יותר מחמישה חודשים אחרי טבח 7 באוקטובר, ההשלכות של מתקפת הטרור הרצחנית עדיין מטלטלות את חייהם של תושבי העוטף שהשתנו ברגע באותה שבת שחורה. אין כמעט מי שלא איבד בן משפחה, חבר או שכן, והזמן שעובר לא משכך את הכאב. קבוצת "הבולבוסים" - כפי שכינו עצמם חברי קבוצת נהגי הג'יפים מקיבוץ בארי - איבדה ארבעה מחבריה.
"היינו ארבעה ג'יפים ונשארנו אחד", סיפרה יעל אדמתי (64) מהקיבוץ על עשרות שנים של מסעות משותפים, חוויות רבות מכפי שניתן לספור וחברות עמוקה שנגדעה במתקפת חמאס אחרי שבני הזוג שמוליק ויהודית וייס, רבש"ץ הקיבוץ אריק קראוניק וחבר כיתת הכוננות נוי שוש נרצחו במתקפת הטרור על בארי. בני הזוג ישי ויעל אדמתי, ששרדו את הטבח, סיפרו על החבורה המיוחדת שלעולם לא תשוב להיות כמו שהייתה.
"הבולבוסים" (סוג של אבן מיוחדת עגולה) היה גם שמה של קבוצת הוואטסאפ של החבורה, שבה היו מתאמים את הטיולים ואת הלוגיסטיקה מסביב. יחד היו מטיילים, ישנים באוהלים ומאתגרים את עצמם במסלולי שטח, בעיקר במדבר יהודה.
"באופן קבוע היינו ארבעה ג'יפים, אבל לפעמים היינו מוסיפים בן משפחה או מישהו אחר שרצה לטייל איתנו", סיפר ישי. "תרנו את הארץ לאורכה ולרוחבה. לפעמים גם הילדים היו מצטרפים. הייתה לנו אחווה שאין כדוגמתה. לכל אחד מאיתנו היה רקע לזה, ופשוט נפגשנו בבארי לפני המון שנים ומאז היינו יחד בכל הטיולים. כשאני מסתכל אחורה אני לא מאמין שזה קרה לנו. כל מחשבה על החבורה מעלה דמעות בעיניי".
יעל נזכרת בטיול האחרון שלהם יחד, לרמת מדבר יהודה: "זה היה טיול חד-יומי. נכנסנו דרך ערד לחלק המערבי של נחל צאלים, אחר כך המשכנו לנחל משמר וסיימנו בנקודת תצפית וארוחת צהריים. מבחינתנו הטיולים האלה, לצאת לשטח, זה כמו אוויר לנשימה. לפחות פעם בחודש היינו מתארגנים ויוצאים למדבר ליום אחד, או ללילה בסופי שבוע או בחגים. כל פעם היינו קובעים מסלול אחר וחיכינו לזה נורא", סיפרה.
מדי פעם הצטרפו לטיולים חברים נוספים, בהם חגי אבני, חן אבן, זאב הקר ואילן וייס - שנרצחו גם הם - והג'יפים של חברי הקבוצה היו מצוידים בכל מה שנהג שטח צריך, מאמצעי ניווט ועד פק"ל קפה. "השיגעון התחיל כמובן אצל הגברים, אבל מהר מאוד הם הדביקו אותנו בזה", אמרה יעל.
"היינו צוחקים בלי סוף, מצלמים את הרגעים השמחים. היינו אמורים להיפגש מיד אחרי החגים ולתכנן טיול מדבר עם לילה, מסלול שאריק בחר. עם יהודית ושמוליק טיילנו ביולי האחרון בהרי טיין שאן בקירגיזסטן. ישבנו באותו ג'יפ, הסתכלנו על הנופים, האנשים, העדרים. חלקנו ארוחות, צחקנו, דיברנו, שיתפנו הכל, אהבנו, ולא ידענו שזה הטיול האחרון. השבילים בנגב ובמדבר יהודה לעולם לא יהיו אותם שבילים בלעדיהם", סיכמה.
פורסם לראשונה: 00:00, 28.03.24
