מאז 7 באוקטובר, כשחושבים על המושג "אחריות", האסוציאציה הראשונה קשורה בשאלה אם ראש הממשלה יהיה אמיץ והגון מספיק כדי להתפטר. בכך לכאורה סוגיית האחריות היא שאלה פוליטית ואישית - האם אתה חושב שנתניהו צריך ללכת או לא. אבל כשבוחנים את מה שהתרחש השבוע במקבילה הספורטיבית של ממשלת ישראל - נבחרת ישראל בכדורגל - מבינים שהיעדר לקיחת האחריות מצד ראש הממשלה אינו סיפור אישי בלבד, שכן התנערותו של נתניהו מאחריות מנחילה תרבות פוליטית מקולקלת גם לשדות אחרים.
הסיפור פשוט לכאורה: בשבוע שעבר התמודדה הנבחרת מול איסלנד במשחק שהניצחון בו אמור היה להעלות אותה למשחק שיכריע מי תעפיל לאליפות אירופה. ישראל מעולם לא עמדה במשימה, אולם הפעם נדמה היה שהסיכויים גבוהים מתמיד. בשנתיים שקדמו למשחק עמדו בראש הנבחרת המנהל המקצועי יוסי בניון והמאמן אלון חזן. לאורך כל הדרך - שבה התמודדה ישראל עם נבחרות חלשות יחסית - הבטיחו בניון וחזן כי תחת הנהגתם הנבחרת תעפיל. זה לא קרה. היא הובסה 4:1. להפסדים כבר התרגלנו, אבל מה שהיה מעניין במיוחד טמון היה בתגובות של ראשי הנבחרת. בניון אמר שהוא "אחראי לכל דבר בנבחרת", אבל את נטילת האחריות הוא רוקן מתוכן. אדרבה: הוא התעקש שעליו להתמיד בתפקידו. חזן, המאמן, הסביר שהוא אמנם האחראי על בחירת ההרכב, אבל האיסלנדים פשוט טובים מדי. ואילו כוכב הנבחרת, ערן זהבי, שאף החמיץ פנדל, בכלל טען שגם אם היה מבקיע הנבחרת לא הייתה מסוגלת לנצח.
יש משהו בדבריהם - אבל דווקא משום כך בלט מה שלא היה בתגובותיהם: נטילת אחריות פשוטה וכנה על התוצאה. נטילת אחריות שתאפשר גם את החלפת המנהיגים כדי לאפשר תיקון הכרחי לקמפיין הבא. מה שלא היה בדבריהם טמון בהכרה הפשוטה שהזכות להנהיג כוללת גם חובה להוות דוגמה. יתרה מכך: בעוד חזן וזהבי, שאכן השתדלו כמיטב יכולתם, בחרו לפחות לשתוק לאחר הראיון הראשון שהעניקו, בניון המשיך, בפגישה עם יו"ר ההתאחדות, להאשים את כל מי שמתחתיו בחוסר ההצלחה, כולל את זהבי ואת המאמן, ולהתעקש להתמיד בתפקידו.
את ההתנהגות של בניון, שקיבל את אחד התפקידים הנחשקים בעולם הספורט, אי-אפשר לנתק מההתנהגות של נתניהו. בשני המקרים מי שנהנה מהזכות לעמוד בראש המערכת מסרב לקחת חלק בחובה הבסיסית המוטלת על כל מנהיג: לשלם את המחיר על הכישלון. לא כעונש, אלא כדרך לתיקון עתידי.
הכדורגל והפוליטיקה מהווים לכאורה שדות שונים, אבל כשראש הממשלה מעדיף להפנות את האשם לדרגי המקצוע שמתחתיו הוא לא רק מתחמק מאחריות - הוא גם מנחיל תרבות ארגונית שלילית לתחומים אחרים
הכדורגל והפוליטיקה מהווים לכאורה שדות שונים, אבל כשראש הממשלה מעדיף להפנות את האשם לדרגי המקצוע שמתחתיו הוא לא רק מתחמק מאחריות - הוא גם מנחיל תרבות ארגונית שלילית לתחומים אחרים. אם ראש הממשלה מתנער מאחריותו לביטחון האזרחים, מדוע שהמנהל המקצועי של הנבחרת ייטול אחריות על תבוסות? ואם המנהל המקצועי מסרב לקחת אחריות, מחר גם המהנדס שתיכנן גשר שהתמוטט יטיל את האחריות על פועלי הבניין. כך הופכים למדינת עולם שלישי ששום דבר בה לא מתפקד כמו שצריך.
במקרה של הנבחרת, הפרשה הסתיימה בזכות החלטה לא פשוטה של יושב ראש ההתאחדות, שינו זוארץ: לפטר את השניים מיד. הפוליטיקה עדיין ממתינה לשינו זוארץ שלה, זה שיהיה אמיץ מספיק כדי להתחיל לגלגל את כדור השלג שיביא להחלפת ראש הממשלה.
