בשבועות האחרונים ידע המשא ומתן להשבת חטופינו עליות ומורדות שככלל לא היו בטובתו של ההליך, והעידו שוב עד כמה סביבת העבודה של הנושאים והנותנים מטעם ישראל, כמו גם של המתווכים מדוחא וקהיר, איננה יציבה. כך, למשל, החלטת מועצת הביטחון הבלתי מחייבת הקוראת להפסקת אש מלאה, איפשרה לחמאס לשוב (הצהרתית בלבד) לעמדת הבסיס הכורכת את השבת החטופים בסיום המלחמה; כך גם החיכוך הישראלי-אמריקאי, ששוחק את עוצמתה של ישראל מדינית וצבאית כאחד, ומהדהד לא רק במנהרותיו של רב-המרצחים סינוואר, אלא גם ברחבי האזור.
אי-יציבות המשא ומתן איננה תופעה ייחודית לתהליך הרגיש והמורכב להשבת החטופים, ומוכרת היטב בסביבה העסקית; לפרקים, תהליכי משא ומתן נכנסים לסוג של "הקפאה", באופן המחייב חישוב מסלול מחדש או הבנה כי הזמן עשוי לרכך מתחים ולאפשר ריענון של ערוצי הקשר. אך בניגוד לחוויה העסקית, כאן הממד ההומני נכנס לתמונה במלוא עוזו: כל יום ושעה נוספים בגיהינום שבי חמאס הם אסון אנושי ולאומי של ממש, המחייב פעולות מיידיות והתאמת מצע ועמדות, תפיסות ודרכי פעולה למציאות הכאוטית המשתנה - ודאי כזו שבה המשא ומתן מתנהל, באופן ייחודי, תחת אש.
אלה גם אלה מחייבים, אם כן, מנגנון כחול-לבן משומן ויעיל במיוחד, שבו היכולת לייצר מענה של 360 מעלות (מהמתווכים ועד למשפחות החטופים; מהבית הלבן ועד ארמון אתחדיה בקהיר) להתפתחויות - בוודאי למשברים - היא חדה, מהירה, עניינית ובתוך ההקשר. והנה, על אף גודל האתגר והשעה, ניכרות לא מעט חריקות בתהליך קבלת ההחלטות באופן המעורר תהייה ביחס למידת הרצינות של ראש הממשלה להשבת החטופים, על אף הצהרותיו החוזרות ונשנות בדבר מחויבותו לעניין. כך, בין היתר, חוגים במערכת הביטחון שבים וטוענים כי ראש הממשלה מתעקש שלא להעניק מנדט גמיש ורחב לצוות המשא ומתן ומנהל את האירוע במעגל קצר, הסותר מיסודו פרקטיקות נהוגות בתחום. מצב זה גם שולל את היכולת משלוחיו לשולחן המשא ומתן להיות אפקטיביים ולהצטייר כבני-סמכא, באופן הפוגע בתפקודם ובאמינותם בפני המתווכים, לא כל שכן בעיני חמאס. בכך, יש משום פגיעה אנושה בתהליך וביכולת להתקדם במשא ומתן, באופן המביא לעיכובים נוספים באפשרות להשבת מי מחטופינו בהקדם.
אתגרים אלו פוגשים שני תחומים מרכזיים, שבהם ניכר כי ממשלת ישראל סובלת מהתנהלות הססנית המאתגרת את תהליך המשא ומתן; הימנעות משרטוט "היום שאחרי" המלחמה והזנחת תחום התקשורת האסטרטגית למשא ומתן
בקומה המערכתית, אתגרים אלו פוגשים שני תחומים מרכזיים, שבהם ניכר כי ממשלת ישראל סובלת מהתנהלות הססנית המאתגרת את תהליך המשא ומתן; האחד, הימנעות משרטוט "היום שאחרי" המלחמה, באופן המכביד על היכולת להביא את סוגיית החטופים כולה לפתרון, ודאי נוכח המשך המערכה וההצהרות החלולות בדבר "הניצחון המוחלט"; השני, הזנחת תחום התקשורת האסטרטגית למשא ומתן, השוחק את מעמדה של ישראל בתהליך, דוגמת המתח המקבל פומבי, לפרקים ביוזמות מירושלים, בין ישראל לארה”ב, וכך גם מסרים נוקשים שנועדו יותר לצרכים פוליטיים (דוגמת העלבת מתווכים או סימון "קווים אדומים" לכאוריים מעל גלי האתר) מאשר לקידומו של תהליך המשא ומתן להשבת החטופים.
על אף האתגרים שחווה המשא ומתן, חלון ההזדמנויות האזורי והבינלאומי לעסקה פתוח. המחאה המתעוררת, לצד הלחץ הבינלאומי לסיום המלחמה, מייצרים מומנטום מחודש לתהליך, שיחייב את הדרג המדיני להחליט לאן פניו. בהתאם, התנהלות מהוססת ודו-משמעית בעניין זה איננה עוד אופציה, כך שהמשך מסמוס החלטה לקידום המשא ומתן בעת הנוכחית אינה רק קו פרשת המים לבחינת התנהלות הממשלה, אלא גם בסיס לדיון ציבורי נוקב בשאלת שיקוליה הזרים של הממשלה, ובפרט העומד בראשה, בעת חירום היסטורית זו.
עו"ד אבי כאלו כיהן כחבר בצוות מו"מ שו"ן (שבויים ונעדרים) הלאומי, וכיום הוא בכיר בחברת הייעוץ והמחקר האמריקאית, Frost & Sullivan
פורסם לראשונה: 00:00, 02.04.24
