"ישראל קרובה יותר מאשר קרוקוס". במילים אלה פתח ג'אבר חרמי, עורך היומון הקטארי "אלשרק" מאמר שפירסם השבוע ובו תקף בחריפות את ארגון דאעש שבחר לבצע פיגוע המוני באולם הופעות סמוך למוסקבה, בזמן שנגד ישראל, שמנהלת כבר חצי שנה מערכה חסרת תקדים בעזה, הוא לא פועל.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
פיגוע הטרור ברוסיה הזכיר לעולם את קיומו הנשכח של הארגון שהטיל מורא עד 2017, וספג מהלומות שהובילו לקריסת המדינה שהקים בסוריה ובעיראק. ישראל אמנם ממוקדת בחמאס בימים אלה, אבל האירוע מיום שישי שעבר צריך לחדד את תשומת הלב שלה לכמה מוקדים: לעזה, כמובן, שם פעילי דאעש ושיבוטיו של הארגון מזרם הג'יהאד העולמי עלולים לפרוח עם התרחבות הכאוס; ליו"ש ולחברה הערבית, שהקרקע בה פורייה לתופעות קיצוניות; ולמערב, שם המחאה הציבורית נגד המלחמה בעזה המונהגת בחלקה הגדול על ידי הקהילות המוסלמיות המקומיות יכולה למצוא ביטוי בהתקפות נוסח דאעש נגד יעדים יהודיים וישראליים.
עוד כתבות למנויים:
"בעזה הרבה אנשים מאמינים שישראל מנסה לטפח את דאעש ואת יתר הקבוצות הג'יהאדיסטיות במקום שלטון חמאס", אומר ס', עיתונאי בכיר מהרצועה. "התשתיות הצבאיות והאזרחיות של חמאס נפגעו קשות במלחמה, ארגון הג'יהאד האיסלאמי ספג מכות כואבות, אבל אנשים אומרים שהיחידים שלא מותקפים על ידי ישראל הם הקבוצות שמזוהות עם דאעש. זה מעורר חשד לשיתוף פעולה בין הקבוצות האלה לישראל. יש בעזה מי שמשוכנע שמטרתה המרכזית היא ליצור 'פאודה', מצב שהוא בית גידול מושלם מבחינת דאעש".
שונאים סיפור אהבה - זו ההגדרה ליחסים בין חמאס לקבוצות הג'יהאדיסטיות בעזה, ובראשן דאעש. לאוזן הישראלית זה יישמע מוזר, אבל אותן קבוצות רואות בחמאס גורם מתון, בגלל ההודנות שהסכים להן מפעם לפעם וההידברות העקיפה עם ישראל, במקום לדבוק בג'יהאד חסר פשרות נגד "אויב האיסלאם". התפיסה הזאת מלווה בהגדרת חמאס "ארגון כופר", מה שהוביל לפעמים לעימותים שבמהלכם נהרגו חברי אותן הקבוצות בעזה ונעצרו רבים אחרים.
מצד שני, חמאס הסתייע רבות בגורמי דאעש, בפרט בשלוחת הארגון שפועלת בסיני. באמצעותם מימש חמאס את הברחות הנשק לעזה, ובתמורה סייע להם לקדם טרור נגד ישראל משטח סיני והעניק להם טיפולים רפואיים ברצועה. התקררות מסוימת במערכת היחסים עם דאעש - תיק שעליו הופקד איימן נוופל, מראשי הזרוע הצבאית של חמאס שחוסל בתחילת המלחמה - נרשמה לפני כמה שנים, כשמצרים הפשירה את יחסיה עם חמאס. קהיר הסכימה לפתיחה רחבה של מעבר רפיח - כולל הכנסת סחורות שבאמצעותן גם הוברחו כמויות של נשק - אבל התנתה זאת בהפסקת הקשר עם דאעש בסיני.
ברקע העמיקה בשנים האחרונות השפעת רעיונות הג'יהאד העולמי בשורות חמאס עצמו. רבים מחברי הזרוע הצבאית של הארגון, שהיו מתוסכלים מההנחיה לשמור על רגיעה יחסית עד 7 באוקטובר, ערקו לשורות דאעש, ומשם קידמו טרור נגד יעדים ישראליים ומצריים, במיוחד שיגורי רקטות לעבר יישובים בדרום, ובראשם אילת. אחד העריקים היה מוסעב מוטאווע, פעיל בקומנדו הימי של חמאס ובן אחותו של יחיא סינוואר, שהצטרף לשלוחת דאעש בסיני ונהרג בקרבות עם כוחות מצריים ב-2022. מאות עזתים, ובהם פעילי חמאס רבים, הצטרפו באופן דומה לארגוני הג'יהאד ברצועה, שמונים כנראה אלפים בודדים של פעילים.
השראת הרעיונות הג'יהאדיסטיים על אנשי חמאס ניכרה היטב ב-7 באוקטובר: פעילי הארגון ביצעו ותיעדו פשעי מלחמה בדומה לפעילי דאעש, כולל הצטיידות בפסקי הלכה המתירים טבח חסר הבחנה באזרחים ואונס המוני; מונחי היסוד שליוו את מעשי הזוועה נלקחו מעולם המושגים הימי-ביניימי של דאעש, כמו למשל סאביא - "שלל נשי"; וחוברות ההדרכה שנתפסו אצל פעילי הנוח'בה שהשתתפו בטבח היו רוויות סממנים של דאעש, למשל ציטוטים של עבדאללה עזאם, פלסטיני שהיה מהאבות המייסדים של הג'יהאד העולמי ואביו הרוחני של בן לאדן, שעל שמו גם הקים חמאס מכללה צבאית ברצועה. על הרקע הזה קידמה ישראל את הקמפיין - שלא צלח - "חמאס = דאעש" שנועד ליצור הקבלה תודעתית בין שני הארגונים.
הדאגה מפריחה של דאעש ברצועה אינה מופרכת. את החלל השלטוני המתהווה, במיוחד בצפון הרצועה, תופסים בהדרגה גורמי כוח מקומיים, מקצתם מזוהים עם רעיונות קיצוניים יותר מאלה של חמאס. אחד מהם הוא חמולת דוע'מוש מדרום העיר עזה, שאחד מבניה הבולטים, מומתאז, עומד בראש ארגון "ג'יש אלאיסלאם" שמזוהה עם דאעש והיה מעורב למשל ברצח פעיל זכויות אדם איטלקי, חטיפת עיתונאים אמריקאים ובריטים ששהו בעזה, פיגועי טרור במצרים וסיוע בחטיפת גלעד שליט. "סומליזציה" של הרצועה משמעה התחזקות הגורמים האלה, שמשתלטים עכשיו על שיירות הסיוע האזרחי.
במזרח התיכון עוקבים בדאגה אחר האפשרות שדאעש והגרסה הקדומה יותר שלו - אל-קאעידה - יתחזקו בעקבות העימות בעזה. זוהי חרדה המשותפת לגורמים שעוינים זה את זה: איראן וחיזבאללה מצד אחד, והמדינות הסוניות המתונות מהצד האחר. כולם, ובפרט השיעים, שמוגדרים על ידי דאעש אויב מר שהמאבק נגדו חשוב יותר מהעימות נגד ישראל.
פרשנים וחוקרים בעולם הערבי סבורים בהקשר הזה שהג'יהאדיסטים שומרים על רגיעה יחסית כדי לאפשר לאויביהם להיחלש, ומייחלים שייווצר חלל שלטוני בעזה, כמו בסוריה או בתימן, שיאפשר להם לפעול חופשי. "דאעש מצוי בציפייה דרוכה לקריסת שלטון חמאס בעזה", מסביר הפרשן המצרי הבכיר הישאם נג'אר. מתקפת 7 באוקטובר, לדבריו, הציבה לארגון הרצחני תחרות קשה מצד חמאס, אבל מצד שני, היא יכולה להביא להפלתו, ומבחינת דאעש זו הזדמנות להוביל את המאבק המזוין הפלסטיני.
הפחדים מזמנים תיאוריות קונספירציה, שהן פופולריות מאוד במזרח התיכון. בדומה לדבריו של ס', העיתונאי מעזה, גם איראן מאשימה את ארה"ב וישראל בטיפוח דאעש, כפי שזה התבטא באצבע המאשימה לעברן אחרי פיגוע התופת בעצרת הזיכרון לקאסם סולימאני בתחילת השנה. הפובליציסט הלבנוני עלי נור אלדין מסביר במאמר תחת הכותרת "המלחמה בעזה ממחישה שוב שדאעש הוא כלי בידי אמריקה", כי "מנהיגי דאעש רואים בחמאס סיכון רב יותר מאשר ישראל... אפילו אבו-מוסעב זרקאווי, מהאבות המייסדים של דאעש, נהג להדגיש שהשמדת ישראל אינה בראש סדר העדיפויות שלו, וטען כי כמו שצלאח א-דין נלחם בשושלת הפאטמית השיעית במצרים לפני ששיחרר את ירושלים מהצלבנים, כך הוא צריך להיאבק קודם כל בכופרים מבית". ואכן, בהודעה שפירסם דאעש בינואר, הוטחה ביקורת חריפה נגד המלחמה בעזה שתוארה כ"הקרבה המונית של פלסטינים למען פרסים שמותירים את העזתים לדמם למוות".
בעולם הערבי הסוני, ובפרט במצרים, מתפתח חשש מסוג אחר. הגבול המשותף עם הרצועה מעורר דאגה בקהיר מנהירה המונית של עזתים לסיני, אך גם מליבוי יצרים בקרב השבטים הבדואיים באזור, ומשיתוף פעולה בין גורמי טרור משני צידי הגבול. החוקר המצרי הישאם ג'עפר חושש שכמו באביב הערבי, האנרגיות של הדור הצעיר עלולות לשטוף שוב את הרחובות. "בעיות היסוד של הצעירים", הוא אומר, "ייפגשו עם 'נפץ' בדמות התסכול העמוק מחוסר האונים של המשטרים מול המלחמה בעזה, וזה עלול למשוך רבים לפעולות בהשראת דאעש, גם נגד המשטרים הערביים".
בעיני רבים בעולם הערבי, מדובר בפצצה רבת-עוצמה שנוטרלה זמנית עם קריסת המדינה האיסלאמית, אבל ממשיכה לתקתק. זהו דור שנואש מהיכולת להשיג את תענוגות המערב שנשקפים אליו מהמסכים.
המרחב הרשתי דומיננטי בחיי הצעירים הערבים כיום, אבל מהווה במקביל גם כר פורה עבור דאעש. הארגון ועולם הבידור צומחים מאותו מקור ובמרחק הקלקה קצרה. צלאח א-דין ברכאת, אימאם ממוצא לבנוני מהעיר מאלמו בשוודיה, כבר אמר בהקשר הזה: "הצעירים שנוסעים לסוריה לא גדלו על הקוראן. הם צמחו על משחקי וידיאו, על הוליווד ועל ה-MTV. זו תרבות מלאה באלימות, וכשצופים בסרטונים של דאעש רואים שהצעירים לא נקראים לעולם הדת, אלא לעולם משחקי המחשב".
הרגיעה היחסית של דאעש מאז המלחמה בעזה היא לא רק תוצאה של העדפה אסטרטגית, אלא גם של יכולות מבצעיות מוגבלות ואילוצים. "כעשור לאחר שדאעש פרץ לתודעה העולמית", אומר עבדאללה אל-ג'ונייד, עיתונאי בכיר מבחריין, "הוא נותר בעל השפעה מעשית מוגבלת למדי. הארגון לא חולש על טריטוריה או נהנה ממרחב פעולה כמו בעבר, ונתקל בדחייה מצד רבות מהחברות במזרח התיכון. המשטרים הערביים גם מיומנים יותר בהתמודדות עם תופעת דאעש, כמו שרואים במאבק הנחוש של מצרים. האיום המרכזי כיום הוא מצד בודדים שיפעלו בהשראת המלחמה בעזה, שמקרינה על הלכי הרוח ברחוב הערבי".
אתגר דאעש עלול למצוא ביטוי גם בחברה הערבית בישראל, במזרח ירושלים ובגדה, שבה בחודש שעבר נעצרה חוליית טרור מתרקומיא שייצרה כ-100 מטענים ותיכננה לבצע איתם פיגועים בהשראת דאעש. מספר האזרחים הערבים הישראלים שתיכננו פיגועים ונעצרו מאז תחילת המלחמה חסר תקדים. מקצתם, כמו חוליה מסכנין ועראבה שנלכדה בימיה הראשונים של המלחמה, שמזוהים עם דאעש. אנשיה רצו לבצע פעולות טרור כמו אלה שביצעו אזרחים ישראלים מאום אל-פחם ומחורה ברמדאן 2022 בבאר-שבע ובחדרה - שדאעש קיבל עליהן אחריות - או כמו פיגוע המטענים הקטלני שביצע תושב מזרח ירושלים, איסלאם פרוח', באותה השנה.
"אנחנו תופסים את הדאעשיזציה כאיום חמור עבור הערבים בישראל", אומר ג', בכיר בתנועה האיסלאמית מאזור המשולש. "האיום הזה לא נופל מזה של הפשיעה והאלימות, ושני האתגרים קשורים אחד בשני וצומחים על קרקע של תלישות ושבר". בדומה למנהיגים אחרים בתנועה האיסלאמית, הוא מביע חשש מהמשיכה של צעירים רבים לרעיונות הקיצוניים, ומנסה להילחם בהם דרך הטפה והסברה בבתי ספר ובמסגדים.
המערב משמש זירה נוספת שבה עלולים לצמוח איומים בצביון דאעש בהשראת המלחמה בעזה. הקהילות המוסלמיות באירופה מהוות את חוד החנית במחאה הציבורית הרחבה נגד ישראל ומספקות מאגר כוח אדם לאורך שנים לפיגועים נגד יעדים יהודיים וישראליים, לצד העברת תרומות כספיות עבור גורמים פלסטיניים, כולל חמאס.
"המנהיגות הדתית המוסלמית באירופה מבינה ברובה את הרגישות היום ונזהרת מאוד בדברים ובמעשים שלה", אומר פרופ' אוריה שביט, שפירסם לאחרונה ספר בשם "השריעה והחיים" על הקהילות המוסלמיות במערב. גם הוא חושב שהאיום המרכזי הוא מצד בודדים שיקבלו השראה ממראות המלחמה בעזה או יושפעו מדרשות קיצוניות. "הם בדרך כלל לא חלק מארגון מסודר, וקשה לתת בהם סימנים מובהקים, חוץ מהיותם צעירים מוסלמים, לא ערבים בהכרח. העין הישראלית", הוא מסביר, "רגישה לתקריות אנטישמיות מצד הקהילות המוסלמיות, אבל שיעור המקרים גדל בהתמדה גם מצד הימין הקיצוני המתעצם באירופה. היהודים מוצאים את עצמם למעשה במלקחיים בין שני הכוחות - שהם עוינים זה את זה, אבל חולקים איבה משותפת לישראל ולקהילות היהודיות".
תופעת דאעש אמנם רחוקה מהעוצמה שהייתה לה בעבר, אבל, כפי שקבע גנרל ג'ון אלן, מפקד הקואליציה הבינלאומית שהוקמה למאבק בדאעש לפני כעשור, "הרעיון שהארגון מייצג לא הובס". מדובר בחזון של מלחמת חורמה בלי עכבות מוסריות או פשרות מדיניות נגד כל מי שמוגדר אויב האיסלאם, שעדיין מהלך קסם על צעירים מוסלמים, והוא פורח במיוחד במקומות שיש בהם אנרכיה - כמו שעלול לקרות אם ימוטט שלטון חמאס בלי שייקבע גורם שיחליף אותו.
ראש הממשלה הגדיר את הדה-רדיקליזציה כיעד מרכזי במסמך העקרונות ליום שאחרי בעזה שפירסם לפני כחודש, אבל צריך להיות ברור שזו משאלת לב שספק אם ניתן לממש אותה בזמן הקרוב, אם בכלל. כפי שהאמריקאים למדו בעיראק ובאפגניסטן - "שינוי במוחות ובלבבות" מחייב קודם כל ביקורת עצמית וחשבון נפש מצד החברות המקומיות, דברים שלא קיימים כמעט לפי שעה במזרח התיכון בכלל ובקרב הפלסטינים בפרט.
פורסם לראשונה: 00:00, 29.03.24
