אתמול שבה היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה, למשבצת של אויבת העם. אחרי חודשים של רגיעה במערכת היחסים שלה עם הממשלה, חזרו התותחים של מכונת הרעל לרעום. תשובתה לבג"ץ וקריאתה להיערך לגיוס בני הישיבות, הכתה את המגזר החרדי בהלם, אבל לא פחות מזה ההחלטה לשלול תקציבים מישיבות שתלמידיהן לא ישרתו.
הטיוטה הוגשה שלשום בלילה, אחרי סאגה מופרכת של מכתבים ממזכיר הממשלה, יוסי פוקס, שמאשים את היוע"משית שמשכה זמן, לא הזהירה אותם כמה הנושא בעייתי וברגע האחרון הקשיחה את עמדתה. ומנגד מכתבו הנוזף לשר הביטחון גלנט, על כך שנתן הנחיה למערכת הביטחון לא לשתף פעולה.
התסיסה ברחוב החרדי לא איחרה לבוא, וכצפוי שוב עלתה השאלה מה יש להם לחפש בממשלה הזאת, אם ממילא אין להם שום הישגים. ההאשמות הופנו לגדעון סער, שפרישתו מהקואליציה, לטענתם, היא הסיבה להקשחת עמדתה של היועמ"שית. סגן השר אבי מעוז הודה בראיון שהם טעו כשאיפשרו לסער לפרוש מהממשלה. "היה אסור לנו לתת לסער לפרוש. איבדנו בדרך את היועמ"שית", אמר.
אם חשבנו שזה עוד נושא שבסופו מישהו יתקפל, השני יוותר, תושג פשרה והכל יחזור למקומו – זה לא מה שקורה. אחרי שלוש בקשות הארכה, הודיעה אתמול היועמ"שית לבית המשפט העליון שצריך להיערך לגיוס תלמידי הישיבות מ-1 באפריל. נשמע כמו בדיחה של 1 באפריל? כי זה לא. מדובר בנושא עם פוטנציאל נזק רציני. אולי לא כמו בממדים של יריב לוין, שכינה את זה בשיחות סגורות כ"אירוע אסוני אמיתי".
הדרמה שחשבנו שתקרה ב-30 ביוני, עם הקריאה השלישית על החוק שסומן גם כתאריך שבו גנץ יפרוש - עשויה לקרות עכשיו
הדרמה שחשבנו שתקרה ב-30 ביוני, עם הקריאה השלישית על החוק שסומן גם כתאריך שבו גנץ יפרוש - עשויה לקרות עכשיו. נראה שהמצב יצא משליטה. אין יותר סטטוס קוו. אין חוק תקף בעניין הגיוס, רק חוק שירות ביטחון שאומר לגייס אברכים ולהפסיק לישיבות תקציבים.
תגובתו של נתניהו הייתה בקשת דחיה של חודש כדי לנסות להגיע להסדר. הוא כמובן מתרץ במכתבו את הבקשה בכך שאנחנו נמצאים ברגע מכריע במלחמה, ומבטיח שבכוחו להשיג הן את יעדי המלחמה והן לפתור את סוגיית הגיוס. או במילים אחרות: ניצחון מוחלט.
תגובת בג"ץ לא איחרה: זמן קצר לאחר מכן, קבע בג"ץ בצו ביניים לעצור חלק משמעותי מהתמיכה לישיבות.
שוב ניהלו נתניהו ואנשיו אירוע מרכזי ונפיץ בשלומיאליות. שוב הכל ברגע האחרון, בלי להתייחס לאזהרות, ביהירות ובחוסר מקצועיות וללא הגיבוי הנדרש של מספרים, לוחות זמנים, סנקציות ויעדים.
הם חשבו שעשו תרגיל: שלחו את גלנט לוושינגטון ובכך הרחיקו אותו מהדיון על החוק. הבעיה, שהם לא סגרו איתו על גורמי מקצוע אחרים שיספקו את הנתונים הנדרשים. גלנט נסע.
גם נסע וגם הכניס להם משם.
•••
נדמה שחוץ מכת הביביסטים – כולם מתחילים להבין שמשהו פה לא מנוהל נכון. המבחן הכי טוב לדעת אם אתה מצליח, הוא לבדוק איך מרגיש האויב שלך. אם הוא מרגיש חזק, בטוח, לא לחוץ - משהו אצלך לא בסדר. הגיע הזמן להודות שהסתבכנו. שהאויב שלנו לא מרגיש מובס. חמאס איבד מכוחו, אבל לא נחלש בנחישותו. דחייתו את עסקת החטופים ממחישה שהוא מרגיש מנצח. ולמה שלא יחשוב? צפון הרצועה, שכבר לפני חודשים שמענו שנכבשה וטוהרה, ממשיכה לשלוח רקטות לעוטף. צה"ל חוזר ונלחם בשטחים שכבר היה בהם. הכניסה לרפיח מתמהמהת, הלחץ המדיני על ישראל הולך וגובר, העולם מאבד את סבלנותו אלינו ויחסינו עם ארה"ב הולכים ומסתבכים. עוד מעט חצי שנה למלחמה וסינוואר עדיין בחיים. חמאס ממשיך לנהל את הרצועה גם במקומות שצה"ל כבש. בשביל סינוואר ניצחון משמעותו לשרוד. והוא שורד, ועוד איך שורד.
אנחנו מתקדמים במהירות למבוי סתום. לא מצליחים להכניע את האויב ואפילו לא להלחיץ אותו. אין עסקת חטופים באופק, למה שתהיה, כשסינוואר יודע שהמחיר רק יאמיר. וכל זה כשהצפון נטוש כבר חודשים, העסקים בו קורסים ואין מי שנותן מענה.
לאט-לאט חוזרת החברה הישראלית לימים שלפני 7 באוקטובר. נגמרה הסולידריות. הערבות ההדדית. ה"ביחד ננצח". מירי רגב ובצלאל סמוטריץ' התקבלו השבוע בקריאות בוז בוועידת הנדל"ן באילת. ח"כ יצחק פינדרוס התעמת עם נציגי משפחות החטופים וחתם את העימות איתם בקריאה של "יאללה, יאללה".
לכל מי שחשב שה"עוף לי מהעיניים" של אדלשטיין זו התחתית.
•••
ביום ראשון אמורה להתקיים בירושלים הפגנת ענק. מארגניה מקווים שהיא תעיר ציבור עייף, מיואש, מושפל ועצוב. המנהיגות של ההפגנה אינה מזוהה והיא מפוזרת בין הרבה ארגונים ועוד כמה משוגעים לדבר, שמאז 7 באוקטובר לא מוצאים מנוחה לנפשם. הם אלה שיזמו אותה וקבעו את תאריך העלייה לכנסת כאמצעי אחרון שעשוי לתת תקווה לשינוי.
אנשים אלה מבינים שאין כרגע פרוצדורה מעשית להפיל את הממשלה, וכי למרות הניסיונות של גורמים רבים להשפיע על מפלגת השלטון, לא נמצאו האצבעות שיפילו את נתניהו בהליך דמוקרטי פשוט.
המוצא האחרון להיחלצות מהמצב שאליו נקלעה המדינה, שבפעם הראשונה מי שעומד בראשה מעמיד את צרכיו לפני צרכיה - הוא באמצעות נחשול זעם שיתגלגל ברחובות ויסחף איתו עוד ועוד אנשים. לצורך זה התאחדו כל ארגוני המחאה להפגנה שתמשך ארבעה ימים רצופים.
התקווה היא שמחאה עממית תצליח לשלוף מהקואליציה את גנץ ואיזנקוט, שהסקרים מראים שהציבור שלהם מתנגד שיפרשו באמצע המלחמה.
ואולי, אולי יצליחו עשרות אלפי האנשים שיעשו את לילותיהם בקור הירושלמי, להשפיע על חמישה ח"כים מהליכוד להפיל את ממשלת נתניהו.
מה שברור, שעד שזה יקרה, לא יתחיל כאן תהליך השיקום.
פורסם לראשונה: 03:01, 29.03.24
