"החזרה היא עם אפס שמחה - ללמוד במכללה באזור מלחמה כששומעים צרורות ירי זה לא פשוט": כך אומרת נטע משעלי, סטודנטית לתקשורת שנה ב' במכללת ספיר, שפתחה היום את שעריה לחזרת הסטודנטים שלמדו מתחילת הסמסטר באופן מקוון. למרות הרצון להחזיר את האזור לשיגרה בצל המלחמה, רוב הסטודנטים העדיפו שלא לבוא היום. הכיתות, המסדרונות, הקמפוס והמדשאות היו כמעט ריקים. הסיבות לכך: הסטודנטים עדיין חוששים להגיע לאזור, אחרים עזבו את הדירות השכורות שהיו להם בקיבוצים שהותקפו בשבעה באוקטובר, ואחרים עדיין משרתים במילואים.
(צילום: שמוליק דודפור)
המכללה, שממוקמת פחות מארבעה ק"מ מגבול עזה, ספגה מכה קשה ב-7 באוקטובר. לאחר מספר דחיות נפתחה שנת הלימודים האקדמית ב-24.12, והיום לראשונה יכלו התלמידים להגיע פיזית ללימודים. אלא שחזרתם עם פתיחת סמסטר ב' נעשית תחת מחאה של סטודנטים רבים, שסבורים שהחזרה מוקדמת מדי ומתנגדים לחובת הנוכחות.
אחת מהן היא משעלי, שפונתה משדרות ובמקביל שירתה במילואים כקמב"צית של גדוד גפן. "עדיין לא חזרתי לשדרות ואני מתגוררת אצל משפחה וחברים באופן זמני", היא מספרת. "גם השותפות שלי לדירה לא חזרו כי הן מפחדות. עדיין שומעים בומים חזקים. החזרה למכללה מוקדמת מדי. אני לא מרגישה מספיק בטוחה. אמנם קיבלנו שנת לימודים חינם והייתה גמישות בסמסטר א', אבל עכשיו מנסים לזרוק אותנו לנורמליות ושגרה שאינן קיימות".
"החזרה מוקדמת מדי, לא מרגישה בטוחה". נטע משעליגם דן עזרא ממושב נוגה, סטודנט לתקשורת שנה ב', מתנגד לחזרה הפיזית ללימודים. "אני לא שמח לחזור", הוא אומר. "לא היו צריכים לפתוח עדיין. מצד אחד אני יכול להבין את הרצון לחזור לשגרה, אבל המלחמה עדיין נמשכת ואנחנו קרובים לגבול. זה ממש לא אידיאלי, וחובת נוכחות זה אפילו מנותק".
דניאל, סטודנט לכלכלה, סיפר: "אני טיפה בלחץ, אבל אני מרגיש בטוח. יש פה אבטחה של חיילים ושמחים שחזרנו לשדרות. באנו עם הנשקים האישיים שלנו כי טיפה יש לחץ ומה שקרה עדיין עם המלחמה, יש חבר'ה שלא הגיעו ועדיין לא מוכנים להגיע לשדרות". גם עמליה ניקול גובסקי, סטודנטית לכלכלה, שמחה לחזור: "קודם כל מאוד שמחים לחזור לשגרה. לאט לאט. כן יש חשש, גם כשחושבים בדרך בנסיעה לכאן היה חשש, היה קצת אי נוחות אבל אני חושבת שצריך קצת לחזור לשגרה, קצת להבין את זה. יש כאלה שחוששים וזה בסדר גמור, זו בחירה של כל אחד. אני חושבת שכל אחד עבר וחווה את הדברים שלו ויש כאלה שעוד לא מוכנים וזה שלהם.
בניגוד אליהם, גל עמר, סטודנט לתקשורת שנה א' מקריית גת, דווקא שמח לחזור ללמידה פרונטלית במכללה. "כל סמסטר א' היינו בזום וזה מעייף", הוא אומר. "מאסתי בזה. אני רוצה להגיע למכללה, לפגוש את הסטודנטים, החברים והמרצים. אני לא מפחד. אני סומך על המכללה והמדינה שייתנו מעטפת ואבטחה. אני ממש כמה לחזור".
"חובת נוכחות זה מנותק". דן אזרעבמכללה מציינים, כי מתוך הבנה שלנוכחות בשיעור יש חשיבות פדגוגית להצלחת הסטודנטים, בסמסטר ב' תונהג מדיניות של נוכחות חובה בשיעורים, הן המקוונים והן הפיזיים. "אנו רואים בחזרה לקמפוס חשיבות עליונה לתקומת האזור ולשיקום הביטחון האישי של כל אחת ואחד מאתנו", אמר נשיא המכללה פרופ' ניר קידר. "באותה נשימה, אנו מבינים את תנאי חוסר הוודאות שאופפים רבים מאתנו, ולכן הוחלט על חזרה הדרגתית ומדודה לקמפוס. הלימודים בסמסטר ב' יתקיימו ברובם במתכונת מקוונת, לצד ימי לימודים פרונטליים בקמפוס. אנו מודעים ולוקחים בחשבון את הקשיים והאתגרים ונסייע ככל שנידרש להבטיח שהחזרה תתקיים לאט ובזהירות, באחריות וברגישות".
יו"ר אגודת הסטודנטים של מכללת ספיר, עדי שלו, אמר כי "האגודה מברכת על אפשרות החזרה לקמפוס, אך לא תעמוד מהצד כשסטודנטים שלנו נשארים מאחור. במציאות המורכבת אין מקום להכריח סטודנטים להגיע לשיעורים ולדרוש מהם לבחור בין ביטחונם הפיזי והנפשי לבין הזכות לקבל השכלה אקדמית ראויה".
אוהד שקד, מרצה במחלקה לשיווק טכנולוגי: "אני מתרגש מאוד כי התגעגענו מאוד לסטודנטים וכיף לראות את האנשים שבאו. יש לנו פה הרבה עבודה בספיר לעשות, גם לסטודנטים, גם פה למרחב וכיף שחזרנו".
"רוצה לחזור, סומך על המכללה והמדינה". גל עמרבתוך כך, סטודנטים במכללה דורשים מההנהלה לפטר לאלתר את ד"ר רגב נתנזון, מרצה במחלקה לתקשורת שחתם על עצומה הטוענת כי ישראל מבצעת רצח עם בעזה וקוראת לנשיא ארה"ב ג'ו ביידן להפסיק להעביר לה נשק וכספים. "אנו סבורים כי נוכחותו ופעילותו הפוליטית פוגעות באופן מהותי באקלים האקדמי ובאמון שאנו הסטודנטים מפקידים במוסד שלנו. מעשיו פוגעים במרקם המחבר בין האנשים השונים במכללה", כתבו הסטודנטים להנהלה, שהגיבה כי "הובהר למרצה באופן חד-משמעי שלא להשתמש בשמה של המכללה בהקשרים אישיים ו/או פוליטיים". יש לציין כי נתנזון הגיש בקשה להנהלת המכללה לא ללמד בסמסטר הנוכחי, וכי הנושא נמצא בבדיקת המכללה.
שמעון אלקבץ, מפקד גל"צ לשעבר שבתו נרצחה ב-7 באוקטובר, סיפר כי "סיוון שלי הייתה סטודנטית למדעי המחשב שהייתה אמורה להתחיל את שנה ב', ולא תתחיל כי היא נרצחה בברוטליות על ידי מפלצות חמאס כשנשלפה מתחת למיטה יחד עם בן הזוג שלה נאור, שניהם היו בני 23, בדירה בכפר עזה".
הוא הגיב על החתימה של ד"ר נתנזון על העצומה: "מי שביצע רצח עם היה חמאס, והניסיון הזה לגרום למדינת ישראל שלא תקבל נשק ולא סיוע יביא לזה שישראל תמצא את עצמה בדיוק כמו ב-7 באוקטובר. הרי מה מצפה פרופסור נתנזון - שישראל תילחם ותגן על עצמה במקלות ואבנים מול מפלצות חמאס, או שנהיה חשופים כמו מי שנטבחו, הסבתות והילדים והצעירים במסיבה? איך נגן על עצמנו? לא נפלתי מהכיסא כשנתנזון חתם על מכתב, כי זו דמוקרטיה וזו מהותה, אז גם המחאה של הסטודנטים נגד פרופסור נתנזון בדרישה להשעותו היא דמוקרטיה. לא צריך לפחד מביקורת.
פורסם לראשונה: 00:00, 31.03.24
