לא רק בוושינגטון, גם במערכת הביטחון ובצה"ל קיים חשש כבד מתמרון קרקעי לרפיח בהיקף מלא בלי לפנות משם קודם יותר ממיליון עקורים ופליטים למחסות מסודרים. תרחיש כזה עלול בסבירות גבוהה להתפתח לאסון הומניטרי - שאיש אינו יכול לחזות את היקפו - וקטסטרופה מדינית שישראל ואנחנו כאזרחיה נתקשה להתמודד איתם ערכית ופיזית.
עוד כתבות למנויים:
במהלך המלחמה מצאו ברפיח מקלט כ-1.4 מיליון עקורים, אזרחים לא-מעורבים (על פי ההגדרה), שברחו אליה לאור דרישת צה"ל. זו עיר שבשגרה מתגוררים בה כ-250-300 אלף נפשות. עכשיו הצפיפות היא נוראה אבל המצב ההומניטרי שם טוב מבשאר חלקי הרצועה. בין השאר מפני שחמאס עוזר לארגונים ההומניטריים הבינלאומיים ובעיקר לאונר"א למנוע ביזה של משאיות הסיוע המגיעות דרך מעבר רפיח. לצה"ל, לשב"כ ולמערכת הביטחון ברור כעת שהמכשול העיקרי למהלך מכריע ברפיח הוא הומניטרי ומדיני, ולא צבאי.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
לכן על מערכת הביטחון לקדם מאמץ להכנת מחסות מסודרים למאות אלפי עקורים. כדי שאפשר יהיה להניע את מי שברחו לרפיח ל"אזורים בטוחים" חדשים, לא במוואסי המלא כבר עד אפס מקום, אלא מצפון לו ובאזור חאן-יונס - נחוצים לא רק מחנות אוהלים ומבנים ניידים, אלא גם קווי מים, אספקת מזון סדירה וכמה בתי חולים שדה שיחליפו את בתי החולים שנפגעו בלחימה אחרי שחמאס התבצר בהם. אנשי מתאם הפעולות בשטחים קיוו לפני כחודש שניתן להרים כמה מחנות עקורים כאלה בתוך מספר שבועות בשיתוף פעולה עם גורמים זרים וארגונים בינלאומיים שאינם אונר"א (שיספקו את המזון והציוד הרפואי). ישראל הודיעה כבר לממשל האמריקאי המודאג שבקרוב יושלמו ההכנות, והיא תוכל לבצע את המהלך הצה"לי, שכבר אושר על ידי הקבינט המצומצם, לפירוק מהיר של חטיבת רפיח של חמאס.
באותו שלב עדיין הצהיר הנשיא ביידן, במידה רבה לצורכי פנים, שהוא מתנגד לכניסה ישראלית לרפיח "אם ייהרגו עוד 30 אלף". מהתבטאויות דומות של בכירי ממשל אז אפשר היה ללמוד שלארצות-הברית אין התנגדות שישראל תשלים את מיטוט חמאס ברפיח, אבל שהיא צריכה לפנות תחילה את הפליטים משטח העיר.
התפנית הייתה לפני כשבועיים. האמריקאים עברו מלומר "להיכנס לרפיח, אבל", ל"Don't", כי הם ראו שאנחנו לא מוכנים ושמכלל ההבטחות על מחסות ובתי חולים שדה, בוצע מעט מאוד ובאופן לא מספק. ההתחייבויות הישראליות נענו על ידי האמריקאים באמירה: "ראינו את ההרס שגרמתם בחאן-יונס, למרות שהבטחתם שתפעלו יותר בזהירות מבצפון הרצועה. אנחנו חוששים שזה בדיוק מה שיקרה גם ברפיח". המסר הפך לחד משמעי: לא להיכנס לרפיח.
לצד זאת שוחרר איום כי הדבר עלול להביא את ארה"ב לנקוט בצעדים מרחיקי לכת נגד ישראל, כפי שאמרה די בבירור השבוע בראיון טלוויזיוני ובטון מאיים סגנית הנשיא ביידן, קמלה האריס. המשמעות היא שמבצע ברפיח עלול לגרום לקרע עם ארה"ב שייקח שנים לאחותו. אנו עלולים לאבד לא רק את הסיוע הצבאי והמדיני שאנו מקבלים מנותנת החסות הגדולה שלנו, אלא גם את הברית הערכית והמוסרית איתה. גם מנהיגים עולמיים אחרים, כמה מהם ידידותיים מאוד לישראל, תובעים כעת שלא ניכנס לשם ומאיימים בסנקציות שיוטלו אם באמצעות האו"ם או באופן ישיר. החלטת מועצת הביטחון השבוע היא צעד נוסף שהופך מהלך צבאי ברפיח לבעייתי עבור אנשי הצבא ופוליטיקאים בישראל, שייהפכו למנודים במדינות רבות בעולם ויהיו חשופים לתביעות משפטיות.
מבחינת חמאס, כניסת צה"ל בלי לפנות את מאות אלפי העקורים מאפשרת לו למקסם את "היתרונות" של אסטרטגיית הלחימה הלא-אנושית שלו; זו הרואה באזרחים לא-מעורבים מרכיב חשוב במערך ההגנתי וההתקפי שלו, ולהילחם כשהוא נהנה מ"בונוס": סיוע תודעתי ודיפלומטי חרוץ מצד האו"ם, ארגונים בינלאומיים והתקשורת הבינלאומית.
ל"ידיעות אחרונות" ול-ynet נודע שכבר לפני יותר מחודש הוצגו לקבינט המלחמה ולראש הממשלה כמה מתווים מבצעיים אלטרנטיביים, לפירוק התשתיות הצבאיות והגדודים של חמאס ברפיח; כל אחד מהם מותאם לסיטואציה שונה והם אושרו על ידי הקבינט.
את המתווים המבצעיים לפעולה ברפיח צה"ל שומר, ובצדק, קרוב לחזה. אפשר להבחין בארבע דפ"אות אסטרטגיות, ששתיים מהן כוללות כניסה מאסיבית ושתיים לא: 1. פינוי מלא מרפיח ומסביבתה של כל העקורים למחסות בטוחים, ואחר כך השתלטות בהפתעה ובתחבולה ובמקביל על מרכזי כובד של חמאס והגא"פ, פירוק הגדודים והשתלטות על אזור ציר פילדלפי בצידו העזתי. 2. מצור על מובלעת רפיח באמצעות כינון "מסדרון מבתר דרומי" בין חאן-יונס לבין רפיח, בדומה למסדרון המבתר את צפון הרצועה ("מסדרון נצרים") הנמתח בין בארי לחוף הים העזתי. מי שהיה ראש אגף המבצעים וראש המל"ל, אלוף (במיל') גיורא איילנד, מציע לבחור בחלופה זו ולהבהיר לחמאס שעד שלא ישוחררו החטופים והמחבלים ייכנעו - הוא יישאר תקוע יחד עם כמיליון ורבע עקורים במובלעת הקטנה בין גבול מצרים לבין המסדרון המבתר. 3. פעולה ברפיח בשלבים: שכונה אחרי שכונה, כאשר לתושבי כל אחת מהשכונות שצה"ל ייכנס אליהן ולפליטים שמצאו בהן מקלט תינתן בנפרד אזהרה להתפנות. 4. קיימת כמובן האפשרות שלא לתמרן בכוחות גדולים לתוך רפיח ולתוך מחנות המרכז; להקפיא את המצב הקיים, להסתפק בפשיטות ובהפצצות כירורגיות על פי מודיעין מדויק לחיסול בכירים ותשתיות צבאיות של חמאס והג'יהאד ברפיח, ולקוות שלאורך זמן סינוואר ואנשיו יותשו ויחפשו עסקת מילוט שתכלול את שחרור החטופים. אין ספק שזו האפשרות המועדפת על הממשל האמריקאי, אבל היא תאריך את סבלם הנורא של החטופים ותאפשר לחמאס לשרוד עוד חודשים, אולי אפילו שנים.
מה שאמור בסופו של דבר לצאת לפועל מושפע ממספר גורמים, ובראשם השלמת המחסות הבטוחים שאליהם יפונו מאות אלפי העקורים מרפיח. נדרשות גם הקמת נקודות ביקורת שבהן יוודאו שאין מחבלים בין העקורים המתפנים למחסות חדשים. ההערכה היא שהקמת המחסות תימשך עוד כמה שבועות במקרה הטוב והפינוי עצמו יימשך בין שבועיים לשלושה (לשם השוואה: פינוי כ-800 אלף פלסטינים מצפון הרצועה לפני התמרון הקרקעי נמשך כשבועיים וחצי).
יש עוד סיבות לכך שהמבצע לא יוצא לפעולה בטווח הזמן המיידי: שאיפה בקבינט המצומצם למצות מאמצים לגבש עסקת חטופים, בלי לתת לחמאס תירוץ לעכב מו"מ בגלל רפיח; רצון בישראל לצלוח את רמדאן המסתיים בעוד כשבוע וחצי בלי להתסיס את השטח; וזמינות כוחות מאומנים שכעת מרוכזים באיו"ש לאור הרמדאן או עוסקים בהכנות למלחמה בצפון.
לדברי מקור בכיר המקורב מאוד לרה"מ, נתניהו רואה בהשתלטות על רפיח את אקט הסיום של המלחמה העצימה בדרום ואת המפתח ל"ניצחון המוחלט" על חמאס. לדברי המקור, רה"מ ער לסיכונים ההומניטריים והמדיניים שכרוכים בתמרון לתוך רפיח, והוא פועל למזער אותם. לשם כך החליט נתניהו בעקבות השיחה עם ביידן לשלוח את השר דרמר ואת ראש המל"ל הנגבי לוושינגטון. השניים נשלחו ספציפית כדי להסביר שאנחנו יודעים איך ומה צריך לעשות כדי לפנות את אוכלוסיית הלא-מעורבים מרפיח, ולבקש את סיועה של ארה"ב במימוש התוכניות. למשל, בהמרצת גורמים אזוריים ובינלאומיים להשתתף בהקמת המחסות, בתי חולים שדה וכו', וגם לסייע לנו בשכנוע המצרים להסיר את התנגדותם למהלך ולהשתתף בפרויקט הפינוי. בינתיים נתניהו טירפד השבוע לעצמו את הסיוע שרצה מהאמריקאים בהחלטתו שלא לשלחם לוושינגטון, וביום רביעי כבר חזר בו.
שר הביטחון גלנט טען עוד לפני נתניהו שאי-אפשר להביס את חמאס בלי להיכנס לרפיח, אבל גם הוא סבור כי יש לעשות זאת אחרי פינוי העקורים. ראשית – מפני שרפיח היא העיר הגדולה והחשובה האחרונה שבה חמאס עדיין שולט צבאית ואזרחית. אם חמאס ימשיך להחזיק בעיר ובסביבתה כמובלעת בשליטתו גם אחרי המלחמה הוא יוכל להתארגן מחדש ולהתחיל משם את השתקמותו.
שנית - אם חמאס ישלוט במעבר רפיח הוא ישלוט בתנועת סחורות ואזרחים מהרצועה ואליה ועל ידי כך ישלוט אזרחית ברצועה כולה, גם אם תהיה בשליטה ביטחונית ישראלית. שום גורם אזרחי פלסטיני או זר לא יסכים לקחת אחריות במצב כזה.
סיבה שלישית - מנהרות ההברחה לרפיח מתחת לציר פילדלפי תאפשרנה לחמאס לשקם את כוחו הצבאי אחרי המלחמה באמצעות קשר עם איראן והברחות דרך סיני. הן גם מאפשרות לבכירי ומבוקשי חמאס להימלט עם החטופים ולקבל מקלט בשעת הצורך אצל דאעש בסיני. השתלטות על ציר פילדלפי, והמיומנות שצה"ל פיתח בחשיפה והשמדה של תת-קרקע תאפשר לישראל לחסום את הציר הזה בהסכמה עם מצרים. בישראל מעריכים שהמצרים לא יסכלו פעולה ברפיח, וכי ניתן יהיה להגיע להבנות והסכמות עימם ביחס לציר פלדלפי.
סיבה רביעית - פעולה ברפיח (ובמחנות המרכז) היא למעשה מנוף הלחץ הצבאי המשמעותי היחיד שנותר בידי ישראל לגרום באמצעותו לחמאס לשחרור החטופים. השתלטות על העיר מעל ומתחת לפני הקרקע ובעיקר השליטה במעבר רפיח ובמנהרות ההברחה ינתקו את הנהגת חמאס מהעולם החיצון ויהפכו אותם לנרדפים יחד עם החטופים במבוך התת-קרקעי שבנו. בישראל מעריכים שסינוואר וחבריו להנהגה העזתית של חמאס מבינים ומרגישים, אולי יותר טוב מבכירי הארגון בדוחא ובביירות, שכיבוש רפיח ינחית מכה אנושה – אולי סופית - על שרידותו של הארגון ברצועה. לכן סינוואר כעת אינו מוכן לוותר על דרישתו שישראל תפסיק מיד את הלחימה כתנאי ראשון לעסקה. עם זאת, חייבים להביא בחשבון אפשרות שכיבוש רפיח עלול לגרום להנהגת חמאס המסתתרת במנהרות לנקוט צעדי ייאוש שיסכנו את חיי לפחות חלק מהחטופים והחטופות. גם את עניין זה בצה"ל ובשב"כ מביאים בחשבון.
בביקורו בוושינגטון השבוע גלנט נפגש בארבע עיניים ובפורומים רחבים עם כל בכירי הביטחון הלאומי של ארצות-הברית: שר ההגנה אוסטין, מזכיר המדינה בלינקן והיועץ לביטחון לאומי סאליבן והשליח לענייני המזה"ת גורק. הבעיה העיקרית שהוא נתקל בה לפי דיווחים היא חוסר אמון של הממשל האמריקאי בממשלת ישראל ובעומד בראשה. האמריקאים מבטאים חוסר שביעות רצון ורומזים שהם סבורים שנתניהו מושך את המלחמה לצרכים פוליטיים.
ישראל אומרת לאמריקאים שפינוי העקורים מרפיח יימשך שבועות ספורים – והם טוענים שזה ייקח חודשים. הם דורשים שישראל תפנה את העקורים ביסודיות, ורק אחר כך תתחיל בסדרת פשיטות כירורגיות על מעוזי האויב. גלנט הסביר שגם אם ישראל תתמקד בהמשך בפשיטות, בשלב הראשון חייבים לשבור את "הקליפה" במבצע שיפרק את חטיבת רפיח. האמריקאים הוסיפו איום מרומז, שאם ישראל לא תענה לדרישותיהם בעניין העקורים ברפיח, הסיוע ההומינטרי וגם בעניין היום שאחרי, הם "יתקשו" להעביר ולאשר את בקשות הסיוע הצבאי לישראל בקונגרס.
גלנט ניסה לפרק את המתחים שהצטברו ולהרגיע את השיח. הוא הציע, שאנשי צבא, גנרלים שהרמטכ"ל האמריקאי בראון ימנה, יגיעו לישראל לשיחות עם הרמטכ"ל הלוי ועם בכירי מטכ"ל על סוגיית רפיח כדי להחליף דעות ולהגיע להבנות. ההצעה התקבלה, ובקרוב תצא לפועל. ייתכן גם שקצינים ייצאו גם לארה"ב כדי לקיים את השיח בדרג מקצועי. זאת בנוסף למשלחת דרמר-הנגבי, לא במקומה. נותר רק לקוות שהשיח בעניין רפיח יעבור מהצהרות לוחמניות משני צדי האוקיינוס לפסים יותר פרגמטיים.
מנקודת ראות צבאית, אומרים בצה"ל, השתלטות על רפיח מעל ומתחת לפני השטח היא משימה שצה"ל יודע ויכול לבצע בלי שיידרש לשלם מחיר יקר באבידות ומבלי לדלל בצורה משמעותית את מלאי החימושים והחלפים. מעוזי חמאס בצפון הרצועה ובחאן-יונס היו קשים יותר לפיצוח והקרבות שניהלו שם הכוחות האוגדתיים של צה"ל היו יותר עצימים וקשים ממה שצפוי ברפיח. המידע המודיעיני העדכני גורס שגדודי חמאס ברפיח אינם נמנים על כוחות העילית של הארגון וכי לא צפויה התנגדות קשה במיוחד כאשר צה"ל יתמרן לתוך העיר. עם זאת צריך לקחת בחשבון שארבעת הגדודים שברפיח יתוגברו על ידי מאות מחבלי חמאס שברחו מגזרות אחרות וכי הם יילחמו בעיר הדרומית עם מוטיבציה מוגברת מפני שגבם אל הקיר. גם היה להם זמן לרשת את העיר הקטנה במטענים ובמארבי נ"ט. כך שעדיף להתנהל שם זהיר, עם הרבה אש אחרי פינוי אוכלוסייה ותיאום ציפיות ועמדות עם הנשיאים ביידן וא-סיסי.
