יש רק דבר אחד שאילון לוי, המסביר הלאומי, לא מסוגל לדברר: את אילון לוי. יותר נכון את מה שקרה לאילון לוי בשבוע האחרון. עד אז הוא היה רוקסטאר. נכס לאומי בתחום ההסברה, חמוש באנגלית אוקספורדית מושלמת שיכולה להתחרות בזו של ראש הממשלה. היחיד שמשמיד עיתונאית זרה חצופה בעזרת זוג גבות ושלוש שעות שינה. לוי הוא סלב מהסוג שרק מצב מלחמה יכול להוליד, וזה אחד שמתבייש להודות שהוא כזה או ליהנות מהסיטואציה. החיקוי ב”ארץ נהדרת” היה החותמת הסופית להיותו המאמי של כולנו בתקופה איומה. אמהות מבקשות לשדך לו מישהי. בנות מבקשות לדעת אם הוא רווק (כן). על הדרך היו גם אודישן ל"רוקדים עם כוכבים" (לוי סירב להשתתף בתוכנית עצמה, בכל זאת, מלחמה) ונוכחות קבועה בחדשות מחד ובמדורי הרכילות מאידך. אם לא הייתה מלחמה לוי היה רוקד על שתי החתונות, אבל יש.
כתבות נוספות למנויים:
ואז הגיעה המכה. דווקא אחרי שהוכיח שהוא אחד המינויים המוצלחים בממשלה, שעד כה הצליחה להיכשל בתחום ההסברה, אחרי 400 ראיונות הוא הושעה מתפקידו. סיבה אחת שצוינה היא שחייבים לתת גם לאחרים הזדמנות לעשות עבודה טובה, כשלוי כבר עושה עבודה מצוינת. סיבה נוספת הייתה שורת סערות דיפלומטיות שעורר בתפקידו, האחרונה שבהן הייתה תשובה שלו לציוץ של דיוויד קמרון, שר החוץ של בריטניה, שכתב: "אנחנו מפצירים בישראל לאפשר הכנסת עוד משאיות לתוך עזה". לוי ענה: "אין בעיית קיבולת למשאיות במעברים בישראל. תשלחו משאיות – והן ייכנסו", תגובה שאחריה דווח שהבריטים דרשו הבהרות מממשלת ישראל.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
אותה ממשלת ישראל שסלחנית לשרים שקוראים להוריד אטום על עזה, נתקפה פתאום בערכיות מברזל. מה שמעלה סיבה אחרת להדחתו מהתפקיד. כבר בינואר פורסם בחדשות 12 ששרה נתניהו פועלת להדחתו של לוי מתפקידו, ובמערך ההסברה הלאומי הכחישו בתוקף. מי שמעולם לא הסתיר את התנגדותו למהפכה המשפטית והפגין בקפלן, הפך ויראלי בקבוצות ווטסאפ של בכירי הליכוד עם תמונתו מחזיק שלט שעליו נכתב "ממשלת החרבון הלאומית". לוי, שלא שימש אז בתפקיד רשמי, דיבר בראיונות על מעורבותו בהפגנות. כי למה לא, בעצם? כך או אחרת, בשורה התחתונה, האיש היחיד שהצליח לייצג אותנו בכבוד מול העיתונות הזרה מצא את עצמו בחוץ.
"קודם כל, קשה לי מאוד להאמין שההשעיה היא בגלל הציוץ של דיוויד קמרון", הוא יורה השבוע, יום לאחר שסיים רשמית את תפקידו. "כי מה שאמרתי היה קודם כל אמת מבחינת הנתונים, והמסרים שאנחנו דבקים בהם בכל מסיבת עיתונאים".
אולי זה בגלל הפנייה הישירה לקמרון בטוויטר, בניגוד לפרוטוקול?
"אני לא ראיתי את התלונה של הבריטים. לא ראיתי את המכתב. את הפרטים אני מכיר מהחדשות".
דווח שמשרד החוץ הבריטי העביר בקשה להבהרה ישראלית דרך השגרירות המקומית.
"לעניות דעתי, בעולם מתוקן ישראל הייתה מגיבה כדלקמן: 'מר לוי דיבר אמת והידהד מסרים של הממשלה, אנחנו מקבלים שבמקרה הזה אולי הייתה הפרה קלה של הפרוטוקול הדיפלומטי, אולי דובר לא אמור לענות לשר חוץ בטוויטר בגלל רמה, דרג. הוא ננזף, הוא התנצל'. נגמר הסיפור".
אתה אומר שתגובתך לקמרון לבדה לא הייתה אמורה לגרום להשעיה שלך. זה סייע למי שרצה להיפטר ממך?
"אני באמת לא יודע מה הסיבה להשעיה, נאמר לי שהייתה תלונה בכתב ולא ראיתי אותה".
ביקשת לראות?
"ביקשתי פגישות".
ולא הראו לך את זה?
"ואני לא יודע גם לאן זה הלך. ואז ראש הממשלה אומר במסיבות עיתונאים שהוא לא עסק בזה. לי אמרו שכתבו לו מכתב. אני באמת לא יודע מה קרה מאחורי הקלעים, אם רצו להוציא אותי החוצה".
היו בעבר אירועים דומים שבהם ניהלת דיאלוג מול בכירי ממשל זר ואף אחד לא עשה מזה עניין?
"כן, זו בוודאי לא הייתה הפעם הראשונה שהייתה לי אינטראקציה בטוויטר עם בכירים, כמו מזכ"ל ארגון הבריאות העולמי, על כמעט כל ציוץ שלו שתוקף את ישראל על כך שהיא תוקפת בתי חולים ולא מזכיר שחמאס נלחם מתוך בית חולים. האם הייתה פה הפרה של פרוטוקול דיפלומטי, שדובר לא אמור לענות לשר חוץ? יכול להיות, אבל בשורה התחתונה, מה שכתבתי לו זה האמת, זה המסרים שלנו".
ואולי במקרה הזה יצאת חכם אבל לא צודק.
"תבינו איך זה התגלגל בחו"ל, מעצם זה שלא כיבו פה שריפות. יו"ר ועדת החוץ של הפרלמנט הבריטי עולה לראיון ברדיו בלונדון ואומרת שהיא לא יכולה להסיק מסקנה אחרת, אלא שהושעיתי כי שיקרתי לשר החוץ שלהם. עצם זה שמדינת ישראל לא יצאה בשום הבהרה, יצר שמועות ודיווחים שכאילו הסיבה שהושעיתי זה ששיקרתי".
היית כפוף למשרד ראש הממשלה. מי מעדכן אותך שאתה מושעה?
"כמה ימים אחרי הציוץ אני מקבל טלפון ממושיק אביב, ראש מערך ההסברה, שהם קיבלו תלונה כלשהי מהבריטים, על 'משהו שצייצת לדיוויד קמרון, ואתה מושעה מפעילות'. מה זה אומר? 'אין ראיונות ואין מסיבות עיתונאים'".
אם לא השעו אותך בגלל התקרית עם קמרון, למה כן?
"אני לא יודע".
כלום?
"כלום".
אנחנו מכירים את הדיווחים.
"גם אני מכיר את הדיווחים".
נטען שמראים לך את הדרך החוצה כי "יש צורך במתן הזדמנות לאנשים נוספים בתפקיד". אתה מכיר פרקטיקה שמחליפים סוס מנצח בזמן מלחמה?
"ראיתי שככה תידרכו וגם לי זה לא נשמע הגיוני".
ומישהו אומר לך "חביבי, סומנת על ידי אשת ראש הממשלה"?
"אף אחד, לא במערך ההסברה ולא במשרד ראש הממשלה. אף פעם לא פגשתי את הגברת נתניהו, הכי קרוב שהגעתי אליה היה ב'ארץ נהדרת'".
שום דבר לא שמעת?
"להגיד לכם שלא הגיעו אליי חלקיקי שמועות?"
שמה?
"שבאזור הלשכה יש חוסר שביעות רצון שהשתתפתי בהפגנות בקפלן. זה לא בא מגורם רשמי או מקור ראשון, אבל שמעתי. כשזה פורסם לא נפלתי מהכיסא, אבל כן הופתעתי, כי ההתרשמות שלי הייתה שאין פוליטיקות במערך ההסברה".
שמעת את זה ממקורבים ללשכת ראש הממשלה?
"לא".
מכאלה שרוצים בטובתך?
"כן".
אנשים שעבדו איתך?
"שמעתי חלקי שמועות. לא ידעתי כמה לייחס לזה אמינות. ב-7 באוקטובר ראש הממשלה אמר ששמים את חילוקי הדעות בצד ונכנסים מתחת לאלונקה, ויחד ננצח".
זה בטח כואב, לישון שלוש שעות בלילה, לעבוד מסביב לשעון, להתאבד על הג'וב ולחטוף בראש את האלונקה שתחתיה נכנסת.
"התייחסתי לזה כרעש רקע. ממשיך לעבוד. זה לא שיש לי איזה אשרור או מידע מאחורי הקלעים. אני לא יודע להגיד אם אשת ראש הממשלה רצתה לפטר אותי, כי אני לא יודע על זה מעבר לחלקי שמועות ומה שפורסם בתקשורת".
אוקיי. אגב, בנסיעת הסברה ללונדון אתה נפגש שם עם השגרירה חוטובלי, היא מפרגנת לך בפוסט, כותבת שכולם גאים בך.
"היא מקסימה. אישה מאוד חמה ולבבית".
ובתגובה דווח ששרה נתניהו זעמה על החיבוק הפומבי שגורם רשמי נתן לך ונזפה בחוטובלי.
"(מופתע) בזה לא נתקלתי".
היה שלב שבו התבקשת להוריד פרופיל?
"לא. אין כזה דבר להוריד פרופיל, אנחנו פה בקרב על החיים. אני לא חושב שישראלים מבינים כמה חשוב המאבק ההסברתי".
הישראלים מבינים, השאלה אם מי שהדיח אותך מבין. בינך לבין עצמך, האמנת שהסיבה היא שהפגנת בקפלן?
"ככה דווח. המידע שקיבלתי הגיע כשמועה. למחרת בבוקר עבדתי כרגיל".
ב-25 בינואר, בכנס ברעננה, במהלך משחק אסוציאציות נשאלת על אשת ראש הממשלה, ואחרי שהשתהית בתשובה, אמרת: "עדיף שנעבור לשאלות שלא יסבכו אותי בצרות". תגדיר צרות.
"זה קרה אחרי הדיווח, ולקחתי גישה שאומרת שאני לא מתייחס לזה, לא מתדרך מאחורי הקלעים, לא נותן ציטוט. אני בא לעבוד ותעזבו אותי ממה שאולי קורה מסביב. ואתה עם מצלמות עליך, וברור שזה רגיש, אז אני לא מתכוון להתייחס, כי אני מתכוון להמשיך בעבודה".
נתניהו אמר לך פעם תודה?
"לא דיברתי מעולם עם ראש הממשלה".
בכל זאת, היה יכול להיות נחמד.
"לא, אני חושב שיש אנשים שמגיעה להם תודה לפניי. לא מצפה לטפיחה על השכם".
אבל כן הגיוני שתברר מה סיבת ההשעיה שלך, אחרי שעשית עבודה טובה והודחת. פנית לראש מערך ההסברה עם השאלה הזו?
"ניסיתי להשיג פגישה איתו".
נו.
"בלתי אפשרי. אילוצי לו"ז".
מה עם טלפון למנטור שלך ולשעבר יועצו של נתניהו לתקשורת הזרה, מארק רגב?
"הוא כבר לא שם. גם לא צריך לסבך אנשים אחרים".
אנחנו מעריכים את הפאסון, ועדיין, לא הגיוני שאתה מגיב בשלוות נפש בואכה אדישות לצעד שאמור להרתיח כל עובד מוכשר וחרוץ. ודאי כזה שמדינה שלמה רואה כמה הוא מוכשר וחרוץ.
"אני חושב בסופו של דבר איפה יש לי את ההזדמנות הכי טובה להשפיע על דעת הקהל העולמית..."
די, נו.
"...כי מצבנו קטסטרופלי עכשיו".
שים רגע את ההסברה בצד: מה היו התחושות שלך בזמן אמת מול ההתנהלות המעליבה?
"אני חושב שהן לא רלוונטיות. אם יכולתי הייתי ממשיך בתפקיד שלי עד סוף המלחמה".
ואת זה אמרת למישהו?
"זה מובן מאליו".
לוי, לעומת זאת, סופר-רלוונטי. בבוקר מהביל בתל אביב הוא מושך יותר תשומת לב בבית הקפה מאשר השחקן מייקל רפפורט ששוב בא לביקור. על הנייר הוא בן 33, נולד בלונדון להורים ישראלים וכבר בתיכון התבלט בזכות כישוריו הרטוריים. תואר ראשון עשה באוקספורד, תואר שני בקיימברידג'. כמו כולנו, בערך. עשה עלייה. עשה צבא. ובעיקר טיפח אמביציה ועור שפיל היה מתקנא בו.
מי שהתחיל כקריין חדשות אלמוני ברשות השידור באנגלית והמשיך להגשה ברשת i24, נחת ב-2021 בתפקיד היועץ לתקשורת זרה לנשיא המדינה יצחק הרצוג. "מרפקים (צוחק). בישראל יש פרוטקציה ויש מרפקים. כולם פה במרחק ווטסאפ אחד, כפי שאני חווה על בשרי בימים אלה. כשהוא רץ לנשיאות, פניתי למישהו שמכיר מישהו בסביבה שלו. כשבועיים אחרי שהוא נכנס לתפקיד קיבלתי שיחה ממנכ"ל בית הנשיא הנכנס, והתראיינתי אצל דובר הנשיא. עוברים עוד כמה ימים, טלפון: 'תוכל להגיע?' ברור! מה יותר חשוב מלפגוש את נשיא המדינה. חשבתי שיש כמה מרואיינים, אבל אחרי השיחה הוא אמר לדובר: בוא נדבר עם משאבי אנוש, נבין איך מגלגלים את זה קדימה. זו הייתה התגשמות חלום".
ולמה עזבת?
"הייתי שם שנתיים, מיציתי את התפקיד".
מי שנדמה שנולד בחליפה ועניבה, מתהלך בטבעיות גם בג'ינס וטי-שירט. ועדיין חשוב לו להתנצל שאין לו זמן לחדר כושר. הגבות המפורסמות שהפכו אותו לגיבור ישראל בראיון ההוא ל"סקיי ניוז", מוסתרות מאחורי משקפי טייסים כהים. על הצוואר שרשרת בצורת ארץ ישראל. על היד שני צמידים, אחד של קוביות שמרכיבות את המילים "עם ישראל חי". השני עם המילים "עם הנצח". וכן, גם כשנכנסים איתו לגלידריה, הוא מבקש את הטעם הקרוי "עם ישראל חי". אבל במלחמה שלא רואים את סופה, אולי הגיע הזמן שעם הנצח לפחות יתחיל לחשוש מדרך ארוכה.
7 באוקטובר תפס אותו, כמו את הממשלה והצבא, מנמנם. "ביום הראשון נשפכתי על הספה בדיכאון. ביום השני אמרתי יאללה, נחלק אוכל לחיילים. ביום הרביעי אמרתי, כולם עושים מה שהם יודעים לעשות, אני יודע לעשות הסברה, אני יודע לעשות טלוויזיה. הקמתי מעין אולפן ביתי. לקחתי ערימת ספרים, שמתי על שולחן האוכל, הנחתי את הלפטופ עליהם, לקחתי את אבקת החלבון ושמתי מאחורה עם למפה".
יוקרתי.
"כמעט לא הגעתי לחדר הכושר מפרוץ המלחמה, אבל לאבקת החלבון היה שימוש. צילמתי ואז צייצתי, 'שלום, אני דובר לשעבר של נשיא מדינת ישראל, אני יכול להתראיין'. ככה התחלתי, מהסלון. הראיון הראשון שלי היה לטלוויזיה ההודית לצד בן-דרור ימיני".
למסביר הלאומי הפך בזכות המו"ל של הוצאת "סלע מאיר" (הוצאת ספרים בעלת אוריינטציה ימנית-שמרנית). "הוא אמר שהוא מקים מערך הסברה של מתנדבים שיסייע למדינה. 'אתה רוצה להתראיין מטעם משרד ראש הממשלה?' אני אומר לו, מה? עכשיו שתבינו, השלט מההפגנה בשבוע הקודם בקפלן נמצא עדיין ליד המקרר, כן? מה משרד ראש הממשלה? הוא אומר לי כן. אמרתי, בסדר. כאילו, ברור. אנחנו בחירום, עדיין אוספים גופות, אני נקרא לדגל. למחרת נפגשנו והוא אומר, יאללה, בוא לקריה. מתי? עכשיו. מגיעים, וכמובן כאוס מוחלט בימים הראשונים למלחמה, בלגן, הכל בהקמה. אני פוגש שם את מארק רגב, שאומר לי 'אנחנו חייבים גיבוי, תצפה בכמה מהראיונות שלי, ממחר אתה לבד'. אמרתי, רגע, בתור מה? ענה לי, 'להתראיין לתקשורת בטלוויזיה'. בלי אף כתב מינוי, בלי איזה תהליך יותר מסודר, כי אנחנו בכאוס של הימים הראשונים".
הסכם בכתב? צטאלע?
"לא".
חוזה? זיכרון דברים?
"כלום. בלי כתב מינוי, בלי שום דבר בכתב. רק המילה של מארק רגב שמעכשיו אני דובר מטעם הממשלה, לך תתראיין ושיהיה לכולנו בהצלחה. למחרת בבוקר אני כבר מתראיין בטלוויזיה, חליפה, עניבה, דגל ישראל והסטרייפ Israeli Government Spokesman. וכך ב-280 ראיונות לתקשורת הבינלאומית, 70 תדרוכים ו-50 מסיבות עיתונאים".
היה לכם קשר ארגוני או רעיוני עם משרד ההסברה בראשות השרה לשעבר דיסטל אטבריאן?
"לא, מערך ההסברה זו יחידה מתחת למשרד ראש הממשלה. אני לא יודע כלום על משרד ההסברה".
תפקיד דובר ראש הממשלה לתקשורת הזרה לא היה מאויש זמן רב, עד שבעקבות המלחמה גויס אליו הרכש החדש-ישן, מארק רגב. לכאוס הזה הצטרף לוי, בזמן שכאמור משרד ההסברה דיבר למדפסת וישראל הפסידה בקרב על הנרטיב ברשתות החברתיות. הנוכחות הישראלית היחידה הייתה בדמות יוזמות אזרחיות, אם של אלה קינן ("חמאס = דאעש") ואם מגוון סלבס – שניסו להציל את הכבוד הלאומי. את החודש הראשון לוי מדברר, מייצג ומסביר באנגלית מושלמת.
הוא בונה נוכחות ברשתות החברתיות – מאז פרוץ המלחמה חשבון הטוויטר הפרטי שלו הגיע ליותר מ-600 מיליון חשיפות – וגם אג'נדה לתפקיד שעד לפני רגע לא היה קיים. "אמרתי שאם אנחנו רוצים להצליח, אנחנו חייבים למעשה להגדיר מחדש את התפקיד של הדובר. לא רק בישראל, אלא גם ברמה הבינלאומית. אנחנו לא יכולים רק לחכות שיתקשרו אלינו מ-CNN לקבוע ראיון, אנחנו חייבים ליזום ולמצוא דרכים חדשות להנגיש את המסר שלנו לעולם".
ואיך נראה העומס?
"בימים הראשונים היינו מוצפים ביותר בקשות לראיונות משיכולנו לעשות עם הקיבולת הטכנית והאנושית שלנו. הייתה פעם שאמרו לי, 'אילון, יש לך ראיון עם CNN בחמש לפנות בוקר. אתה יכול לקחת את זה?' אמרתי, אבל יש לי גם CNN ב-11 בלילה. אז מה, לא אקח? נו, ברור שאעשה את זה, כי אם אני לא אעשה את זה, אז לא יודע מי הם יעלו לשידור. אז אישן שלוש שעות ואקום לעוד ראיון כי אנחנו חייבים להילחם".
את הכוכבות שלו הוא חייב לקיי ברלי מ"סקיי ניוז", שהצליחה לתהות אם העובדה שישראל מוכנה לשחרר שלושה אסירים פלסטינים תמורת כל חטוף ישראלי לא מוכיחה שישראל אינה מעריכה חיי פלסטינים באותה מידה שהיא מעריכה חיי ישראלים. לוי לא מיהר להגיב במילים לפרובוקציה, אבל הרמת הגבות שלו הפכה ויראלית ולסמלו המסחרי.
“תוך כדי השאלה, אני שואל עצמי, ‘רגע, לאן היא הולכת עם זה? לא! היא לא באמת הולכת לשם! כן כן, היא באמת הולכת לכיוון הזה’. ואני אומר לעצמי, ‘אילון, יהיה פה רגע טלוויזיוני נדיר. תעשה פרצוף, אחת, שתיים, ו... הנה, תחזיק את המבט הזה, תחזיק את זה’. כי ידעתי, זו טלוויזיה”.
ברור.
“ירדתי מהשידור, חתכתי את הקטע, שם כתוביות ומעלה לטוויטר. ידעתי שזה יהדהד, לא חשבתי שתוך 48 שעות זה יגיע לכמות צפיות כמעט כפולה מהאוכלוסייה בישראל”.
והתחושה?
“זה הצחיק אותי, אתה יודע. כאילו זה היה הרגע הראשון שהציבור הישראלי הבין - הו, יש הסברה. אבל זה כבר היה הראיון ה-150 שלי”.
בניגוד ל"סקיי ניוז", שבהזדמנות אחרת כתב שלהם גם דיווח ש"החטופים מוחזקים בתנאים סבירים", מי הפתיע אותך לטובה בתקשורת העולמית?
"נהוג לרדת על התקשורת הבינלאומית. אני דווקא הופתעתי לטובה מ-CNN במלחמה הזאת. המגישים שלהם לרוב הבינו עניין".
מי לא הבין?
"ערוץ 4 הבריטי. ככל שעובר הזמן, המשימה נהיית יותר ויותר קשה".
אפרופו משימה קשה, לא הרגשת לפעמים שלא די בזה שאתה מסביר אותנו לעולם, אתה צריך גם לכבות שריפות מבית? למשל, כשפתאום השר עמיחי אליהו מודיע שאטום על עזה היא אפשרות.
"יש דברים שהשתיקה נאה להם ודברים שמוטב לא להגיד, ולו רק בגלל הנזק ההסברתי. נבחרי ציבור חייבים להבין את ההשלכות של הדברים שלהם והנזק שנעשה לנו, לא רק ברמה ההסברתית, אלא גם המשפטית. כשטסתי לאותו מסע הסברה בלונדון, הגעתי לראיון בערוץ 4 והמגישה מראה לי את זה, תראו דוגמה (פותח את הפלאפון ומראה צילום מסך שבו מוצג באולפן הציטוט של ח"כ נסים ואטורי באנגלית: "לכולנו אותה מטרה והיא למחוק את עזה מעל פני האדמה").
לא פשוט.
"(מתחמם) מה אני אמור להגיד למגישה? שהוא לא קובע מדיניות ביטחון במדינת ישראל? אני מדברר את החלטות קבינט המלחמה, ואני שלם איתן. מה אני אמור להגיד כאשר שר אומר שצריכים להפיל פצצת אטום על עזה?"
שאלה טובה.
"נתניהו אמר שדבריו מנותקים מהמציאות. הוא גם אמר שהוא מושעה, זאת הייתה השעיה ישראבלוף, לא השעיה על אמת כמו שלי".
אגב, חיילים שמעלים לטיקטוק פיצוצי בניינים מעזה, אלה תמונות טובות לישראל בעיניך?
"לא, זה עושה לנו נזק אדיר".
אז למה זה קורה?
"להבנתי רוב התמונות האלה יוצאות מחיילי מילואים שנכנסים לשטח עם טלפונים. אני יכול לומר, בתור מי שנשאל בראיונות על הסרטון הזה והזה, שהסרטונים האלה עושים לנו נזק".
נחזור לסקרין שוט של ואטורי שמוצג לך באולפן BBC. יכול להיות שהבעיה היא לא הסברה. יכול להיות שהיא מדיניות. למה סמוטריץ' נגד הכנסת קמח לעזה? מדיניות.
"ואטורי לא קובע מדיניות. אני לא צריך להסביר דעות של שרים בממשלה, תפקידי היה לדברר את החלטות הממשלה והמדיניות, ולא כל דעה מיתרגמת למדיניות. העובדות הן שאנחנו בדרך להכניס את המשאית ה-20 אלף של סיוע הומניטרי מאז הטבח הקטלני ביהודים מאז השואה. זה מעל ומעבר".
הטענה לא כלפי פעולות ישראל בעזה, אלא כלפי אמירות ממשלת ישראל בירושלים.
"כולם צריכים לנהוג באחריות ולשקול את המילים שלהם, ולהבין איך יבינו אותן בהקשרן וגם מחוץ להקשרן. תבינו את האבסורד, כשיש שרים שאומרים שצריכים ליישב את עזה ואני צריך להסביר בשידור שהשרים לא מדברים בשם ממשלת ישראל, (מטעים) א-נ-י מדבר בשם ממשלת ישראל וזו א-י-נ-ה המדיניות של ממשלת ישראל, והיא אף מנוגדת למדיניות ממשלת ישראל, ושאני תחת משרד ראש הממשלה, מדברר את החלטות קבינט המלחמה שמקבל את ההחלטות במלחמה, ולא כל מיני גורמים כאלה ואחרים, שלא קובעים את המדיניות של המלחמה".
זה נשמע בעיקר נורא מעייף.
"(מושך בכתפיים) מה לעשות, משמעת אף פעם לא הייתה תכונה חזקה של החברה הישראלית".
הרטוריקה והאימפולסיביות שלו הביאו איתן כוכבות, אבל גם סיבכו אותו בצרות. פעם אחת, כשצייץ בתגובה לנאום מזכ"ל חיזבאללה, "איזה חופר הנסראללה הזה, השם ישמור". פעם אחרת, כשדיווח בתחילת המלחמה על איבר שנכרת מאחד הנרצחים ב-7 באוקטובר מבלי לבדוק את העובדות. "שיתפתי עדות שמישהו שיתף איתי, לדבריו ממקור ראשון. אני לא יודע אם הוא הוזה, שיקר או שבאמת היה מקרה שלא היה מוכר למשטרה. אבל זה לא נעים. בהחלט".
זה גרם לך להקפיד יותר על הצלבת מקורות מידע? בדיקת נתונים?
"נזהרתי מאוד להסתמך על מקורות שהם אך ורק דבריו של ראש הממשלה, שר הביטחון, הצבא".
אוקיי. ננזפת בעקבות הדבר הזה?
"לא. אמרו לי למחוק את הציוץ".
לצד הצרות הגיעו גם הכוכבות וההפיכה לסלבריטי ברגע. "שמע, ישראלים מאוד ישירים", הוא עדיין נבוך ממעמדו החדש. "ברמה שלא מכבדת את המרחב האישי שלך. אישה שולחת לי ווטסאפ, לא יודע מי היא, אין לי מושג, לא פגשתי אותה בחיים, לא יודע מאיפה קיבלה את הטלפון – והיא מנסה לשדך אותי לבת שלה. באיזה עולם זה נראה לכם נורמלי?! אבל אנחנו חיים בשטעטל".
תתרגל.
"יום שישי, אני בדרך לסופר ומישהי קוראת לי, 'אילון!' אני משפיל מבט, ממשיך. שוב קוראת לי, 'אילון!' אני מסתובב והיא שואלת, 'אילון, אתה רווק?' ומצביעה על החברה שלה שמתחילה לצחוק, ואומרת, ‘זה בשבילה’".
נהיית חומר לחתונה של העם בציון.
"אני לא עושה את התפקיד הזה כדי שישאלו אותי בשידור חי מה מצבי המשפחתי".
מזל שאנחנו לא בשידור חי, אז מה מצבך המשפחתי?
"רווק".
רווק וגם לא פראייר. רב-אמן בהתחמקות משאלות קשות, כולל פליק-פלאקים מילוליים ונסיגה טקטית לשירותים ברגעי מפתח. מי שלא מורגל לשטף הדיבור ולרטוריקה שעדיין מזדהה עם המסרים הרשמיים של ישראל – ילך לאיבוד מהר.
ההזדהות שלו עם המסרים של הממשלה טוטאלית. גם הזיהוי. הכינוי שהצמידו לו פרו-פלסטינים ברשתות הוא "הגבלס של עזה". כשהוא לא נואם על מצבה של ישראל הוא רחוק מלהיות טרחן. חמוד, אינטליגנטי ועונה בנימוס לכל דודה שמבקשת ללחוץ את ידו. תחביבים: לנסות לישון וזומבה. בקיצור, בעיתות שלום לוי הוא ליהוק מושלם לכל ריאליטי מקומי. אז מתברר שגם במלחמה.
"התקשרו אליי מ'רוקדים עם כוכבים', שאלו אם אני מעוניין להשתתף בתוכנית. קודם כל, זה נשמע לי הדבר הכי מצחיק בעולם, אבל אמרתי, לא יקרה כי אנחנו במלחמה ויש חטופים ונהרגים חיילים".
אתה בכלל יודע לרקוד?
"עשיתי קצת זומבה לפני המלחמה. בכל אופן אני לא מתכוון לעשות ריאליטי כל עוד אנחנו במלחמה. אני לא מתכוון לוותר על ראיונות ב-BBC כדי לעשות חזרה לצ'ה צ'ה צ'ה".
שנזכיר לך את איתמר גרוטו, לשעבר המשנה למנכ"ל משרד הבריאות, בתור אפון ב"הזמר במסכה"? שרים בממשלה גם בישלו ב"המטבח המנצח". דברים מוזרים מאוד קורים במדינה הזאת.
"נכון. בכל אופן אמרו לי, 'טוב, לך תדע מתי תסתיים המלחמה, בוא לאודישן'. אמרתי טוב. בין עשרה ראיונות ביום לקחתי שעתיים, קצת לנקות את הראש. בשביל הכיף. יאללה, בסדר, אני אעשה אודישן".
איך היה?
"היה מוצלח, הצלחתי להרים את הרקדנית על הכתפיים (מסמיק), אבל זה לא רלוונטי, זה אבסורד וביזארי ולכן היה גם כל כך משעשע לקחת הפסקה של שעתיים ולהתנתק מהעולם הזה של מלחמה, מלחמה, מלחמה. הדבר היחיד שאמרו לי על זה במערך ההסברה היה לשאול אם אפשר לדחות את האודישן".
מנגד, גורמים במערך ההסברה הגדירו אותך "דובר מחונן, אך לא ממלכתי, וכזה שעשה טעות אחר טעות". אתה מקבל את הביקורת הזאת?
"אם עשיתי טעויות? אני בן אנוש. האם עשיתי טעות קרדינלית שהמחיר שלה היה דרמטי? לעניות דעתי לא".
ואולי עצם העובדה שהפכת לסמל במלחמה הזאת – אייטמים בתקשורת, חיקוי ב”ארץ נהדרת”, נוכחות ברשתות – הרגיזה מישהו? משהו בהצלחה הסלבית הזו שחרגה אולי מגבולות התפקיד, אצל מי שעינו צרה בכך.
"יכול להיות".
אחרי שהסברת מלחמה, מה זה כבר להסביר את החיבור שלך לזומבה.
"(צוחק) שמע, ברגע שאתה מתגבר על המבוכה שאתה הגבר היחיד בחדר, זו הדרך הכי טובה לשרוף קלוריות. אף פעם לא התחברתי לספורט או פעילות גופנית, זה לא בא לי טבעי".
דברים שבאים ללוי טבעי: חליפה ועניבה. מצלמות. פלאשים. מסיבות עיתונאים. כעת הוא מגייס כספים למיזם עצמאי להסברה ישראלית, כי "לא צריך להיות דובר כדי לייצג את ישראל". אבל יש גם שמועות אחרות. "אני לא רואה את עצמי בפוליטיקה", הוא מכחיש כל קשר, "לפחות לא בעתיד הנראה לעין. אולי כשיהיה לי שיער לבן וארגיש שיש לי ניסיון חיים לתרום. כרגע לא, יש מספיק אנשים מוכשרים במדינה. אני רוצה לתרום לחברה הישראלית והעולם היהודי".
אתה אומר שהפוליטיקה לא בוערת בך, אבל משהו כן בער כשיצאת לרחובות להפגין. מה ישב עליך?
"תראה, אני צעיר חילוני, מסורתי, ליברלי, שגר בתל-אביב. אני לא חושב שזה צריך להפתיע שתוצאות הבחירות האחרונות לא בהכרח היו לטעמי".
מה חשבת שהמהפכה המשפטית עלולה להביא?
"אני חושב שחבל מאוד שהמדינה לא אימצה את מתווה הנשיא. הייתי ביחד עם הנשיא בזמן שהוא עבד לילות כימים לנסות למצוא פשרה ולגשר בין הצדדים. הוא איש יקר שבנה מתווה שהיה יכול לפתור את המשבר וחבל מאוד שזה לא התקבל".
אתה כבר לא עובד איתו, אבל בטח נחשפת לביקורת עליו בתקופה האחרונה, בטענה שהוא מעדיף להתעסק בנושאים כמו אירוויזיון ופחות בנושאים נפיצים, כמו הרכב הממשלה, למשל.
"אני רואה את הנשיא בתור מי שבמלחמה הזאת הפשיל שרוולים ונכנס להילחם בתלם. הוא עשה המון ראיונות תקשורת עם פירס מורגן ועם CNN ועם כולם, וזרק את עצמו לתוך הקלחת התקשורתית. הוא לא היה חייב לעשות את זה. והוא עשה את זה והוא נלחם. הוא איש טוב, שליבו במקום הנכון, והוא מאוד-מאוד מוכשר וזאת פריבילגיה אדירה שהוא הנשיא שלנו".
היית יוצא עכשיו להפגין, כשאתה שוב אדם פרטי?
"אני מתמקד עכשיו בהסברה".
זה סותר? אתה איש פרטי.
"זה... אני רואה את המשימה שלי בחודשים הקרובים, לפחות עד שננצח במלחמה הזאת, להגן על שמה הטוב של ישראל בעולם. בזה אני ממקד את זמני, את המשאבים שלי, את האנרגיות שלי".
ודעתך על הביקורת שמושמעת על ההפגנות?
"כמובן שאני מבין את הייאוש והתסכול של משפחות החטופים, ואני חושב שזה לגיטימי לגמרי שאם הילדה שלך חטופה בעזה, ועושים לה לך תדע מה, אתה תפעיל כל מנוף לחץ אפשרי לחלץ אותה משם".
אבל כרגע לא נראה אותך בקפלן בשבת.
"כרגע אני במאבק ההסברתי".
