאן יש סרטון, אפשר לקחת אותו למיליון כיוונים. למשל, היה אירוע שכלל מכות, 26 שוטרים בשטח ואיש לא חשב להפעיל את מצלמת הגוף שלו. זה נשמע לך סביר? לי לא. לפעמים מגיעים אלינו סרטונים, מעיתונאים ובכלל, כשהאדם שתועד בכלל לא חשב להתלונן. אנחנו כן דוחפים להגיש תלונה".
עו"ד זנה מהסניגוריה הציבורית, הממונה הארצי על תיקי מח”ש וזכויות בחקירה, מסכים שגם אם אזרח מפקפק בכך שתלונתו תקדם משהו, הגשתה היא הדבר הנכון לעשות. אלא שזו בעיה בפני עצמה. "אנשים אומרים, 'לא ייצא מזה כלום', אבל בפועל, אין באמת נגישות להגיש תלונה. נכון, אפשר להגיש באינטרנט, אם בכלל הצלחת לתפעל את זה, אבל אז צריך להגיש עדות במשרדי מח"ש בירושלים. האזרחים אשכרה מפחדים שאם יתלוננו על שוטרים, יפגעו בהם. הפחד להתלונן הוא גם סימפטום, בעבר התלוננו יותר".
עו"ד זנה יושב על מאגרי הנתונים ובקיא בהם. ואין לו ספק: "יש עלייה בהיקף האלימות המשטרתית, מבחינתנו בסניגוריה. מאז 7 באוקטובר יש שינוי בהתנהלות של שוטרים כלפי אזרחים. מפעילים יותר כוח, פחות סובלניים, פחות שירותיים, יותר מעצרי שווא. הפעלת כוח נהייתה ברירת מחדל".
יש לך דוגמה מהתקופה האחרונה?
"שני חיילים הגיעו לראות משחק של הפועל, והתבקשו להפקיד את הנשק בתחנה. הם סיימו את הבקשה במעצר ללילה, כי השוטר תקף אותם, ובסוף הם שוחררו עם ביקורת חמורה על המשטרה. האלימות לא מבדילה בינינו. בימי שגרה יש אוכלוסיות שחוות יותר אלימות, כי הן באות יותר במגע עם שוטרים, אבל באירועים כמו משחקי כדורגל והפגנות, הפרקטיקה של האלימות המשטרתית פועלת גם כלפי 'הפריבילגים'.
"מאז 7 באוקטובר יש שינוי בהתנהלות של שוטרים כלפי אזרחים. מפעילים יותר כוח, פחות סובלניים, פחות שירותיים"
"מי שרוצה להימנע מאלימות שוטרים, צריך להיאבק בה. אי אפשר להעלים עין ורק לקוות שלך זה לא יקרה, כי זו תרבות ארגונית. אני לא מכיר שוטר שאומר לעצמו 'היום אני הולך להרביץ', אבל בשטח, כשיש גבול אפור או שימוש לא ברור במילים 'כוח סביר', כל אחד בודק בתפיסה הסובייקטיבית שלו מה זה 'סביר', ויש מעבר מהיר לאלימות, שימוש בטייזר או גז מדמיע. זה בעייתי מאוד, בלשון המעטה. לאורך שנים, מול האלימות המשטרתית היו חלקים גדולים בחברה שאמרו, 'כנראה שמגיע להם'. עכשיו האליטות מבינות שהאלימות כואבת גם להן".
במח"ש אומרים שלאחרונה הפתיל התקצר אצל כולם, גם אצל המפגינים.
"כשאני מגיע להפגנה, לא תפקידי להבין את מצב רוחו של השוטר המכה. אין בינינו שוויון כוחות. הוא מגיע להפגנה מצויד, המפגין לא צריך לבוא עם כלום. אלא שעם הזמן מצלמות הגוף הפכו יותר ויותר לאמצעי יחסי ציבור למשטרה מאשר לטובת האזרח. הרבה פעמים אירועים לא מצולמים בכלל, כי השוטר מפעיל את המצלמה לפי ראות עיניו. אנשים שצילמו שוטרים חטפו מכות. השוטר חייב להבין שיש לזה מחיר והמחיר לא ב'נו נו נו', אלא משהו כואב ומשמעותי. לנו יש מטרה אחת: שיגנו עלינו. אנחנו לא אמריקה, ואנחנו רוצים שוטרים ברחובות, אבל המציאות היום היא שהאזרחים מפחדים משוטרים. המצב שבו כל אזרח חרד מהאפשרות שהילד שלו יפגוש שוטר וזה יסתיים באלימות, זה מצב לא נורמלי במדינה דמוקרטית. אלימות זה כמו גזענות. כשאומרים 'כולם סובלים', זה לא עושה את התופעה לגיטימית".
"פתאום הכל השתבש"
יוסי בוקטאו לא נוהג ללכת להפגנות, אבל בקיץ האחרון הוא היה פעיל במחאת "צדק לרפאל" וסייע למשפחתו של הילד שנהרג בדריסה. הוא גם הגדיל ראש, נפגש עם קצינים ממחוז תל אביב במשטרה, ואמר להם שאם המחאה מלווה על ידי קייסים ומפגינים מבוגרים, לא תהיה אלימות מהסוג שתועד בהפגנות יוצאי אתיופיה בעבר. "בפועל", הוא אומר, "פתאום הכל השתבש".
"לפני ראש השנה היה דיון בבית המשפט, שאליו הגיעו 12 איש – המשפחה ועוד חמישה פעילים", הוא אומר. "קפצו עליהם מאות שוטרים, סגרו את כל תל אביב עם יס"מ ובילוש על הגגות. יצאו למלחמה. אמרתי למפקד תחנת לב תל אביב, 'דיברת איתי אתמול, סיכמנו שלא יהיה שום דבר, והבאתם 600 שוטרים על 12 מפגינים?’ לארגוני פשיעה לא מביאים כמות כזו. אולי אנחנו ברברים עבורם או מפחידים אותם".
לבוקטאו בן ה-35 מרמלה היה גם מפגש עם המשטרה שהסתיים בצורה אלימה יותר כלפיו, בהפגנה הגדולה הראשונה באותה מחאה, שהתקיימה ב-23 באוגוסט האחרון. "קיבלתי מכות משוטרים, סוסים עלו עליי, קיבלתי אגרופים ונצרה של רימון בעין, והכל כי רציתי להגן על הילדים הקטנים שלא ייעצרו", הוא אומר. "החסימות היו באישור, ועל דעת עצמם השוטרים אמרו שהן לא. הרגשנו שאנחנו מוחים עבור צדק, והשוטרים באו מוכנים במטרה להרוג. המון אלימות הייתה שם. והכי מעניין שזה קרה בסוף, כשכולם כמעט הלכו".
אמרת את זה למפקד התחנה?
"כן, הוא הבין שעשה טעות. שאלתי, 'חיכית לסוף כדי לעצור?' והוא ענה שהוא מצטער. למחרת התקשרו אליי מהמשטרה ואמרו לי, 'פקשוש שלנו'. אז למה כל זה? לא רציתי ללכת למח"ש כי תכלס, לא היו עושים עם זה כלום. אחרי שהשוטרים דיברו איתי ואמרו לי שהכל יהיה בסדר, ואני התחייבתי שלא תהיה אלימות – קיבלתי כוויות מרימוני ההלם שהם זרקו ונפגעתי מ'בואש'. המשטרה מבולבלת".
וזה לא קורה רק בהפגנות, אלא גם כלפי אוכלוסייה שקופה אחרת: אוהדי הכדורגל בישראל. עד לפני מספר חודשים היה א', תלמיד תיכון מתל אביב, שקוע עמוק בעבודה באזרחות על הקשר בין המשטרה לנעשה במגרשי הכדורגל. אבל המפגש שלו עם המשטרה מהחודש האחרון לימד אותו שיעור בעייתי באזרחות בצורה אישית וכואבת. במהלך משחק בין הפועל תל אביב, שאותה הוא אוהד, למכבי חיפה, א' הבחין בשוטרים שנכנסים ליציע בעקבות הדלקת אבוקות, וצעק לעברם: "עופו מפה יא מנאייק". ואז החל מפגן אלימות שגם אוהדי כדורגל, שחוו אלימות לא פעם מצד שוטרים, לא תיארו לעצמם.
"השוטר ראה אותי מלמעלה, עלה אליי ומשך אותי אליו", מתאר השבוע א', שביקש להישאר בעילום שם, בשל רצונו לשוב ליציעים והחשש שיסומן על ידי השוטרים. "שוטר שני תפס אותי ברגליים, ושניהם גררו אותי במדרגות, תוך כדי ששוטר שלישי בועט בי מהצד. מרוב רעש ומכות לא הבנתי מה קורה סביבי, היה שם גוש של שוטרים וחטפתי מכות מכל מיני כיוונים. בסרטון שהגיע אליי בהמשך, רואים שאני שכוב על הרצפה, זרוק ביניהם כמו סמרטוט, לא בשליטה. אני ילד קטן, בגובה 1.65 מטר, וחבורת שוטרים בועטת בי.
"הכל לקח חצי דקה, אבל כשאתה חוטף מכות זה נראה נצח. הם הרביצו לי מתוך רצון, וכנראה די נהנו, ולא מתוך צורך"
"באותם רגעים, היה בי פחד גדול שאחטוף מכה בראש, אפילו מהמדרגה. זה חוסר אונים, והכל לקח חצי דקה, אבל כשאתה חוטף מכות זה נראה נצח. בסרטון רואים גם שוטר שתופס אותי בסנטר ומעיף את הראש שלי בתנועה לא טבעית. הראש עף כמו בתאונת דרכים. והשיא: רואים שוטר רעול פנים, ללא תג שם, שעולה במדרגות, מסתובב 180 מעלות, וחוזר לתת לי בעיטה כשאני על הרצפה. זה היה מזעזע, כי הם הרביצו לי מתוך רצון, וכנראה די נהנו, ולא מתוך צורך. אם לא הסרטון, היו לי רק צילומים של החבלות בשלל צבעים. הרגשתי כל כך מושפל".
א' עירב את הוריו במעשה וכתב על כך ברשתות החברתיות. בסופו של דבר, הוא בחר לא להתלונן במח"ש אלא להגיש תלונה משמעתית באתר משטרת ישראל. המשמעות היא שהתלונה תטופל משמעתית בתוך המשטרה, ולא תיחקר פלילית במשרד המשפטים. "הבנו שלהגיש תלונה למח"ש זה חסר סיכוי", הוא מסביר. "אני מכיר מישהו מבית הספר שלפני שנתיים עבר דבר דומה. המקרה היה מתוקשר, ועדיין, שום דבר לא זז מאז. זה חסר סיכוי. ועכשיו אני בימים מבולבלים, ולהילחם במשטרה גדול עליי".
א' משוכנע שיש קשר ישיר בין האירוע האלים שעבר, לאלה שסופגים מפגינים בקפלן. "בן גביר מסית נגד מפגיני קפלן, וגם אוהדי הפועל ידועים כשמאלנים", הוא אומר. "בשאלת הבירור אחרי המקרה, השוטרות הסתלבטו עליי, 'אתה מפגין בקפלן? ההורים שלך מפגינים?' וזה הרגיש שהמשטרה לוקחת צד פוליטי, ועל הרקע הזה מפלים אותי. אני מתויג אוטומטית כעבריין, אנרכיסט ומתנגד משטר, בעוד שבמציאות אני ילד טוב, תלמיד ופעיל בצופים, אלך לשנת שירות ומשם לצבא. אני אדם שרוצה לתרום, והכי נורא שמה שקרה לי לא מפתיע. זה לא מקרה נדיר או שונה ממה שאוהדי כדורגל, ואוהדי הפועל בפרט, חווים בארץ".
"במקום לשמור על האזרחים - המשטרה מתעמרת בהם"
בעקבות ריבוי מקרים מהסוג שמתואר כאן, הוקם לפני כשנה מיזם "Xלימות ישראל", שמאפשר למי שחווה אלימות או היה עד לכזו, לדווח על המקרה בצירוף פרטים ותיעודים. "באמצעות המידע אנחנו מצליחים לזהות דפוסים או שינוי מגמות", אומרת ענבר יסעור, מומחית במידע המתמחה בדיס-אינפורמציה, וממקימי המיזם.
"התחלנו מתוך כוונה לאסוף נתונים כדי לצייד בהם את מי שעושה בהם שימוש – עיתונאים, משפטנים ועמותות סיוע – אבל ככל שהתגברה האלימות, הבנו את צורכי הציבור ואנחנו מספקים לנפגעים יותר מפלטפורמה לשיתוף מידע, אלא גם קשר למערכים תומכים, הראשון הוא מערך 'עוטף עצורים'".
בחודשים האחרונים, היא אומרת, הם מזהים מהדיווחים למערכת המיזם, שלמרות שההפגנות קטנות יותר, גם הפתיל של השוטרים קצר יותר. "והמשמעות היא פגיעה בחופש הביטוי. במקום לשמור על האזרחים, המשטרה מתעמרת בהם בכל מקום – תל אביב, ירושלים, קיסריה – בכל מחאה קטנה המשטרה חותרת למגע. מי שעומדים על איי תנועה ומדרכות, נדרסים על ידי סוסים. ברגע שהעצורים מגיעים לבית המשפט, הם משתחררים ללא הגבלות. היינו מצפים ליותר רגישות בתקופה שבה חלק מהמפגינים הם בני משפחות של חטופים, אנשים שחזרו מהשבי. במקום זה, אנחנו רואים מעצרי שווא, שימוש מופרז בכוח, גם בסיטואציות תמימות שבהן המשטרה בבת אחת נדלקת. אני רואה הפגנות חרדים או בעד שחרור חטופים או נגד הממשלה, וגם אלימות במגרשי הכדורגל – ונחרדת. ראינו שימוש במטף לכיבוי אש נגד מפגינים בקיסריה או נגד מתפללים במירון, וזה בלתי חוקי ולא מקובל".
7 צפייה בגלריה
"היינו מצפים לרגישות כשמשפחות חטופים מפגינות". מחאת קרובי השבויים בעזה
(צילום: רויטרס)
ואת חושבת שזה מגיע מלמעלה?
"אנחנו מרגישים שיש הלימה בין התבטאויות השר לביטחון לאומי לבין פעולות השוטרים. כשהוא מלווה שוטר למח”ש, זו רוח גבית שנותנת תוקף למעשי השוטרים שבקצה, ומרמזת שאלימות היא דבר לגיטימי ואפילו מתגמל. נראה שמטרת המשטרה לזרוע פחד ואימה אצל מפגינים, וזו פגיעה בזכות להפגין והתנהגות שמזכירה משטרים דיקטטורים כמו רוסיה ובלארוס. על פי נתוני מערך העצורים, בשנה האחרונה נפתחו 40 תיקי נזיקין נגד שוטרים בגין פגיעות גוף קשות: מעיוורון שנגרם ממכת”זית ועד שברים מדריכות של סוסים והצלפות פרשים בראשי מפגינים".
ואלה האנשים שהגישו תלונה, מה לגבי השאר?
"אני מכירה מישהו שעמד על מדרכה בסיום הפגנה, הגיעו פרשים והיא קיבל בעיטה בגב מסוס. אירוע קטן, נכון? אבל הבעיטה ניטרלה אותו לחודשיים. זו דוגמה שלא נספרת, וכמוה יש אלפים. בשנה האחרונה קיבלנו 1,600 דיווחים מאזרחים, הרוב עם סרטונים או תמונות, ומתוכם 680 אירועי אלימות מצד שוטרים והיתר של אזרחים כלפי אזרחים – וגם במקרה כזה, המשטרה לא מסייעת למותקפים. ראינו את זה ב-10 באוקטובר כלפי משפחות חטופים. המשטרה עמדה בצד, התחושה היא שהופקרנו".
מה לגבי הפגנות ימין?
"גם בחלק מהפגנות הימין המשטרה מפעילה אלימות. אני לא מצדיקה אלימות בשום צורה, אבל נראה שקיימת אכיפה בררנית. הדוגמה הכי טובה היא ההפגנה האחרונה בקיסריה שבה היו מעצרים אלימים. אני משווה את זה להפגנה מול הבית של בנט, כשהיה ראש הממשלה. קראו שם, ‘ניכנס אליו הביתה’, ‘נעקוד אותו’, ואף אחד לא נעצר. השוטר בקצה מושפע ישירות מהגיבוי של השר".
נתקלנו במפגינים שמגיעים מאוכלוסיות מוחלשות וחששו להתראיין, התופעה מוכרת לך?
"מי יגן עליהם? מה יעשה יוצא אתיופיה המסכן שיחטוף מכות? יתראיין על זה, ולמחרת השוטרים יגיעו אליו? במקום שהמדינה תספק הגנה, אנחנו מפחדים ממנה. זה הפוך מדמוקרטיה".
מה הסרטון שנחשפת אליו והכי זיעזע אותך?
"יש הרבה כאלה. פרשים מצליפים בשוט במפגינים, או פגיעות ישירות של מכת”זית בראשי מפגינים המוטחים ארצה בעוצמה. אבל אותי מזעזעים גם הדברים הקטנים. אישה מבוגרת שעמדה עם שלט שהכינה בבית, ושוטר בא ותלש לה אותו ללא סיבה; שוטר שחוטף זמבורה מנכה על כסא גלגלים ודורך עליה. הדברים הקטנים, שהם כמו סטירת לחי שמגיעה משום מקום, עלבון, חוסר אונים. אתה חשוף ואין מי שיגן עליך. אדם שחטף מכות משוטר זה הולך אתו שנים קדימה".
המשטרה: "אנחנו בקשר מתמיד עם מארגני המחאות"
ממשטרת ישראל נמסר בתגובה: "המשטרה פועלת למימוש חופש הביטוי והמחאה ונערכת לכל אירוע בכוחות מותאמים על מנת לאפשר למוחים את מימוש זכותם הדמוקרטית, תוך שמירה על שלומם, לצד פגיעה מינימלית בשגרת החיים. בתוך כך, כאשר מבוצעות עבירות או הפרות סדר, מחויבות המשטרה היא להפסיקן תוך אכיפת החוק. אשר למקרים המפורטים בפנייתכם, הרי שחלקם מתייחסים למחאות לא חוקיות שבמהלכן התקיימו הפרות סדר, ובירושלים הפרת הסדר אף לוותה בהשלכת חפצים, ביצים ובקבוקים לעבר השוטרים, ניסיון חטיפת נשק משוטר, גידופים, הצתות פחים וחסימת כבישים.
כמו כן, בניגוד לנטען, משטרת ישראל נמצאת בקשר מתמיד ובשיח אל מול מארגני המחאות, במטרה להגיע להבנות ולאבטח את האירוע באופן מיטבי מבחינה מבצעית. למרות השיח, לא אחת, מארגני המחאות לא עמדו בהבנות שעלו בשיחות עם המשטרה ואף גרמו להפרות סדר במהלך ההפגנות. משטרת ישראל תמשיך לאפשר את חופש הביטוי והמחאה כזכות לגיטימית במדינה דמוקרטית, אולם לא תאפשר הפרות סדר מכל סוג או פגיעה בחופש התנועה וכל התנהגות העלולה לסכן את שלומו של הציבור".
מלשכת השר לביטחון לאומי נמסר: "השר בן גביר מתנגד לאלימות של שוטרים וכעורך דין פעל רבות נגד התופעה. השר לא נותן הוראות אופרטיביות לגבי הפגנות, אולם מדיניותו ברורה - מחד חופש הפגנה לכולם, ומאידך אכיפה שוויונית. תמו הימים שהמשטרה הפלתה חרדים, בני הקהילה האתיופית, מתנחלים או פעילי ימין לרעה - המשטרה נדרשת למדיניות שוויונית ומדיניות זו מחלחלת פנימה. עם זאת יש לבחון המקרים בטרם עשיית דין שדה למשטרה, בלא מעט מקרים שהשר בירר עלה כי מפגינים אנרכיסטים תקפו שוטרים ומיד הלכו להתלונן כנגד השוטר בטענה שהפעיל כלפיהם כוח בלתי סביר".
בהכנת הכתבה סייע רועי רובינשטיין
פורסם לראשונה: 00:00, 29.03.24
