1. המשא ומתן על התנאים לסיום המלחמה יימשך השבוע. צוותים שלנו ייצאו לקהיר, משלחת אחרת תצא לוושינגטון, ובכירים מהמוסד, מהשב"כ ומצה"ל ימשיכו בשיחות העקיפות מול חמאס בדוחא שבקטאר. זאת האמת, ומוטב להפסיק לדבר רק על "עסקה לשחרור החטופים" - החטופות והחטופים לא ישתחררו אלא במסגרת הסכמות על סיום המלחמה, שכנראה יכללו הסדר שבו שלטון חמאס יישאר על כנו ומיליון עזתים יחזרו לצפון הרצועה.
לאמריקאים ולשאר בעלות בריתנו בעולם המערבי אין שום רצון להעניק לישראל פרק נוסף במלחמה הזו, שכפי שכתב יהודה עמיחי היא "מלחמה שאף פעם לא די לה"
לאמריקאים ולשאר בעלות בריתנו בעולם המערבי אין שום רצון להעניק לישראל פרק נוסף במלחמה הזו, שכפי שכתב יהודה עמיחי היא "מלחמה שאף פעם לא די לה". לכן, תשכחו מניצחון מוחלט: הדבר היחיד שאנחנו יכולים לקוות אליו, אחרי המחירים הכואבים ששילמנו בחיי אדם, בפצועים ובפליטים בארצנו, הוא הסדר סביר לתקופה כזאת או אחרת.
2. ישראל לא נקטה יוזמה כדי להחליף את אונר"א, סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם שתפקידה לספק לעזתים את הצרכים הבסיסיים בתחומי הרווחה, הבריאות והחינוך - וכך, למרות שהוכחנו את מעורבותם של אנשי הארגון בטבח 7 באוקטובר, התורמות הגדולות שלו חזרו לתמוך בארגון. רציתם הוכחה לחוסר התפקוד של נתניהו? קיבלתם. התוצאה, למרבה הצער, היא שמה שהיה הוא שיהיה.
3. אריה דרעי הפציע בחיים הציבוריים עוד בשנות ה-20 שלו, והרשים את בכירי המערכת הפוליטית עד כדי כך שיצחק רבין ושמעון פרס אימצו אותו מגיל צעיר וחשפו בפניו את סודות המדינה הכמוסים ביותר. הם בנו עליו כשותף עתידי לתהליכים מדיניים, ודרעי הבטיח - אבל לא קיים. הוא היתל בהם, עד שאומץ על ידי נתניהו. בעשרות השנים האחרונות הם הפכו לזוג פוליטי, כשכעת הוא גם נמנה עם קבינט המלחמה.
והנה האירוניה: בסוף השבוע, אחרי החלטת בג"ץ להפסיק את הקומבינות בסוגיית גיוסם של אלו המשתמטים בטענה שתורתם אומנותם, דרעי בחר בבייס שלו על פני המדינה. "דווקא בימים שבהם ישראל זקוקה לרחמי שמיים בדרום ובצפון", הוא אמר, "בג"ץ מוביל גישה פוגענית כלפי לומדי התורה שעליהם עומד העולם". שמעתם? חבר קבינט המלחמה, במקום לצופף שורות עם הדורשים לגייס את אלפי בטלני התורה, חוזר ומבלבל אותנו עם יציאות מופרכות.
ואני רק שאלה: איך שני רמטכ"לים לשעבר, בני גנץ וגדי איזנקוט, מסוגלים להמשיך לשבת בחברתו ולשמוע את עצותיו במלחמה שאין לה סוף?
4. אבל למה שנפנה אצבע מבקרת רק כלפי דרעי? קחו את גנץ המועמד המוביל לתפקיד ראש הממשלה הבא, לפי הסקרים. עד היום לא שמענו ממנו דבר על מתווה ליום שאחרי, רק הודעות מרגשות על האלונקה ועוד כהנה וכהנה אמירות לא מחייבות.
נזכיר: הרמטכ"ל גנץ נשא בצוק איתן בקיץ 2014 את "נאום הכלניות" המפורסם, שבו הבטיח ש"כלניות, פרחים ויציבות יהיו פה ויהיו פה להרבה מאוד שנים קדימה". אז אם הוא הבטיח שקט ושלווה למשך עשורים, למה שנתלונן על דרעי.
5. המשוררת אגי משעול הספיקה, רגע לפני הדפסת ספר השירה החדש שלה "שירים זה מכשפות" - פסגת יצירתה, לעניות דעתי - להוסיף שורות אחדות של תגובה לאירועי 7 באוקטובר. "עכשיו כשהמוות זוחל סביב ואגוזי הפקאן נלחצים אל קליפתם אני מתחבאת בתוך העברית".
האמת, כולנו מחפשים מסתור. ועל כך לא נסלח לאלה שלא שמרו עלינו.
